Get documents about "????? ???? Roger Kamien
Document Sample
מבוא לתולדות המוזיקה
קורס של 32 שעות לימוד למגמת מחול
בבתי ספר תיכוניים
1
יסודות השפה המוזיקאלית:
האירגון המוזיקלי:
האירגון המוזיקאלי בנוי משני מרכיבים עיקריים:
1. מרכיבי הצליל הבסיסיים:
א.גובה צליל (:)Pitch
☼ כיוון המנגינה – עלייה, ירידה, קפיצות במנגינה, מקומות שיא ושפל וקווי
מתאר של המנגינה.
☼ צירוף צלילים שונים ויצירת הרמוניה או שילובים נעימים יותר או פחות לאוזן.
☼ צרופי צלילים היוצרים מירקם – מונופוניה, פוליפוניה (קונטראפונקט),
הומופוניה.
ב. משך צליל (קצב) – סוגי מיקצב, מישקל וטמפו (מהירות)
ג. עוצמה (דינמיקה)
ד. גוון (כלים שונים וקולות). הכוונה היא להרכב המבצע את היצירה.
2. ההתפתחות על ציר הזמן
☼ חשיבות אופן האירגון (סדר התפתחות האירועים המוזיקליים) הקובע את סוגי
החוויות שיהיו למאזין – לדוגמא, בניית מתח והרפיה, דו שיח ועוד.
☼ עיקרון של חזרה ושינוי שקובע את מבנה הקטע וצורתו (רונדו, א-ב-א...) ומשמש
כאמצעי לבניית ציפיות ויצירת מנגנוני מתח והרפייה הנובעים מכך.
כמוכן בבואנו להבין מוזיקה ללא מילים עלינו להבחין בין מוזיקה אבסולוטית לבין מוזיקה
תוכניתית:
מוזיקה תוכניתית היא מוזיקה שמתארת רעיון או סיפור חוץ מוזיקאלי (שאינו
מעולם המוזיקה)
מוזיקה אבסולוטית היא מוזיקה שמאחוריה אין רעיון חוץ מוזיקאלי מוצהר.
מהו סיגנון מוזיקלי (או אומנותי)?
סגנון = מערכת תכונות הנותנות אופי מסויים לניסוח, ללבוש, ליצירת אומנות וכו'.
סגנון הוא דרך הבעה מסויימת הנבחרת מתוך דרכים שונות העומדות לבררה. (מילון ספיר)
באומנויות, מושג הסגנון מתקשר עם בחירת חומרים ואירגונם.
במוזיקה, החומרים הם מרכיבי הצליל שפורטו לעיל והאירגון הוא הסידור של המרכיבים כפי
שצויין קודם לכן.
(באומנות, החומרים הם קו, צבע, צורות, אובייקטים וכו', והאירגון ניקרא קומפוזיציה).
בחירת האלמנטים ודרכי אירגונם (הקובעת את הסגנון המוזיקלי או האומנותי) מושפעת
מגישות ואמות מידה המשקפות את הלכי הרוח של התקופה או הסביבה בה צומחת
המוזיקה (או האומנות). הלכי רוח אלה נובעים מתנאים חברתיים, כלכליים, פוליטיים,
דתיים, פילוסופיים וכו', המגדירים מהו ה"אידיאל בביטוי האומנותי. כמובן שאידיאל זה עשוי
להישתנות ככל שתנאי הסביבה והלכי הרוח משתנים. שינויים אלה קבעו את התמורות
וההתפתחות של המוזיקה המערבית ואת תולדותיה.
2
תמורות בסגנון
אפשר לראות את ההתפתחות הכללית של הסגנונות השונים כתנועה מחזורית בין נטיות של
"אתוס" ו"פתוס" (הניקראים גם בשמות קלאסי ורומנטי) ולאפיין אותם בקווים כלליים:
אתוס ("קלאסי"): איזון, שלוה, רוממות רוח, נשגבות, שלמות, מתינות, איפוק, יופי
אידיאלי...
פתוס ("רומנטי"): התפרצות, דרמטיות, התרגשות, מתח, סבל, חושניות, מוזרות, גוזמה,
...Passion
ניתן למצוא תכונות אלו במקביל באומנויות השונות: אדריכלות, ציור, פיסול, מוזיקה ואף
במקרים מסויימים במחול.
לציין כי בתקופות רבות, המחול היווה זרם צדדי ועצמאי. בימי הביניים לדוגמא, המוזיקה
האינסטרומנטאלית היחידה כמעט הייתה מוזיקה למחול בעוד שאר המוזיקה הייתה ווקאלית
(קולית).
