upp2647 69 by 84eeg7

VIEWS: 3 PAGES: 9

									‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                          ‫תפ (חי') 101161‬




                                        ‫בתי המשפט‬
                       ‫תפ 101161000‬                                                ‫בית המשפט המחוזי בחיפה‬
                                                                                        ‫בפני רון שפירא - שופט‬


                                                                             ‫מדינת ישראל‬                    ‫בעניין:‬
                     ‫המאשימה‬
                                                                                            ‫נגד‬
                                                         ‫עומר שאהב, ת"ז 054794762‬
                           ‫הנאשם‬


‫ה נאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן ובעבירות לפי סעיף 333 + 333(א)(1) לחוק‬
‫העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם הכה הנאשם את המתלונן במקל בראשו וגרם לו‬
                              ‫לחבלה חמורה לרבות אבדן הכרה ושברים בגולגולת. הנאשם הודה והורשע.‬


                                            ‫גזר דין‬


                                                            ‫1. העבירות שבביצוען הורשע הנאשם:‬
‫הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן ובעבירות לפי סעיף 333 + 333(א)(1) לחוק‬
‫העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם הכה הנאשם את המתלונן במקל בראשו‬
               ‫וגרם לו לחבלה חמורה לרבות אבדן הכרה ושברים בגולגולת. כאמור הודה הנאשם והורשע.‬


                                                                              ‫תסקיר המבחן:‬                  ‫3 .‬
                                                                                                            ‫1139313‬




‫שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר מפורט בעניינו של הנאשם. בתסקיר פורט הרקע האישי‬
‫והמשפחתי של הנאשם. עיקריו של התסקיר לא יפורטו בגזר הדין מטעמים של צנעת הפרט יחד עם זאת‬
                  ‫אציין מספר נתונים החשובים לעניין שיקוליו של בית המשפט בבואו לגזור את הדין.‬


‫הנאשם, בן 66, יליד ותושב הכפר ג'אסר א-זרקא, גדל במשפחה מרובת ילדים. בילדותו חווה אלימות‬
‫קשה. על אף שנשר מלימודים בגיל צעיר הצליח לקדם עצמו בעבודה עד שהתקבל לעבודה כשרת וכאיש‬
‫תחזוקה במועצה המקומית בכפרו. במסגרת עבודתו במועצה השתתף בהקמת ועדה למלחמה בסמים‬
                                                               ‫ובפעילות למען שלום ודו קיום.‬
‫לנאשם בן אחד שנולד לאחר שנים רבות של טיפולי פוריות ושירות המבחן התרשם באופן חיובי‬
                                                                  ‫ממערכת היחסים שבביתו.‬




                                                ‫1‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬   ‫‪nevo.co.il‬‬      ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                      ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                       ‫תפ (חי') 101161‬
‫בנסיבות אלו, ובהתחשב ב"סולחה" שנערכה בין המתלונן לנאשם (סולחה שאליה עוד אתייחס בהמשך),‬
‫המליץ שירות המבחן להעדיף אינטרס שיקומי והציע להעמיד את הנאשם בפיקוחו כאשר הנאשם ישולב‬
                                                ‫בקובצה טיפולית שעניינה טיפול בדחפים אלימים.‬


                                                               ‫3. העדויות והטיעון לעניין העונש:‬


‫בבית המשפט העידו ראש המועצה המקומית גאסר א-זרקא, המתלונן ואחיו של המתלונן הנמנה על‬
‫נכבדי הכפר. עדויותיהן נסבו על ה"סולחה" שנערכה בין הנאשם למתלונן. הסכם הסולחה עצמו הוצג לבית‬
‫המשפט (נ13). על פי הסכם הסולחה התחייב הנאשם לפצות את המתלונן ולשלם לו סך של 000,03 ₪. עיקרו‬
‫של סכום זה כבר שולם. ראש המועצה ציין כי הסולחה נערכה בסיוע של מכובדים והסתימה בטקס ומפגש‬
‫בין שתי המשפחות. המתלונן ציין כי הוא מבקש שבית המשפט ירחם על הנאשם והסביר שמאחר ונערכה‬
                                    ‫נ‬‫הסולחה אין הוא מעוניין להיזכר עוד במקרה נשוא כתב האישום.‬


‫מעבר לעניין הסולחה העיד ראש המועצה על היכרותו עם הנאשם כעובד במועצה המקומית וחילק‬
                                           ‫שבחים לעבודתו של הנאשם וכן לתרומתו לקהילה.‬


