הצעת פתרון בחינת הבגרות
בתנ"ך
מוגשת על-ידי רשת אנקורי.
הפתרון נכתב על-ידי
ורד שמלצר ומרים פולאקביץ
מחברות הספר "בגרות בתנ"ך" עפ"י תכנית הלימודים החדשה
בהוצאת אנקורי
ניתן למצוא את הפתרון גם ב- www.ankori.com www.yedtichon.co.il
בגרות ופסיכומטרי 58.58.58.008.1
פרק ראשון קטע שלא נלמד – יהושע, ט', 42-3, 72. 1. א. טענו שבאו מארץ רחוקה "ויאמרו אליו ואל איש ישראל מארץ רחוקה באנו..." )6( וכן בפסוק ט'. אולם למעשה הם באו מארץ קרובה – )61( "...וישמעו כי קרובים הם". פס' 3 יושבי גבעון שמעו... מכאן שהיו בשכנות. פס' 22 מתאים לשני הטיעונים. ב. התגובה הראשונית – יהושע חשדן בפס' 6 ואינו בוטח באנשים הניצבים מולו. לאחר ששמע את דברי הגבעונים כורת איתם ברית – פס' 51. 2. * בפס' 11 מופיעה ההנמקה – כרתו לנו ברית ב 5-4 אין הנמקה. * בפס' 11 )גרסת הגבעונים( מציינים שנשלחו ביוזמת זקני העדה ומפס' 5-4 )המספר( משתמע שזו יוזמתם האישית. * גרסת המספר מתוארים הגבעונים עם ציוד דל. ובגרסת הגבעונים מתואר מצב ההתחלתי כטוב )יצאו עם לחם ויין( ובמהלך הדרך נפגם הציוד. * גרסת המספר נאמר "בעורמה" ואילו בגרסת הגבעונים מתבררת עורמתם במלואה – רצו להוכיח שבאו מארץ רחוקה. בפס' 51 מתברר שבזכות עורמתם הצליחו לשכנע את יהושע לכרות איתם ברית. 3. א. הגבעונים מנמקים את בקשתם לכרות ברית בשל פחד מכוחו המופלא של אלוהי ישראל כפי שהתגלה במצרים ומול מלכי האמורי ועוג מלך הבשן, ולכן נשלחו ע"י זקני העדה. ב. ברית חסות – הגבעונים פוחדים מכוחו של האל ומבקשים לקבל את חסותו באמצעות כניעה ליהושע. 4. א. בפס' 91 – מודים הנשיאים שנשבעו לא להרוג את הגבעונים. בפס' 42 – לפי חוק החרם חלה חובה להשמיד את כל עמי כנען ובתוכם הגבעונים. התנגשות בין הצו האוסר להפר שבועה לבין הצו האלוהי בדבר השמדת שבעת עמי כנען. ב. הבעיה נפתרת כאשר יהושע גוזר עליהם שישארו בחיים אך יהיו עבדים, חוטבי עצים ושואבי מים לצמיתות כעונש על עורמתם. פרק שני נושא הגג "מלכים ונביאים" 5. מלכים א' י"א, 52-9 א. )1( סיבה דתית למרות שה' נגלה אליו פעמיים, שלמה הלך אחרי אלוהים אחרים. הנימוקים: "למען דוד אביך מיד בנך אקרענה"-זכותו של דוד מגינה על שלמה. * למען ירושלים – בזכות הבחירה בירושלים. )2( גמול קיבוצי לדורות – פס' 21 ב. המילה "שטן" במשמעות אויב בשני הכתובים. נקודת דמיון נוספות-"השטנים" האויבים נשלחו ע"י ה'. ג. האירוע הנרמז בפס' 22-41 כבוש דוד את אדום. האירוע הנרמז בפס' 42-32 כבוש דוד חלקים מארם. בשני המקרים מדובר בסכסוך שהחל בימי דוד, המורדים הדד האדומי ורזון בן אלידע עזבו את ארצם וחיכו לשעת כושר מתאימה וחזרו למרוד בימי שלמה. 6. מלכים א, י"ב, 51-1. א. פסוק 1 מתאר מעמד של המלכה המתרחשת בשכם ובפס' 6-3 מתארים את רצונו של העם לחזק את הקשרים עם מלך שכבר הומלך, כי הם פונים אליו בבקשה להקל במיסים – תחום הנמצא בסמכותו של מלך. ב. המילים החוזרות: עלנו, על וכבד הכביד. צרוף המילים עול כבד מביע את רוח עצתם של הילדים המציעים להגביר את העל על העם.