דוגמאות לאירגון מוזיקאלי
א. אירגון של נושא אחד והתפתחותו:
1. )5-4781( Edvard Grieg, Peer gynt suite, Hall of the mountain king
לאחר ההאזנה נירשום לפנינו אסוציאציות חופשיות שעולות מתוך המוזיקה ואח"כ ניבחן את
אופן האירגון המוזיקלי:
אסוציאציות
חופשיות אופן האירגון החומרים
מלחמה, מארב, יער מעט >>>הרבה כלי נגינה
טמפו איטי>>>טמפו
מהיר מהירות
עוצמה
שקט>>>רועש (דינמיקה)
נמוך>>>גבוה גובה צליל
רגוע>>>לחוץ אווירה
ביצירה זו האירגון הוא של התגברות. ישנה חזרה על נושא מסויים שמתפתחת ומתגברת.
ניתן לראות בבירור כיצד החזרה והשינוי משמשים כמפתח של האירגון המוזיקלי ביצירה זו.
הסכמה של האצה היא סכמה טבעית שמובילה באופן טבעי להתרגשות אצל המאזין.
בקטע הזה הטרולים נאספים באולם השמחות כדי לחגוג את חתונתה של הנסיכה (בתו של
מלך ההר). פר גינט מסתתר מאחורי הסלעים ומביט בשמחה הגדולה בארמון. ככל
שהשמחה גדלה, כך גם המוזיקה הולכת והופכת יותר שמחה, יותר מוטרפת ויותר סוערת.
זוהי דוגמא מצויינת למוזיקה תוכניתית, שהייתה פופולרית מאד בתקופה הרומנטית בה
נכתבה היצירה.
3
)Theodor Kittelsen - Skogtroll, 1906 (Forest Troll
ב. אירגון של דו שיח:
1. מוזורגסקי – שמואל גולדנברג ושמוילה (שני יהודים), מתוך תמונות בתערוכה
(1871) (תיזמור של מאוריס ראוול 3321)
זוהי דוגמא המציגה לנו דרך חדשה של אירגון המוזיקלי – דו שיח בין שני נושאים מוזיקליים
(שתי מנגינות שנות).
הדו שיח מבטא את הרעיון התכניתי של היצירה ומציג ראשית כל צד בשיחה בנפרד ומאוחר
יותר בו זמניות של המנגינות השונות.
כאשר מופיעות לנו שתי מנגינות (ויותר) באותו זמן אנו מכנים זאת פוליפוניה או קונטרפונקט.
על היצירה "תמונות בתערוכה":
ויקטור אלכסנדרוביץ' הרטמן היה אחד ממייסדי "הסגנון הרוסי" בארכיטקטורה וחברו הטוב
של המלחין מוזורגסקי. מותו בטרם עת של הרטמן היה מכה קשה למוזורגסקי, שהיה
בתקופה זו בודד, מריר ומכור לטיפה המרה, והרטמן היה אחד מחבריו היחידים. יצירה זו
מוקדשת לחברו שהלך לעולמו.
"תמונות בתערוכה" הייתה במקורה סדרת קטעים לפסנתר, בה כל קטע מייצג תמונה
אמיתית פרי מכחולו של הרטמן. הקטעים קשורים זה לזה בקטעי ביניים, המכונים
"פרומנדה" (מצרפתית "טיילת" או "טיול" - .)Promenadeהפרומנדה פותחת את היצירה
ואחר כך חוזרת מדי פעם, בווריאציה שונה מעט, בין הקטעים המתארים את התמונות.
על הפרק "שני יהודים":
שמואל גולדנברג ושמוילה: הרטמן צייר את הציור בעת ביקורו בפולין, בעיירה סנדומייז'.
השם המקורי שמוזורגסקי נתן לקטע המתאר את הציור היה "שני יהודים פולנים: אחד עשיר,
השני עני".
הציור המקורי אבד, אך התמונות כאן מייצגות אותו נאמנה. אלו תמונות המתארות שני
יהודים טיפוסיים: האחד גביר עשיר, בעל גוף, איטי ולקוני בדיבורו, ואילו השני - עני ורעב,
עצבני אך מתרפס, שמפטפט ללא הרף. בקטע זה מחקה מוזורגסקי את צלילי הדיבור
במוזיקה, בקטע שמדמה דו-שיח ביניהם.
4
היהודי העני היהודי העשיר
3. דני סנדרסון – דון קישוט:
דוגמא לאירגון דומה לזה של הדו שיח ב"שני יהודים". יש נושא גברי ונושא נשי שמופיעים
לסירוגין ולקראת הסוף במקביל, בקונטרפונקט.