‫ב"כ המאשימה עותרת בטיעוניה לעונש לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך שיביא לידי ביטוי את‬
‫חומרת העבירה בה הורשע. התביעה מציינת כי לנאשם עבר פלילי וכן מאסר מותנה בן ארבעה חודשים.‬
‫הנאשם תקף את המתלונן והכה במקל בראשו. בנסיבות אלו, בשים לב לחומרת הפגיעה במתלונן והחבלות‬
‫שנגרמו לו, עותרת המאשימה לענישה מחמירה. בכל הנוגע ל"סולחה" טוענת המאשימה כי אין לתת‬
                                  ‫לסולחה משקל של ממש וגם אין לאמץ את המלצות שירות המבחן.‬
‫ב"כ הנאשם ביסס את טיעוניו על שני אדנים. ראשית מבקש הסניגור ליתן משקל של ממש להסכם‬
‫הסולחה אשר מעבר להיבט האישי וחיוב הנאשם בפיצוי המתלונן יש לו משמעות מוסדית בכל הנוגע‬
‫לקהילה בה חיה הנאשם. בנסיבות אלו סבור הסניגור כי יש מקום ליתן משקל של ממש להסכם הסולחה‬
                                                                  ‫במסגרת שיקולי הענישה.‬


‫בכל הנוגע לנאשם עצמו מציין הסניגור את תרומתו של הנאשם לקהילה, כפי שבאה לידי ביטוי בעדות‬
‫ראש המועצה ובתסקיר המבחן. עוד מבקש הוא כי בית המשפט יתחשב בעובדה שהנאשם הורחק מכפרו‬
‫ושהה בבית זרזיר בשנתיים האחרונות, זאת בהתאם להחלטת בית המשפט לעניין חלופת מעצר. הרחקתו‬
‫ממשפחתו, העובדה שבשל כך איבד את עבודתו, מהווים גם הם ענישה של ממש. בנסיבות אלו, בשים לב‬
‫למכלול הנתונים שפורטו בתסקיר המבחן, ובהתחשב במצבו האישי והמשפחתי של הנאשם, מבקש הסניגור‬
          ‫כי בית המשפט לא ימצה עמו את הדין ויעדיף את האינטרס השיקומי על פני הענישה המחמירה.‬


‫הנאשם הביע חרטה וציין גם הוא כי הגיע לסולחה עם המתלונן. הנאשם ציין את חששו כי אם ייגזר‬
‫עליו עונש של מאסר יפגע הדבר בבנו הקטין, ילד שכבר סובל מהרחקת הנאשם מהכפר במשך תקופה‬
                               ‫ממושכת. בנסיבות אלו עותר הנאשם ומבקש כי בית המשפט יקל בדינו.‬


                                                      ‫6. שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:‬



                                               ‫2‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬   ‫‪nevo.co.il‬‬   ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                   ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                               ‫תפ (חי') 101161‬
‫הנאשם הורשע בעבירת אלימות חמורה שהעונש המרבי הקבוע בגינה בחוק הנו 61 שנות מאסר.‬
      ‫המחוקק קבע ענישה מחמירה ומצוות החקיקה מנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין. ראה:‬


                                              ‫ב‬   ‫ע"פ 3910363, מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מט(3), 1.‬


‫הנאשם הורשע בתקיפתו של אדם באמצעות מקל וגרימת חבלות של ממש למתלונן. מדיניות הענישה‬
‫חייבת להביא בין שיקוליה את הצורך לבער את האלימות וההכרח להפחית את אותה תת תרבות של ישוב‬
             ‫סכסוכים באמצעות תקיפות אלימות, הכוללות שימוש במכשירי הרס וחבלה, יהיו אשר יהיו.‬
             ‫ו‬




‫הפחתת האלימות והרתעת האלימים הנה אינטרס ציבורי ראשון במעלה שעל בית המשפט להביא‬
‫בחשבון במסגרת שיקוליו. לעניין זה על בית המשפט לשקול גם שיקולים ששירות המבחן אינו מופקד‬
‫עליהם ולאזן בין השיקולים השיקומיים והשיקולים האחרים שבענישה ובהם הפן ההרתעתי והצורך לשדר‬
‫מסר המגן על קורבנות עבריינות הראויים להגנת בית המשפט ולתשומת ליבו לא פחות מעבריין. ככלל‬
‫הנטייה היא שכל שהעבירה בה הורשע הנאשם חמורה יותר כך נדחים הצידה השיקולים האישיים בעניין‬
                                        ‫שיקום העבריין ויש לשים דגש על ההרתעה שבענישה. ראה:‬


