מאירה וייס על תערוכתה של איריס גולדברג

Document Sample
מאירה וייס על תערוכתה של איריס גולדברג Powered By Docstoc
					                                    ‫תנועות ריצה חית-חלום" (איריס גולדברג) – חלק אישה לא‬
                                                           ‫גמורה: ‪An Unfinished Woman‬‬

                                                        ‫דיון בתערוכה "תנועות ריצה חיית חלום"‬

                                                                       ‫האמנית: איריס גולדברג‬

                                                                             ‫אוצרת: אירית לוין‬

                                         ‫בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב, 22.2.2.22 –‬
                                                                               ‫22.2.2.22‬

                                      ‫כריס שילינג (‪ )Shilling‬הוא שטבע את הביטוי " ‪finishing the‬‬
                                             ‫‪ ;"body‬הסוציולוג האנגלי של הגוף והדת טען כי בשיח‬
   ‫המודרני לגוף חשיבות עליונה: במקום המטא-נרטיבים של דת, לאום ומוסר פונים לגוף כמקור ידע‬
 ‫מבוסס (3991 ,‪ .)Shilling‬עם זאת, על פי תיאוריות של אנתרופולוגיה וסוציולוגיה של הגוף, לגוף אין‬
     ‫משמעות אינהרנטית והוא אינו ישות פיזית אלא ישות דיסקורסיבית, מובנית תרבותית וחברתית‬
  ‫(2002 ,‪ .) Scheper-Hughes & Lock, 1987; Synnot, 1992; Weiss‬נוסף לכך, אנשים חשים שהגוף‬
               ‫אינו גמור ומנסים לסיים אותו בלי הרף, אך הגוף הוא "פרויקט שלעולם אינו מסתיים".‬

                                                                        ‫מאת: פרופ' מאירה וייס‬

    ‫ליחיד בחברה המודרנית יש, אם כך, פרויקט אין-סופי לסיים את הגוף: באמצעות לבוש, היגיינה,‬
 ‫ניתוח פלסטי, כושר, גנטיקה, תרומת זרע, ייעוץ גנטי והשתלה. פרויקט סיום הגוף ממשיך גם אחרי‬
                                                    ‫המוות, במקומות שבהם מתקיימת חניטה.‬

   ‫הביטוי "‪ "finishing the body‬כולל לעתים קרובות גם נקיטה בפרקטיקות אלימות כלפי הגוף, כמו‬
    ‫ניתוחים פלסטיים – חיתוך הגוף כדי להפוך חלקים ממנו למה שנחשב ליפה. אמנית הגוף אורלן‬
                                 ‫(‪ )Orlan‬הדגימה על גופה פרקטיקות אלימות אין-סופיות אלה.‬

      ‫בתערוכה שלפנינו מוצגות נשים שגופן נתפס כישות פלסטית ונזילה שניתן לפרקה, להרכיבה‬
    ‫ולהחליף בין אבריה לאבריהן של חברותיה, שמורכבת משעטנז של אברים ושלעתים חסרים בה‬
                ‫אברים. המשחק בדמויות הנשים הוא אין-סופי, ובכל ציור מוצגת אפשרות אחרת.‬

‫ביצירה שלפנינו, בצדה השמאלי, אנו מבחינים בפסי אורך – כנראה גדר – שאמורים להפריד בין העין‬
 ‫הציבורית לבין מה שמתרחש "מאחורי הגדר". פסים אלה מייצגים את הגבול הראשון בעבודותיה של‬
                                                                                ‫גולדברג.‬

   ‫מוסתרות מעינו של הציבור עומדות שתי נשים: דמות אחת בגבה אלינו, והאחרת מפנה אלינו את‬
‫צדודיתה. אנו צופים בדמות האחת, בשמלתה השחורה הארוכה שקצותיה מתכתבים עם שיערה של‬
    ‫האישה השנייה, במחשוף הגב ובלובן עורה הבוהק. פניה של הדמות השנייה מופנים לעברה של‬
‫הדמות הראשונה וסמוכים אליה מאד; שיערה ארוך מאד ועבה מאד, מידותיו לא אנושיות כמעט. ידה‬
   ‫הימנית של הדמות הראשונה נוגעת בשיערה של הדמות השנייה, נגיעה שטיבה עדיין לא ברור –‬
                                                                        ‫ליטוף? אלימות?‬

                             ‫מבט חוזר מעורר חשד ששתי הנשים מצויות במרכזו של אירוע אלים.‬

    ‫פרופ' מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של‬
   ‫הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית‬
‫הישראלית. פרופסור אורחת באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (2005-2005) ובאוניברסיטת בר-‬
                                                                 ‫אילן (2005-2005).‬

				
DOCUMENT INFO
Shared By:
Stats:
views:18
posted:9/4/2012
language:Hebrew
pages:1