ג. אירגון צורני/מיבני:
1. ארגון :ABA
מינואט של מוצארט מתוך סימפוניית הפנר (מספר 32).
זוהי דוגמא מצויינת לארגון ABAשל ריקוד המינואט בכלל ומינואט זה בפרט.
המבנה מינואט – טריו – מינואט הוא מבנה ABAמובהק ומדוייק ביותר.
בפרק על התקופה הקלאסית יובא מינואט זה כדוגמא לאירגון המוזיקלי המדוקדק שאיפיין
את התקופה וניראה כיצד מבנה ה ABAבא לידי ביטוי במספר רבדים ביצירה.
3. אירגון 'ABA
מוזורגסקי, מכשפה מתוך תמונות בתערוכה
1. Allegro ) 4.Codaדומה לחלק 1( 2. Andante 3.Allegro
*ניתן גם ללמד את פרק האדג'יו מתוך רביעיית חליל של מוצארט ע"מ
להבהיר מבנה זה.
2. רונדו
רונדו הוא צורה מוזיקלית שבנוייה מנושא ראשי שחוזר על עצמו, ובין חזרה לחזרה מפריד
חומר מוזיקלי חדש.
ריקוד החלילים מתוך מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי
מבנה ריקוד החלילים מתוך מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי הינו דוגמא לרונדו שבנוי בצורה
פתיחה – א – ב – א – ג - א הבאה:
1. נושא וואריאציות
Shaker's theme from Appalachian Spring
יצירתו של המלחין אהרון קופלנד " "Appalachian Springנכתבה במקור כמוזיקה לבלט של
מרתה גרהם ומאוחר יותר עובדה ובוצעה כסוויטה תזמורתית.
5
הפרק השביעי של הסוויטה מבוסס על מנגינה עממית אמריקאית. פרק זה מתאר את חיי
היומיום של האישה ובעלה בכפר ונמצא תחת הכותרת "שלוו וזורם".
זהו עיבוד תזמורתי של המלחין ליצירה שכתב לבלט של מרתה גרהם בשנת 1141.
הפרק מחולק לחמישה חלקים. כל חלק הוא ווריאציה על המנגינה. המנגינה מופיעה תמיד
במשקל 141 ומורכבת משני חלקים שווים באורכם וקטע סיום קצר. כל הוריאציות שומרות על
מבנה זה למעט הוריאציה השלישית והחמישית שמוותרות על החלק השני.
ניתן לראות כי ההבדלים בין כל וריאציה הם בעיקר הבדלי תיזמור ומירקם.
וריאציה ראשונה: וריאציה עדינה. קלרינט מנגן את הנושא ומלווה בצלילים ארוכים וגבוהים
של קלרינט נוסף. מדי פעם שימוש במצילה כפעמון.
וריאציה שנייה: בסולם אחר, עדיין קלרינט מנגן את הנושא אך מלווה בקלרינט נמוך יותר
שמנגן את המנגינה במקביל. בחלק השני מצטרפים כלי נשיפה נוספים שמרמזים על תרועה
עדינה וקצבית. השימוש באפקט הפעמון ממשיך והקצב מואץ במעט.
וריאציה שלישית: בנויה רק מחלקה הראשון של המנגינה. את המנגינה מנגנות קרנות בליווי
עליז של פעמונים. אט אט נוספים כלי קשת שמלווים את הנושא באלמנטים חיקויים עד
שמשתלטים על הנושא בעצמם. המרקם מתעבה.
וריאציה רביעית: סולם דו מז'ור. בחלק הראשון- כלי נשיפה ממתכת מנגנים את המנגינה
בקול תרועה. את החלק השני מנגנים שוב כלי נשיפה מעץ, קלרינטים בשני קולות, בדומה
לווריאציה השנייה. הפעם בליווי שטיח צליל עמום ונמוך של התזמורת ברקע.
וריאציה חמישית: סולם דו מז'ור חגיגי. התזמורת כולה מנגנת את המנגינה. העוצמה
והחגיגיות בשיאם.
אחד המושגים שמרבים לעלות עד כה הוא ה"סוויטה".
בהגדרה המצומצמת ביותר ניתן להגדיר סוויטה כאסופת מחולות או סידרת פרקים ניפרדים
שצורפו ליצירה אחת. בהמשך נידון בהרחבה בסוויטה הבארוקית.