                           ‫ע"פ 3913146 מדינת ישראל נ' גל איילון ואח', פורסם בתקדין עליון כרך 39;‬
                                 ‫ע"פ 1914631 שורי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 69 כרך (3) עמ' 336;‬
                           ‫ע"פ 941133 מדינת ישראל נ' מאיר סוויד, תקדין עליון כרך 94 (3) עמ' 3131 ;‬


‫ואולם מדיניות הענישה המקובלת בדרך כלל אינה פוטרת את בית המשפט מלבחון כל מקרה לגופו‬
‫ולאבחן בין המקרים ונסיבותיהם ובין הנאשמים, הקרבנות ונסיבותיהם האישיות. יש ודווקא האינטרס‬
‫הציבורי ונסיבות המקרה יובילו אל המסקנה כי במקרה מסוים יש לגזור עונש שונה מהמקובל. כל מקרה‬
‫וכל נאשם ונסיבותיו. כך גם במקרה זה שבפני. כפי שיפורט, סבור אני כי מכלול הנתונים, לרבות האינטרס‬
     ‫הציבורי, מובילים אל המסקנה כי במקרה זה אינן למצות עם הנאשם את הדין ויש מקום להקל בדינו.‬


‫ראשית אתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. כפי שפירט שירות המבחן, מדובר בנאשם שגדל‬
‫במצוקה ובאווירת אלימות. על אף שלא עלה בידיו לסיים את לימודיו, הצליח הנאשם להשתלב חברה‬
‫ולהפוך לאדם עובד ואחראי. ראש המועצה המקומית בג'אסר א-זרקא העיד וסיפר על תרומתו של הנאשם‬
‫לחברה, תרומה החורגת מחובותיו למקום עבודתו. כפי שצוין – הנאשם פעיל במלחמה בנגע הסמים ופועל‬
                                                                    ‫גם בעניין דו קיום בשלום.‬


‫עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות מצביע גם על קשר וזיקה בין התקדמותו בעבודה ובחברה ובין‬
‫מעורבותו בפלילים. עיקר הרשעותיו נעברו עת היה צעיר. בין השנים 1491 ועד לשנת 6991 לא היה מעורב‬
‫בפלילים כלל. בשנת 6991 ביצע עבירת אלימות לפי סעיף 913 לחוק העונשין, עבירה בגינה נגזר עליו בשנת‬
‫9991 מאסר מותנה (ת"פ 1914666 של בית משפט השלום בחדרה, גזר דין מיום 99101111 שסומן ת31). מאז‬
‫שנת 6991 ועד לביצוע העבירה נשוא כתב אישום זה שוב לא היה הנאשם מעורב בפלילים. ניתן לראות כי‬
‫בכל השנים האחרונות הפך הנאשם לדמות חיובית כאשר למעט התפרצויות בודדות של אלימות, הוא‬
                                                               ‫נורמטיבי ומתפקד כאדם מן הישוב.‬

                                                     ‫3‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬         ‫‪nevo.co.il‬‬     ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                           ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                          ‫תפ (חי') 101161‬
‫רקע אישי זה מצדיק על פניו העדפה של אינטרס שיקומי על פני ענישה מחמירה. ניתן לראות כי מאז‬
‫שנת 1491 ועד היום הנאשם הינו, בדרך כלל, אדם נורמטיבי, למעט בשני אירועים בודדים שבהם התפרץ‬
‫באלימות. מכאן נראה כי המלצת שירות המבחן לשלבו בקבוצה טיפולית שעניינה שליטה על דחפים ומניעת‬
                                        ‫התפרצויות אלימות היא אכן מענה מתאים והולם לנאשם זה.‬


‫על רקע זה סבור אני כי יש להביא לידי ביטוי משמעותי במסגרת מכלול השיקולים גם את תרומתו‬
‫של הנאשם לקהילה. כאמור מעורב הנאשם בפעילות למלחמה בסמים בכפרו וכן בפעילות לדו קיום בשלום.‬
‫לא ארחיב את הדיבור על כפרו של הנאשם. אומר רק כי פעילות זו חיונית היא ובמיוחד בנוגע למלחמה‬
‫בסמים ובפשיעה. סבור אני כי במסגרת שיקולי הענישה יש מקום לגמול לנאשם על תרומתו לקהילה‬
‫ולהביאה לידי ביטוי בהקלה בעונש, דבר שיעודד גם אחרים לפעול במלחמה בסמים ולמען דו קיום בשלום.‬
‫שידור מסר של עידוד לפעולות אלו יש בו גם אינטרס ציבורי ראשון במעלה ועל בית המשפט להביאו‬
                                                                            ‫במסגרת שיקוליו.‬  ‫נ‬