הקושי התאולוגי: ה' כיוון את בחירתו של רחבעם לבחור בעצת הילדים מכאן שנמנעה מהאדם הבחירה החופשית המקובלת במקרא. הפתרון: נבואה והתגשמותה, התגשמות דברי הנביא אחיה השילוני. עזרא, א', 7-1 )1( שתי ראיות: - "מי בכם" )פס' 3( מי שרוצה מקבל - אפשרות לבנות את בית המקדש בפס' 7 – החזרת כלי בית המקדש שנלקחו בידי מלך בבל. )2( תפיסת אלוהות מופשטת אוניברסלית – "אלוהי השמיים" תפיסת אלוהות מקומית – "האלוהים אשר בירושלים". )1( תקופה זו מכונה "שיבת ציון" )פס' 5,3(. החלק של העם שחווה אותה הוא ראשי האבות, הכוהנים והלווים )פס' 5(. )2( "וכל הנשאר מכל המקומות" "אנשי מקומו" )4( "וכל סביבותיהם" )6(. הכוונה לשכנים הזרים ולכל אלו מקרב הגולים שבחרו לא לעלות ותפקידם לתמוך כלכלית בעולים. במלכים ב' כ"ה מתואר חורבן בית ראשון והוצאת הכלים מבית המקדש. בפסוק 7 בעזרא א' מתוארת החזרת הכלים בידי כורש לקראת בנית המקדש השני ובעזרא ג' מתוארת שמחת העם לנוכח הנחת היסודות לבית המקדש השני )פס' 11(, ומכאן משתמע שהוחזרו כלי בית המקדש. ירמיה, כ"ב, 91-01 המת – הוא יאשיהו ההולך – שלום בן יאשיהו הנוהגים לזהותו כיהואחז. )1( חטאי יהויקים: מעביד בלא לשלם שכר )31(, בונה ביתו בלא צדק )31(, אין משפט תקין חושב רק על טובתו האישית ורודף בצע על חשבון העם )71(, שופך דם נקי )71(. ירמיהו מנבא נבואת תוכחה וזעם, על התנהגות לא מוסרית של ההנהגה. )2( העונש: לא יספדו לו ויקבר קבורת חמור - מוות בזוי, מחוץ לירושלים. )1( יאשיהו מוזכר לצורך אנלוגיה ניגודית. גם יאשיהו חי בעושר אך לא על חשבון ניצול העם. )2( יאשיהו – שפט בצדק, ונהג בצדק עם עניים. ובתחום הדתי עשה רפורמה דתית הכוללת ריכוז פולחן וטהור מעבודת אלילים.
ג. 7. א.
ב.
ג. 8. א. ב.
ג.
פרק שלישי "עלילות הראשית" 9. בראשית ב', 52-12; ג', 6-1; 61 א. - האישה בעמדת נחיתות לעומת האיש – בראשית ב' 22-12. שיוויון בין האיש לאישה – בראשית ב' 52-42. האישה יוזמת ואקטיבית – בראשית ג' 6. האישה שוב בעמדת נחיתות לעומת האיש – בראשית ג' 61.ב. לפי הפרשן הנחש היה המסית של חוה. והיא היתה המסיתה )הנחש( של האדם. כלומר חוה=מסית. לפי הפשט – הסבר אטיולוגי: השם חוה כי היא היתה אם כל חי )ג' 02(. 01. בראשית, ב', 11-8; יחזקאל, ל"א, 11-1 א. הדמיון בין בראשית ליחזקאל: תאור העצים היפים – בראשית ב' 9, יחזקאל ל"א 8,4. כינוי הגן - "עדן" בראשית ב' 8, יחזקאל ל"א 9. מקורות המים – בראשית ב' 11-01, יחזקאל ל"א 4. ב. חטא הגאווה. עץ הארז – פרעה חטא בחטא הגאוה ונענש בגירוש מגן עדן. אדם וחווה – חטאו בחטא הגאוה כי חשבו שיוכלו להיות כמו האלוהים. נושא בחירה "חורבן גלות וגאולה" 11. ישעיה, מ', 11-1; יחזקאל, ל"ז, 41-9 א. תחושת העם – אפסיות האדם ויאושו אל מול גזרות האל וכוחו המופלא, וחוסר אמונתם בתחייה ובשיבה לארץ. ישעיהו מ' 