יצירות ששמענו עד עתה מתוך סוויטות הן רונדו של באך מתוך סוויטה תזמורתית מס' 2,
תמונות בתערוכה, מפצח האגוזים, ,Peer Gynt ,Appalachian Springציפור האש.
מושגים מרכזיים שנלמדו במהלך שעורי המבוא
נושא – לחן עיקרי
דינמיקה – עוצמה במוזיקה
גוון - כלי נגינה ומשפחותיהם (מפורט בנספח מספר 2)
גובה צליל, משך צליל
טמפו – המבירות במוזיקה
קונטרפונקט - קונטרפונקט הוא צירוף של שני קווים מלודיים עצמאיים (או יותר)
תוך יצירה של מרקם הרמוני ביניהם
6
פוליפוניה – צירוף של מספר קווים מלודיים ביחד, לאו דווקא עצמאיים.
תיזמור - תזמור הוא הדרך שבה הצלילים אשר ביצירה מוזיקלית נחלקים בין כלי
הנגינה השונים שבתזמורת או בהרכב המוזיקלי.
מוזיקה תוכניתית - היא מוזיקה שמתארת רעיון או סיפור חוץ מוזיקאלי (שאינו
מעולם המוזיקה)
אתוס ופאתוס (קלאסי ורומנטי): ביטויים, מחוות באומנות,
אתוס ("קלאסי"): איזון, שלוה, רוממות רוח, נשגבות, שלמות, מתינות, איפוק, יופי
אידיאלי...
פתוס ("רומנטי"): התפרצות, דרמטיות, התרגשות, מתח, סבל, חושניות, מוזרות,
גוזמה, .Passion
קודה - ("( )codaזנב" באיטלקית) היא קטע המביא פרק ביצירה או יצירה נפרדת
לכלל סיום באמצעות הרחבה. זוהי תוספת ליצירה שאין לה על פי רוב משמעות
נושאית
רונדו – צורה מוזיקלית ושם של ריקוד. מקור השם הוא בצרפתית - Rondeau
מעגל, ואכן, מבנה הרונדו הוא א. ב. א. ג. א. ד. וכן הלאה - נושא ראשי שחוזר על
עצמו, ובין חזרה לחזרה מפריד חומר מוזיקלי חדש (נושא משני, אפיזודה). הרונדו
הוא גם שם של ריקוד אותו רוקדים במעגל ( ,)Roundכחלק מסוויטה.
ABAאו ' – ABAצורת אירגון מיבני של יצירות מוזיקליות רבות
סוויטה - אסופת מחולות או סידרת פרקים ניפרדים שצורפו ליצירה אחת. בתקופת
הבארוק הסוויטה הייתה מבנה מוסיקלי חשוב המורכב ממספר פרקים קבועים, כל
אחד באופי ריקוד וכולם באותו סולם.
7
ימי הביניים המוקדמים והמאוחרים (ימה"ב המוקדמים 1111-113, ימה"ב המאוחרים
1111 – 1111)
רקע היסטורי, ימי הביניים המוקדמים:
בימי הביניים המוקדמים קיימת צורת שלטון פיאודלית, הנצרות שולטת והשפה הלטינית
הופכת לשפה הרשמית. על מנת למשוך אנשים לנצרות החלו לפתח את האלמנט המוזיקלי
בתפילה.
בתקופה זו קיימת הפרדה ברורה מאד בין מוזיקה דתית לחילונית כאשר המייצג את
המוזיקה הדתית היא השירה גרגוריאנית. האפיפיור גרגוריוס (154-540) מגבש רפרטואר
מוזיקלי שמבוצע על ידי מקהלת נזירים מסודרת, לכל מזמור תפקיד ואופי המתאים לאירועי
לוח השנה הנוצרי.
תכונתיה העיקריות של המוזיקה הגרגוריאנית:
מוזיקה קולית (ווקאלית)
חד-קולית או מונופונית (אוניסון).
מבנה המנגינה – מנעד צר, מאוד עדין, תוך שימוש מצומצם בקפיצות או מרווחים.
תחושת הפעמה אינה ברורה.
מבוצעת ע"י נזירים (גברים) בלבד
דינמיקה קבועה ומעודנת
מזמורים כתובים ומושרים בלטינית
טמפו מתון
רקע היסטורי, ימי הביניים המאוחרים:
בתקופה זו חלים שינויים חברתיים, פוליטיים, שמשפיעים על החיים בכל אירופה.
זוהי תחילתה של התרבות החילונית. המנזר אינו עוד המרכז היחיד לחיי רוח,
האוניברסיטאות הראשונות נפתחות במאה ה-11, הקתדרלות משמשות כמרכז העשייה
המוזיקאלית ומהוות מרכז תרבותי חברתי ואינטלקטואלי חדש.