‫אוסיף ואציין עוד כי גם בהתרשמות בלתי אמצעית מהנאשם ניכר בו כי על אף ילדותו הקשה עושה‬
‫הוא מאמצים לתפוס מקום של כבוד בחברה. הדבר ניכר במיוחד באופן דיבורו. הנאשם דובר עברית עשירה‬
‫תוך שהוא מקפיד על כללי הדקדוק הנכונים. ניכר בו כי אכן עשה מאמצים של ממש ללמוד, גם אם לא‬
‫במסגרות החינוך המקובלות, להשתלב בחברה ולשנות את אורחות חייו במובן זה שביתו שלו ועתיד בנו‬
‫שנולד לאחר טיפולי פוריות ממושכים, יהיו שונים מזה שלו. גם דברים אלו, שבאו לידי ביטוי בתסקיר‬
                                          ‫המבחן, מטים את הכף לטובת העדפת האינטרס השיקומי.‬


‫מעבר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, סבור אני כי במקרה זה גם האינטרס הציבורי הכולל מוביל‬
‫אל המסקנה כי נכון יותר להקל בדינו של הנאשם, וזאת מעבר לעידוד פעילותו החיובית למען החברה.‬
‫לעניין זה סבור אני כי ה"סולחה" שנערכה בין הנאשם והמתלונן ובין משפחותיהם ראויה לקבלת משקל של‬
                                            ‫ממש במסגרת שיקולי הענישה. אפרט להלן את נימוקי.‬
                                              ‫ב‬




‫המסורת של המשפט הפלילי לא נתנה בעבר מקום של ממש לקורבן כמי שעמדתו משפיעה על שיקולי‬
‫מדיניות הענישה. ככלל, המשפט הפלילי עוסק במערכת היחסים שבין המדינה לנאשם שפגע בערך מוגן‬
                                                          ‫ומקומו של הקורבן נדחק לקרן זווית.‬
                                                                   ‫ו‬




‫בהתאם לא ראו בעבר בתי המשפט בעבר בסליחת הקורבן ובהשלמה שבין נאשם לקרבן שנפגע ממעשיו‬
                                                            ‫כשיקול של ממש לעניין הענישה.‬
‫מעבר לחשש כי סליחת הקורבן אינה סליחה של ממש אלא אילוץ (במיוחד בעבירות אלימות במשפחה)‬
                         ‫לא ניתן בעבר מעמד של ממש לקרבן עבירה במסגרת מכלול שיקולי הענישה.‬


‫כך גם לעניין הסולחה. אמנם בתי המשפט לא מתעלמים מקיומו של הסכם סולחה ואולם בדרך כלל לא‬
‫רואים בו נימוק של ממש במסגרת שיקולי ענישה. לעיתים תשתמש סולחה כשיקול במסגרת דיונים‬
‫במעצרם של נאשמים ובחינה של חלופות מעצר ואולם הכלל שרווח הוא כי לעניין הענישה אין לתת לה‬
                                                                 ‫משקל של ממש. ראה למשל:‬


                                ‫בש"פ 4916311, אבו ראס ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 49(6) 311;‬
                                                  ‫4‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬   ‫‪nevo.co.il‬‬      ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                      ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                            ‫תפ (חי') 101161‬
                                          ‫בש"פ 9911333, אבו חדר נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3) 413;‬
                                         ‫ע"פ 9913316, עלי חמודה נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3) 331;‬
                               ‫נ‬   ‫ע"פ 0016111,4011, זועבי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 1003(3) 363.‬


‫סבור אני כי מדיניות זו ראויה לבחינה מחודשת, במיוחד לאור שינוים הן בחקיקה והן בפסיקת בתי‬
‫המשפט, שעניינם מעמדו של הקורבן במשפט הפלילי. חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משפיעה גם‬
‫על המשפט הפלילי במובן זה שמעמדו של הקורבן כמי שיש להביאו במסגרת מכלול השקולים שעל בית‬
‫המשפט לשקול השתנה. הקורבן אינו עוד סרח עודף להליך הפלילי אלא דמות מרכזית שיש להביא לידי‬
                                 ‫ביטוי את מעמדה, הן בהגנה עליו ובפיצויו, והן לכל דבר ועניין. ראה:‬


                             ‫רע"פ 1016193, בתיה אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3), 416 , 166-066 ;‬