7 – האדם מדומה לחציר=עשב שימיו קצרים לעומת נצחיות האל והבטחותיו. מתקשר לתחושת העם שהגאולה לא תתממש ומנגד הבטחת הנביא שה' ידאג למימוש הגאולה. ביחזקאל העם מדמה עצמו לעצמות יבשות כדי לבטא את ייאושם מן הגלות. ב. )1( יחולו שינויים בסדרי הטבע וכולם יכירו בכוחו של ה' )4(. ה' יסיר כל מכשול בדרכם לגאולה: הרים וגבעות יהפכו למישור ודרכם של הגולים לארץ תהיה קלה. )2( לפי יחזקאל בעת הגאולה: תתרחש שיבת ציון – העם ישוב מהגלות. או יתכן רמז לתחיית המתים. 21. ירמיה, מ"ב, 6-1, 91-31; מ"ג, 3-2 א. )1( בפרק מ"ג העם מאשים את ירמיהו שהוא נביא שקר, שדבריו אינם דבר אלוהים והוא מוסת ע"י ברוך בן נריה. ואילו בפרק מ"ב הם מבקשים מירמיהו שיפנה בתפילה ובשאלה לה' באיזה דרך עליהם לנהוג )3( ומתחייבים לעשות כל מה שיאמר. )2( מצרים קורצת להם מבחינת התנאים: אין מלחמה ואין רעב. ב. ירמיהו מנבא לעם שאם יבחרו לרדת למצרים החרב תשיג אותם, הרעב יפקוד אותם ושם הם ימצאו את מותם )71(. בדברי הימים ב' נאמר שגולי בבל יזכו לשוב מבבל לירושלים.
נושא בחירה "אדם וגורלו ספרות החוכמה" 31. קהלת, א', 9-2; ג', 3-1, 51-9 א. המסקנה המשותפת משני הכתובים: בעולם קיימת מחזוריות של הטבע וההיסטוריה ולאדם אין כל תועלת במה שיעשה תחת השמש )קהלת א, 3; ג' 9,1( ב. שניהם מדברים על החזרה )המחזוריות( הקיימת בעולם. ידיעה זו מביאה את קוהלת לידי ייאוש ואילו סרן קירקגור רואה בכך את יופי העולם. 41. משלי, י', 7-1; איוב, ח', 7-1 א. )1( גמול אישי. משלי י' 2 "וצדקה תציל ממוות". איוב ח' 4: "אם בנייך חטאו לו וישלחם ביד פשעם" )2( איוב שמר על צדיקותו ובהתאם לכך גמל לו ה' והשיב לו את מה שהיה לו בעבר למשנה. ב. )1( לפי פרק ב' 11 "...את כל הרעה הזאת הבאה עליו" – ניתן להבין שאיוב נענש על לא עוול בכפו. ואילו בפרק ח' טוען בלדד שאם איוב היה ישר לא היה נענש – פס' 6,3. )2( לאור ההאשמות הקשות של איוב את אלוהים ביסורים הפוקדים אותו )ז' 61- 12( מגיב בלדד בחומרה וטוען כי עונש הוא גמול לחטאי האדם ולכן שינה את עמדתו ביחס למעשה איוב. נושא בחירה "חיי הפרט והכלל בראי השירה" 51. תהלים, כ"ג; ק"ל א. )1( המצוקה – כ"ג 4: "גם כי אלך בגיא צלמות.." – המצאות בסכנה ובמשבר. ק"ל 3: "ממעמקים קראתיך ה'" – הדובר נמצא בשפל ובצרה. הסיבה לתחושת הבטחון – ה' איתו תמיד מלווה אותו לאורך כל הדרך כ"ג 4. לה' מידות של סליחה, חסד ופדות ק"ל 4, 7. )2( שני אמצעים אומנותיים בשני המזמורים: האנשה – כ"ג 5,4; ק"ל 3,2. דימוי – כ"ג 1, ק"ל 6. ב. מזמור אישי ק"ל 6-1. מזמור לאומי ק"ל 8-7 "ישראל". המשורר מבקש תחנונים וסליחה לא רק בעבורו, אלא בשם כל העם. בקשות הפרט משפיעות על כלל החברה. 61. קהלת, י"א, 01-7; י"ב, 7-1 א. שתי התקופות: בחרות וזקנה. ניגודים: י"א 7 – אור )בחרות( מול חושך )זקנה( – י"א 8. י"א 7 – שמחה )בחרות( מול ימי רעב ודכאון י"ב 1 "...