גידול האוכלוסייה פי 1 והתפתחותן של ערים כמרכז חברתי.
מבחינה פוליטית הכנסייה מתפצלת לקתולית (רומא) ואורתודוכסית (קונסטנטינופול) וכך
מעמדה הריכוזי נחלש.
מסעי הצלב (1421-4451) פותחים אופקים חדשים, תרבויות ודתות אחרות.
המוזיקה בימי הביניים המאוחרים:
הכנסייה עדיין נותנת את הטון והמלחינים בתקופה עובדים בקתדרלות עבור הכנסייה.
השאיפה להתפתחות וגדילה בקרב המלחינים ניתקלת בהגבלה חמורה של הכנסיה שמונעת
יצירת מנגינות חדשות.
מתוך הגבלה זו צומחת ההמצאה החשובה ביותר בתולדות המוזיקה המערבית, הפוליפוניה.
המלחינים פשוט מצאו דרכים להוסיף קווים וצלילים מעל ומתחת למנגינה הגרגוריאנית
הנתונה באופן כזה שישמעו במקביל למנגינה המקורית.
8
ההתפתחות הייתה הדרגתית ובסוף ימי הביניים המאוחרים הגיעו לפוליפוניה דחוסה מאד.
ההתפתחות הטכנית הייתה כה גדולה עד כי לעיתים שילבו מספר טקסטים שונים במקביל,
ושילבו מנגינות וצלילים באופן שהיה מאד עמוס ומרובה פרטים, מאד לא ברור מבחינה
מלודית ולא מתקשר עם הציבור הדתי שאינו מורכב ממוזיקאים מקצועיים.
(דוגמא מצויינת לכך היא המוטט של פיליפ דה ויטרי Philippe de Vitry - Garrit Gallus
)flendo dolorose,In nova fert animus,Neuma
התפתחויות מוזיקליות נוספות היו הוספת משקל למוזיקה.
השוואת האירגון המוזיקלי בין ימי הביניים המוקדמים למאוחרים ע"פ המרכיבים
הבולטים האירגון המוזיקלי:
ימי הביניים
המוקדמים, מזמור מרכיבי האירגון
ימי הביניים המאוחרים מוטט של דה ויטרי גרגוריאני המוזיקלי
פוליפוני מונופוני מירקם
מתרחב צר מנעד
פעמה ברורה ותוספת של משקל פעמה לא ברורה פעמה
לחוצה רגועה אווירה כללית
פאתוס אתוס אתוס או פאתוס
מוזיקה חילונית:
שירת הטרובדורים - בדרום צרפת, מתפתחת תופעה שבה אנשים פשוטים יוצרים, ומבצעים
רפרטואר חילוני בעוד שהם נודדים ממקום למקום.
מאפייני שירת הטרובדורים היא טקסט בנושא אהבה או מסעות שכתוב בשפת המקום (ולא
בלטינית). השירים מבוצעים בליווי כלי פריטה כלשהו.
זוהי למעשה מוזיקה במירקם הומופוני, מירקם של מנגינה עיקרית עם ליווי ברקע.
מוזיקה למחול - בימי הביניים היה ז'אנר מרכזי אחד שנועד למחול והוא נקרא אסטמפי.
זהו ז'אנר אינסטרומנטלי שמאופיין במנגינה ברורה שמבוצעת ע"י כלי מלודי כמו חמת
חלילים בליווי מצומצם של כלי הקשה ו4או כלים נוספים כמו כלי פריטה.
זהו למעשה הסגנון היחיד בו קיימת מוזיקה אינסטרומנטלית.
מעמד המלחין -בימי הביניים המוקדמים המלחינים אנונימיים.
בימי הביניים המאוחרים המלחינים אינם בהכרח אנונימיים והם עובדים בשירות הכנסייה
בעיקר בקתדרלות.
הביטוי של ימי הביניים המוקדמים והמאוחרים באומנוית אחרות מתואר בנספח א1.
דוגמאות מוזיקאליות שהושמעו
מזמור גרגוריאני
Benedictine Monks of Santo Domingo de Silos - Kyrie XI, A [Modo I] - Chant
מוטט של פיליפ דה ויטרי
9
Philippe de Vitry - Garrit Gallus flendo dolorose,In nova fert animus,Neuma
שירת טרובדורים
Paul Hillier - Troubadour Songs and Medieval Lyrics - 03 Bernart de Ventadorn - Be
m'an perdut la
אסטמפי
Dufay Collection - La quinte estampie real
מושגים מרכזיים בפרק זה
מונופוניה - מירקם מוזיקלי שבו יש קו מלודי אחד ללא ליווי. המונופוניה יכולה להיות
מבוצעת ע"י זמר אחד או קבוצה של זמרים. במיקרה זה ניתן לומר שהם שרים
באוניסון.