‫אהרון ברק, "הקונסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי היסוד והשלכותיה על המשפט‬
                                      ‫הפלילי (המהותי והדיוני)", מחקרי משפט, יג(1), 6991, 3 ;‬


‫יהודית קרפ, "המשפט הפלילי - יאנוס של זכויות האדם: קונסטיטוציונליזציה לאור חוק יסוד: כבוד‬
                                                      ‫האדם וחירותו", הפרקליט מב(א), 3991, 66.‬


‫המחוקק הביא לידי ביטוי מגמה זו בחקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א1003- (להלן: "החוק").‬
‫חוק זה חל על עבירת האלימות בה הורשע הנאשם. במסגרת חוק זה חוזק מעמדו של נפגע עבירה ונקבע, בין‬
‫היתר, בשורה של סעיפים את זכותו של נפגע עבירה להביע את עמדתו בנוגע לעניינים שונים הקשורים‬
‫בניהול ההליך הפלילי, לרבות עיכוב הליכים (סעיף 61לחוק), הסדר טיעון (סעיף 11 לחוק), ועדת שחרורים‬
                                                           ‫(סעיף 91 לחוק), חנינה (סעיף 03 לחוק).‬


                                               ‫סעיף 41(א) לחוק, שעניינו הצהרת נפגע, קובע כדלקמן:‬


            ‫"נפגע עבירה זכאי למסור הצהרה בכתב לגוף החוקר, על כל פגיעה ונזק‬
            ‫שנגרמו לו בשל העבירה, לרבות נזק גוף, נזק נפשי או נזק לרכוש; מסר הנפגע‬
            ‫הצהרה כאמור, זכאי הוא שהתובע יביא את הצהרתו לפני בית המשפט בדיון‬
            ‫בעניין גזר דינו של הנאשם, לפי הוראות פרק ה', סימן ז' לחוק סדר הדין‬
              ‫הפלילי או בדיון בעניין נאשם שהוא קטין, לפי הוראות פרק ה' לחוק הנוער."‬

‫ניתן אם כן לראות כי החוק הופך את עמדתו של הקורבן לנתון מרכזי שיש להביא במסגרת שיקולי‬
‫הענישה. מכאן, סבור אני, כי משתנה גם מעמדה של ה"סולחה" במובן זה שרצון הקורבן צריך לקבל ביטוי‬
                                                              ‫במסגרת מכלול שיקולי הענישה.‬
‫בבואו של בית משפט לתן משקל להסכם "סולחה" עליו להביא לידי ביטוי במסגרת שיקוליו שני נתונים‬
‫חשובים, שלכל אחד מהם משקל ייחודי. הנתון הראשון הוא במישור האישי של הסכם הסולחה – דהינו:‬
‫רצונו של הקורבן לסלוח והעובדה כי הקורבן פוצה על הנזק שנגרם לו. הפיצוי, לכשעצמו, מצביע גם בהכרת‬


                                                   ‫5‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬      ‫‪nevo.co.il‬‬     ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                        ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                           ‫תפ (חי') 101161‬
‫הנאשם לאחריותו לפגיעה בקרבן במובן זה שעצם ההכרה באחריות, כמו גם העובדה שהנאשם כבר משלם‬
                                         ‫עבור התנהגותו הפסולה, מהווה שיקול בשיקולי ענישה.‬


‫עניין זה של מתן משקל למערכת היחסים האישית בין הנאשם לקרבן, במסגרת מכלול השיקולים‬
‫בדין הפלילי, זוכה לאחרונה להכרה גם בשיטות המשפט המערביות, וזאת במסגרת של התפתחות המוסד‬
‫של הגישור הפלילי, כאשר מהות הגישור הנה במערכת היחסים שבין הקורבן לנאשם. גישה זו של "צדק‬
‫מתקן" (‪ ,)Restorative Justice‬ההכרה בהליך זה, כחלק ממכלול שיקולי הענישה, ומתן ביטוי לפיצוי‬
‫הקורבן וסליחתו במסגרת שיקולי ענישה, וכחלק ממדיניות ענישה, קונה לו היום מקום של כבוד גם‬
‫בשיטות משפט מערביות. ראה דברים שנאמרו במאמרו של בני שטיינברג, "הליך הגישור בעניינים‬
‫פליליים: מקורותיו, התפתחותו והיחס בינו לבין המשפט הפלילי", שערי משפט ג(1), תשס"ב, 131, בעמ'‬
                                                                                       ‫931:‬