ימי הרעה..." )זקנה( ב. התהליך: הדרדרות גופנית בזקנה: פס' 3 "יזועו שומרי הבית" – הידיים רועדות. דעיכה נפשית: "וסגרו דלתיים בשוק" – קולו נחלש. מוות "ותרץ גלת הזהב" – ניתק פתיל החיים. נושא בחירה "חוק וחברה במקרא" 71. ויקרא, כ"ה, 14-93; דברים, ט"ו, 81-21 א. )1( בדברים הנוהג הנזכר רציעת האוזן לעבד שרוצה להיות עבד עולם. בחוקי חמורבי כריתת האוזן לעבד המורד ורוצה להשתחרר מעבדותו. במקרא לעבד יש זכויות ויכול לבחור להשאר בבית האדון ובחוקי חמורבי העבד נחשב לרכוש האדון ואינו זכאי להשתחרר. )2( האוזן כמטונימיה לאדם. האוזן ששמעה במעמד הר סיני שלא יהיו עבדים לאדם אלא רק לאל ולא בצעה – תרצע. ב. הכתוב בויקרא מוסיף שעבד עולם משתחרר בשנת יובל כדי שיוכל לשוב למשפחתו ואחוזתו. 81. שמות, כ', 41-7; ויקרא, י"ט, 61-11 ויקרא י"ט א. שמות כ' לא תגנבו לא תגנב לא תשבעו בשמי לשקר לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו לא תענה ברעך עד שקר ב. )1( הציווי הדומה: לא להפלות דל )עני( במשפט. )2( רש"י לכ"ג 3: לא להפלות עני לטובה בשל עוניו. רש"י לויקרא י"ט 51: לא להפלות עשיר לטובה בשל עושרו. כלומר: כולם שווים בפני החוק. נושא בחירה "המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה" 91. ישעיה, י"א, 9-1; ירמיה, ז', 51-1 א. )1( העם תופס את המקדש כמקום בעל חסינות, הנהנה מהגנת האל לנצח, ולכן אינם חוששים שחטאיהם המוסריים יובילו לחורבן המקדש. )2( פס' 11: המערת פרצים היה הבית הזה..." הנביא מציג את תפיסתו המוטעית והאבסורדית של העם בנושא עבודת ה'-עוברים על חוקי האל ובמקביל באים לבית המקדש כדי להינצל מעונש. אם העם לא ישנה את התנהגותו בית המקדש יחרב והעם יצא לגלות )51,41(. ב. )1( בישעיהו מתוארת דמותו המוסרית של המלך האידיאלי. *המלך האידיאלי "שפט בצדק דלים" )ישעיהו י"א 4( בניגוד לעם שאינו שופט בצדק וביושר "אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו" )ז, 5(. *המלך האידאלי הולך בדרכי האל "ויראת ה'" )י"א 2( בניגוד לעם ההולך אחרי אלוהים אחרים )ירמיהו ז', 9(.
)2( החברה באחרית הימים תהיה חברה המושתת על ערכי הצדק המוסר והשלום בה יחיו בהרמוניה ובשלווה בניגוד לחברה המושחתת בימי ירמיהו. 02. יחזקאל, כ"ב, 61-6; עמוס, ב', 41-6 חטאים בין אדם לחברו א. שפיכות דמים )1( יחזקאל עשקו והונו דלים )7( גילוי עריות )11( "יין ענושים ישתו בית אלוהיהם" )8( לקחו שוחד )6( עמוס לא החזירו משכון )8( השפלת החלשים )7( ב. )1( האירועים מחיי העם: יציאת מצרים, הנדודים במדבר, כבוש הארץ מידי האמורי הנביא מאשים את העם בכפיות טובה מול חסדי האל. )2( "ואותי שכחת" – יחזקאל כ"ב 21 – כפיות הטובה של העם כלפי האל. חטאים בין אדם לאלוהים עבודה זרה "ואל ההרים אכלו" )9(