הומופוניה - מספר קולות שאחד מהם, המנגינה, בולט, בעוד האחרים משמשים
כרקע הרמוני - מנגינה וליווי.
פוליפוניה - מוסיקה המשלבת מספר קוים מלודיים בעת ובעונה אחת.
מנעד- המרחק בין הצליל הנמוך ביותר לגבוה ביותר אותו מסוגל להפיק כלי נגינה או
זמר. כמוכן, זהו גם המרחק בין הצליל הנמוך לבין הצליל הגבוה ביותר במסגרת
מנגינה או יצירה אחת.
פעמה – הדופק של המוזיקה, פעימת הלב של המוזיקה.
מישקל - תבנית חוזרת ובה סכום קבוע של פעמות
מוזיקה ווקאלית (קולית) – מוזיקה קולית ללא כלי נגינה
מוזיקה אינסטרומנטאלית (כלית) – מוזיקה שמבוצעת ע"י כלי נגינה בלבד ללא
קולות אנושיים
אסטמפי - בימי הביניים היה זה הז'אנר המרכזי אחד שנועד למחול. זהו ז'אנר
אינסטרומנטלי שמאופיין במנגינה ברורה שמבוצעת ע"י כלי מלודי כמו חמת חלילים
בליווי מצומצם של כלי הקשה ו4או כלים נוספים כמו כלי פריטה.
מירקם הומופוני – אירגון מוזיקלי שמבוסס על מירקם של מנגינה וליווי
* דוגמאות לביטוי הסגנוני של התקופות באומניות השונות ובארכיטקטורה ניתן למצוא
בנספח א1
01
פרק 2: (שעור 6) תקופת הרנסנס 1111 – 1161 בקירוב
המאה ה-01 וה-41 באירופה נודעו כתקופת הרנסנס. מקובל היה לראות את תרבות
הרנסאנס כ"תחיית האנושות" ושחזור התרבות המפוארת של יוון הקלאסית.
היתה זו תקופה של "חידושים והמצאות":
5011 המצאת הדפוס ע"י גוטנברג, ותחילת עידן התקשורת ההמונית הכתובה. -
1101 הכנסייה הלותרנית מתפצלת מהכנסייה הקתולית (בגרמניה) -
1411 ואסקו דה גאמה מוצא את הדרך להודו לאחר שמקיף את אפריקה -
(פורטוגל)
2411 כריסטופר קולומבוס מפליג מערבה ומוצא עולם חדש -
2201 – 4101פרדינאנד מגלאן עוקף את אמריקה מדרום ומגיע בפעם הראשונה, -
להודו ממזרח. הישג זה היה הפעם הראשונה שניתנה הוכחה לכך שהכדור הוא
עגול.
בתחום האומנות:
סקרנות והתפתחות אומנותית והערצת האינדבדואל:
5201-1111 ראפאל, 4101-2011 ליאונרדו דה וינצ'י, 1401-0111 מכאלאנג'לו,
החידוש הוא, שהאדם במרכז והאל 4 אלוהות מסביבו.
מבחינה חברתית:
התנועה החברתית החשובה ביותר נקראה התנועה ההומניסטית ועסקה באדם, בחייו
ובסובב אותו. חלה התנערות מוחלטת מאמונות קדומות והתפתח מחקר של העבר באופן
רציונליסטי.
העיסוק באומנות התמקד בגוף האדם, בפרופורציות שלו ובאבריו הגלויים והמוצנעים.
הרנסנס התנער (שלא לומר בז) מחשכת ימי הביניים וראה את התקופה כהארה תרבותית
עצומה.
הביטוי הסגנוני של תקופה זו הוא ביטוי של אתוס ולא של פאתוס.
מעמד הכנסייה:
הכנסייה הקתולית נחלשה מאד והתמודדה עם פילוג שקרע את הכנסייה הלותרנית
(פרוטסטנטית) ע"י מרתין לותר (1111-4101).
הכנסייה לא שלטה יותר באופן מונופולי בחינוך ולמידה ומעמד האצולה והאריסטוקרטיה
(שהיה יכול להרשות זאת) החל לראות בחינוך סמל סטטוס ויעד אישי שלשמו נשכרו מורים
לחצרות ולמדו את הילדים קרוא וכתוב, מדעים ואומנויות.