            ‫"תיאוריית הצדק המאחה מבקשת לכונן מחדש את התפיסה, כי יש להתייחס‬
            ‫למעשה עבירה קודם כל כאל פגיעה בקורבן הישיר. הרעיון אינו רק לקבול על‬
            ‫היעדר יחס מספיק אל הקורבן. יש להתייחס לפגיעה בקורבן כאל הבעיה‬
            ‫המרכזית אותה יש לפתור, זאת במקום התייחסות לנזק המופשט שנגרם‬
            ‫לאינטרס הציבורי (ההדגשה הוספה – ר. ש. ). תיאוריית הצדק המאחה‬
            ‫מאמצת את התובנות של הויקטימולוגיה בדבר השלכות הפשע על הקורבן. על‬
            ‫כן היא מבקשת לתת מענה לנזקים הקונקרטיים של אובדן רכוש, זמן, ימי‬
            ‫מחלה וכו', אך במקביל מייחסת חשיבות מיוחדת לצרכים הרגשיים‬
                                                            ‫והחברתיים של הקורבן.‬
                                                                                                 ‫…‬
            ‫בה בעת, הצדק המאחה רואה צורך בהתייחסות שונה גם אל הפוגע, מתוך‬
            ‫הבנה שאף במעשיו ובתוצאותיהם טמונה פגיעה אישית. אין מדובר בקריאה‬
            ‫ליחס של הקלה גרידא או בהצעה לשכוח ממעשה העבירה. נהפוך הוא,‬
            ‫תיאוריית הצדק המאחה מקפידה על קבלת אחריות למעשה מצד הפוגע, וזאת‬
                                                 ‫במישרין כלפי הקורבן והקהילה".‬
                                                   ‫ב‬




                                                                                                      ‫ראה גם:‬
‫אברהם טננבוים, "הגישה האבולוסיוניסטית: האם הגיעה העת לבטל את הענישה הפלילית?", שערי‬
                                                                ‫משפט, ב(3), תשס"א, 163.‬


‫‪L. Sebba, “Informal Modes Of Dispute Resolution - The Debate Continues”, in Social‬‬
                              ‫.872 .‪Control & Justice (L. Sebba Ed, Magnes Press, 1996), p‬‬


‫- ‪P.R. Rice "Mediation and Arbitration as a Civil Alternative to the Criminal Justice System‬‬
        ‫;71,)9791( ‪An Overview and Legal Analysis" 29 The American University Law Review‬‬


‫‪J.G.Brown "The use of mediation to resolve criminal cases: a procedural critique" 43 Emory‬‬
                                                          ‫;1821-6621,7421 )4991( ‪Law Journal‬‬


                                               ‫6‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬   ‫‪nevo.co.il‬‬       ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                       ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                          ‫תפ (חי') 101161‬


‫סבור אני כי יש מקום, גם במקרה זה שבפני, ליתן ביטוי של ממש לרצון הקורבן, וזאת במסגרת מכלול‬
‫השיקולים, ולהביא לידי ביטוי לא רק את רצון הקורבן אלא גם את העובדה שהנאשם הכיר באחריות‬
                        ‫לפגיעה בקרבן ופיצה אותו בפיצוי משמעותי, כשיקול במסגרת שיקולי הענישה.‬


‫מעבר למעמדו של הקורבן ומערכת היחסים האישית שבין הקורבן לנאשם שפגע בו, סבור אני כי קיים‬
‫גם אינטרס ציבורי ליתן, במקרים המתאימים, משקל להסכם "סולחה" שנערך במגזר הערבי. הסולחה‬
‫אינה רק הליך של גישור בין קרבן לזה שפגע בו. מדובר במערכת מעין מוסדית בחברה המסורתית. במסגרת‬
‫הליך ה"סולחה" מעורבים נכבדי הקהילה המקימים את ה"ג'אהה" – ועדת הסולחה. חברי ועדת הסולחה‬
‫פונים למשפחת הקורבן ותוך הבעת סלידה מהפגיעה בקרבן מבקשים לטפל בסכסוך. עם קבלת ההסכמה‬
‫חדל העימות בין הנצים ומתקיים השלב של ה"הודנא" – מעין הפסקת אש. כבר בתקופת ההודנא ניתן‬
‫לקרבן פיצוי או התחיבות של כבוד, היא ה"עטווה". בסיום ההליך נקבע גם הפיצוי לקרבן – ה"דייה".‬
‫הליך הסולחה מסתיים בטכס בו משתתפים חברי ועדת הסולחה, נכבדים ממשפחות הנצים ונכבדי ציבור.‬
 ‫להליך גיבוש הסולחה ולטכס הסולחה משמעות ציבורית הן כלפי הנאשם והקורבן והן כלפי הקהילה כולה.‬