מיקומה של המוזיקה בחברה:
גם תחומי המוסיקה זכו לעדנה ברוח התקופה, ומספר עצום של מוסיקאים נדד בכל רחבי
אירופה מחצר לחצר ומפטרון לפטרון (וכמובן גם בין הכנסיות והקתדרלות השונות) והפיצו
את שפתם המוסיקלית.
מוסיקאים ראו חשיבות בהתקבצות לאסכולות, ונוצרים זרמים במקומות שונים באירופה אשר
קידמו זה את זה.
כעת, ברוח הרנסנס, היה חייב כל בר תרבות ללמוד מוסיקה.
11
המוסיקה בתקופת הרנסנס:
כאמור, הביטוי הסגנוני של תקופה זו הוא ביטוי של אתוס ולא של פאתוס.
מוקדי העשייה המוזיקלית ומעמדו של המלחין בתקופה - למרות שהכנסייה המשיכה
להיות האכסניה הממוסדת העיקרית למוסיקאים, החלו מלכים ואצילים רבים להתחרות
ביניהם על העסקת המוסיקאים המבוקשים ביותר, ודוכסים העסיקו בחצרותיהם לעיתים עד
54 מוסיקאים ומלחינים שעסקו ביצירת מוסיקה חדשה, הוראה וביצוע.
בארמון התרחשה פעילות מוסיקלית ענפה אשר כללה העסקת מלחינים שלבד ממוסיקה
דתית אשר בוצעה בקאפלה של הכנסייה, הלחינו מוסיקה חילונית ושירים שהיללו תחומי יום
יום שונים.
כל אירוע לווה כעת במוסיקה. חתונות, ליידות, בציר וקציר, עונות השנה ואפילו אהבותיו
הנכזבות של הנסיך.
כעת, מוסיקאים חפצו להתפרסם על מנת שישכרו אותם לעבודה. מוסיקאי עדיין לא היה
דמות חופשית אשר עושה כרצונו והיה חייב לעבוד במסגרת חצרו של דוכס או מלך ע"מ לא
לרעוב.
האירגון המוזיקלי:
עיקר העשייה המוסיקלית היתה ונותרה מוסיקה ווקאלית, אם כי גדל מאד תפקידם של כלי
הנגינה והליווי.
המוסיקה ברנסנס היא פוליפונית ברובה המכריע.
קטע מוסיקלי טיפוסי יהיה בן 1, 0, 4, ואף כפול מזה קולות אשר בכל טווח מלודי יבצעו
חיקויים והתייחסויות לאוטו מוטיב מלודי.
ההתייחסות לקצב עדין חופשית ביותר. כל קול נע באופן עצמאי ביותר עד כי לעיתים כלל לא
ניתן להבין את הטקסט. מצב זה ייצר מחלוקת חריפה בנוגע לסולם החשיבות האומנותי והיו
שטענו, במיוחד בהקשר למוסיקה דתית, שהטקס הפך מישני ומיותר וטבעו את שינוי המצב.
מילת המפתח באירגון המוזיקלי (כביטוי ל"אתוס" של התקופה) היא איזון:
לא מהר מדי ולא לאט מדי -
לא גבוה מדי ולא נמוך מדי -
קו עולה יאוזן ע"י קו יורד -
חלוקה צפופה של הברות (שמיניות) תאוזן ע"י הברות ארוכות (חצאים ושלימים) – -
במינוח מודרני
מוסיקה דתית ברנסנס:
בעיקר מיסות ומוטטים.
מיסה - היצירה הרב פירקית הראשונה בתולדות המוזיקה המערבית.
לראשונה, איחוד של כל קטעי האורדינריום (הקטעים של הטקס בהם הטקסט קבוע) ליחידה
מוזיקלית אחת רב פרקית. עד מהרה הפכה המיסה המולחנת לז'אנר הפופולרי ביותר
21
בתקופת הרנסנס, הן מהסיבה שהטקסט ידוע , קבוע ומוכר לכולם והן בעקבות האתגר
הקומפוזיטורי של הלחנת יצירה רב פירקית.
המוטט דומה מאד במבנה למיסה אבל בנוי על טקס דתי שמחוץ למיסה.
ז'וסקן דה פרה (1201-5111): מלחין פלמי (בלגיה של היום) המרכזי של התקופה.