                                                                      ‫לעניין הליך הסולחה ראה:‬


‫ויגדאן עדנאן חליחל, "על הסולחה ומעמדה במשפט הישראלי", דין ואומר, גיליון 31 (דצמבר 30) עמ'‬
                                                                                   ‫66 ואילך.‬


‫ה"סולחה" אינה רק הסכם בין נאשם לקרבן. ה"סולחה" הנה מוסד מסורתי לישוב סכסוכים. מעמדו‬
‫של המוסד בחברה המסורתית, גם אם אינו מוסד רשמי, מחייב את הכרת המערכת הציבורית בו. כמי שדן‬
‫לא אחת בעניינים הקשורים בסכסוכים במגזר המיעוטים יודע בית משפט זה את חשיבותו המוסדית של‬
‫הליך הסולחה. לא אחת נתקלים אנו באירועים אלימים בהם נמנעת אפילו משטרת ישראל מכניסה לכפרים‬
‫וזאת בטרם יתחילו נכבדי הקהילה בהליך הסולחה. דווקא מטעמים אלו סבור אני כי ראוי לחזק את‬
‫מעמדם המוסדי של הנכבדים העוסקים בגיבוש ה"סולחות" במגזר זה, דבר שיתרום להתפתחות של ישוב‬
                                                                     ‫הסכסוכים בדרכי שלום.‬


‫לעניין חשיבות ההכרה של הממסד המשפטי במוסדות חברתיים מסורתיים והתועלת שיכולה המערכת‬
                                                     ‫המשפטית הממסדית להפיק מכך ראה:‬


‫- ‪O. LOLRUNTIMEHIN, “The Status Of Imformal Social Control And Dispute Resolution‬‬
‫,‪An Analysis Of African Societies”, in Social Control & Justice (L. Sebba Ed, Magnes Press‬‬
                                                                              ‫.233 .‪1996), p‬‬  ‫ו‬




                       ‫לענין תפקיד הקהילה וחשיבות המעורבות הקהילתית ביישוב סכסוכים, ראה:‬


‫,‪D. NELKEN, “Community Involvement In Crime Control: If Community Is The Answer‬‬
‫,532 .‪What Is The Question?”, in Social Control & Justice (L. Sebba Ed, Magnes Press, 1996), p‬‬
                                                                                       ‫.342 .‪p‬‬           ‫נ‬




                                               ‫7‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬   ‫‪nevo.co.il‬‬   ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                   ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                       ‫תפ (חי') 101161‬




‫בהיות הליך ה"סולחה" הליך שמקורו דתי מהווה מתן ההכרה למעמדו של הליך "סולחה" ומעמדם של‬
‫הנכבדים העוסקים ב"סולחה" גם פועל יוצא של ההכרה והשמירה על זכויות ומסורות המיעוטים בישראל,‬
‫הכרה המהווה חלק בלתי נפרד מהעקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל, עקרונות המהווים חלק‬
                                  ‫משיטת משפטנו בהתאם להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.‬


‫הכרה במוסד ה"סולחה", במנגנון ישוב הסכסוכים ובתרומתם של נכבדי הקהילה להשקטת הרחוב‬
‫והפחתת האלימות, יש בה גם כדי לחזק את האמון של המיעוט הערבי אשר לעיתים חש כי מערכת המשפט‬
‫מתעלמת ממעמדו כקולקטיב. גם לענין זה חשיבות ציבורית וסבור אני כי יש בכך שיקול כדי ליתן משקל‬
                      ‫של ממש לעריכת הסולחה. ראה לענין אמון הציבור הערבי במערכת בתי המשפט:‬
‫גד ברזילי, "ערבים? רק בלשון יחיד", משפט נוסף, כתב עת לענייני משפט וחברה, כרך מס' 1, פברואר‬
                                                                                ‫1003, עמ' 33.‬


‫בסיכומו שלך דבר, ומהטעמים הנ"ל, סבור אני כי יש מקום ליתן משקל של ממש להסכם סולחה שנערך‬
‫ע"י נכבדים במגזר הערבי, זאת הן מהטעם של כיבוד רצונו של הקורבן והן מהטעם של חיזוק המערכת‬
‫המסורתית של גיבוש הסכמי סולחה. מובן כי קיומה של סולחה אינה מפחיתה ממצוות המחוקק בכל הנוגע‬
‫למדיניות ענישה ראויה ואולם במקרים מיוחדים, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת, יש לתת להסכם הסולחה‬
‫משקל של ממש במסגרת מכלול שיקולי הענישה. סבור אני, מהטעמים שפורטו, כי כך הוא המקרה שבפני.‬
‫מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, נסיבות העבירה ונסיבות עריכת הסכם הסולחה נותנים לסולחה‬
                               ‫שגובשה במקרה זה מעמד ומשקל של ממש במסגרת מכלול השיקולים.‬


‫בנוסף לכל האמור לעיל, ובמסגרת השיקולים להקלה בעונש, הבאתי לידי חשבון את העובדה שהנאשם‬
‫הורחק לשנתיים מכפרו ומביתו ושהה בתנאי חלופת מעצר בכפר אחר. כמו כן הבאתי בחשבון את הפיצוי‬
                                                                            ‫ששולם לקרבן.‬


            ‫בסיכומו של דבר ומכל הטעמים דלעיל, סבור אני כי אכן יש מקום להקל בדינו של הנאשם.‬


‫כאמור, עברו של הנאשם מצביע על הצורך ללמדו לשלוט בכעסיו, זאת כדי שלא יתפרץ שוב בפרץ‬
‫אלימות. הרתעתו לעתיד חשובה. מטעם זה סבור אני כי זה המקרה בו לא יהיה נכון להפעיל את עונש‬
‫המאסר המותנה ולגזור עליו עונש של מאסר נוסף. במקרה זה ההרתעה האפקטיבית ביותר הנה בדרך של‬
‫הארכת המאסר המותנה שחל על הנאשם ביחד עם העמדתו של הנאשם בפיקוח טהור לתקופה ממושכת.‬
‫פיקוח טהור הנו, למעשה, עונש מותנה בלתי קצוב ארוך טווח. אם בתקופת הפיקוח יפר הנאשם את‬
‫הוראות שירות המבחן ו1או יבצע עבירה נוספת כל שהיא כי אז יוחזר תיק זה לבית המשפט וניתן יהיה‬
‫לגזור עליו את העונש המרבי הקבוע בחוק. אם יתמיד וישמור על התנהגות תקינה – יהיה בכך ראיה‬
                               ‫להצלחת הטיפול בו. בשים לב למכלול הנסיבות סבור אני כי בכך דיינו.‬


                                                                                   ‫3. סיכום גזר הדין:‬

                                               ‫8‬

                     ‫המאגר המשפטי הישראלי‬   ‫‪nevo.co.il‬‬   ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                   ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬
‫מדינת ישראל נ' עומר שאהב‬                                                                         ‫תפ (חי') 101161‬
‫אשר על כן ובסיכומו של דבר אני מורה להעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן במסגרת של פיקוח‬
                                                   ‫טהור וזאת לתקופה של 63 חודשים מהיום.‬


‫אני מורה לנאשם להשתתף בקבוצה טיפולית בהתאם כמפורט בתסקיר המבחן ו1או בכל הליך טיפולי‬
                                      ‫אחר שיורה שירות המבחן ולמלא אחר הוראות שירות המבחן.‬


‫יובהר לנאשם כי אם יפר את הוראות שירות המבחן ו1או יבצע עבירה נוספת כל שהיא כי אז יוחזר תיקו‬
‫לבית המשפט להמשך דיון וניתן יהיה לגזור עליו את העונש המרבי הקבוע בחוק בגין העבירות שבביצוען‬
                                                                                      ‫הורשע.‬


‫בנוסף, אני מורה להאריך את המאסר המותנה שנגזר על הנאשם בת"פ 1914666 של בית משפט‬
                                         ‫השלום בחדרה לתקופה של 41 חודשים נוספים מהיום.‬


                           ‫הוסבר לנאשם על זכותו לערער בבית המשפט העליון תוך 36 יום מהיום.‬


          ‫המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשרות המבחן, שימציא לבית המשפט צו מבחן לחתימתו.‬


            ‫ב‬   ‫ניתן היום כ"ז באדר ב תשס"ג, 31 במרץ 1220 במעמד הנאשם, הסנגור וב"כ המאשימה.‬


                                                                        ‫ו‬   ‫מותר לפרסום מיום 1231331.‬


          ‫ר. שפירא, שופט‬


                                                                             ‫ליאת פנקר 1 1.‪g00016101p‬‬
                                                                 ‫נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח‬




                                                 ‫9‬

                       ‫המאגר המשפטי הישראלי‬   ‫‪nevo.co.il‬‬   ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
                                                     ‫‪D:\Docstoc\Working\pdf\b72093b2-631f-44e6-b108-c570437e2f52.doc‬‬

								
To top