ניתוח נאירגון המוזיקלי של Ave Maria...virgo serenaמאת Josquin Desprez
(מתוך )KAMIEN
Ave Maria מריה הקדושה כל פרזה בסופרן מקבלת חיקוי קולות
Gratia plena מלאת חסד התחתונים.
Dominus tecum האל איתך מקצב כפול (זוגי)
Virgo serena בתולה מרוממת (שלווה)
Ave, cuius conceptio תבורך התעברותך דואט בקולות גבוהים. חיקוי בקולות
נמוכים
Solemni plena guadio מלאי החג ארבעת הקולות מגבירים קצב לקראת
Coelestia terrestria מלאי השמים והארץ ההכרזה על "שמחה חדשה"
Nova replete laetita בשמחה החדשה
Ave, cuius nativitas תבורך הלידה דואט בקולות גבוהים מקבל חיקוי ע"י
Nostra fuit solemnitas שהביאה אושר דואט בקולות נמוכים.
Ut Lucifer lux oriens כמו "לוציפר" כוכב השחר חזרה על חיקוי הסופרן באמצעות
.Verum solem praeveniens מקדים לעלות לפני הקולות הנמוכים
השמש
Ave, pia huminilitas תבורך המאמינה הצנועה דואט בקולות גבוהים מקבל חיקוי ע"י:
Sina viro fecunditas פוריה, ללא גבר קולות נמוכים
Cuius annuntatio את ההכרזה (בנצרות) קולות גבוהים
Nostra fuit salvatio הביאה גאולה קולות נמוכים
Ave, vera virginitas יבורכו הבתולים מקצב משולש
Immaculate castitas האמיתיים
Cuius purificatio טוהר (הבתולים) ללא
.Nostra fuit purgation רבב
אשר הזדככותם
הביאה עלינו טוהרה
Ave, praeclara omnibus תבורך הקדושה מקצב זוגי
Angelicis virtutibus (היחידה) חיקוי של קולות גבוהים באמצעות
Cuius assumptio מעלות מלאכים קולות נמוכים
Nostra glorificatio אשר קיבלה את הזכות משפטים קצרים
להביא עלינו גאולה
O mater dei הו אם האלוהים אקורדים מתמשכים
.Memento mei. Amen זכרי אותי - אמן
בהשוואה לפוליפוניה הדחוסה של ימי הביניים המאוחרים ניתן לראות ולהרגיש את השקיפות
והאירגון שבפוליפוניה בתקופת הרנסנס.
31
מוסיקה חילונית ברנסאנס:
המוסיקה החילונית ברנסנס הלכה ונהייתה פופולארית ככל שתפיסת חירותו של האדם
ומיקומו במרכז ההוויה האנושית נעשתה מובנת יותר.
פואמות וטקסטים חוברו באלפים בשפות שונות (איטלקית, גרמנית, ספרדית, אנגלית
וצרפתית. הלטינית נשארה שפה לצרכים דתיים) ורבים משירים אלה הולחנו.
האצילים תיבלו את נשפיהם וארוחותיהם בביצוע ספונטני של שירים שהפכו למופת אומנותי
ותרבותי. (יש לזכור כי בתקופה זו כל בן תרבות שלט בשירה ובנגינה).
מוסיקה חילונית הולחנה לאנסמבלים, סולו, עם ליווי ובלעדיו.
המדריגל:
הצורה המוסיקלית החילונית הנפוצה ביותר נקראה "מדריגל".
קטע (פואמה) לכמה קולות סולניים – לרוב לנושא האהבה או בנושאים יומיומיים.
המדריגל הכיל חשיבה פוליפונית, אך נתן חשיבות רבה ל"ציורי מילים" "."word Painting
":"WORD PAINTING
מוסיקאים מצאו כר חשוב ופורה לפעילותם והוא מתן פירוש ותשומת לב לטקסט באמצעות
המוסיקה ומכאן נולד החידוש של ":"WORD PAINTING
תאורטיקן חשוב מהמאה ה-41 כתב: "מילים בעלות משמעות רגשית עזה כמו דמעות, צער,
יגון, שברון לב ומוות חייבות לקבל ביטוי מיוחד במוסיקה אשר תתאר אותן.
דוגמא מוזיקלית לשימוש בטכניקה זו היא המדריגל האנגלי As Vaesta Was decending
של המלחין .Thomas Weelkes
ניתן לראות בבירור את תיאור המלכה יורדת כמנגינה יורדת ולהיפך.
מעקב אחרי האירגון המוזיקלי המדריגל כולו בהקשר של ( word Paintingמתוך :)Kamien
41
Descending
As Vesta was from Latmos hill descending,
scales.
:14 Ascending she spied a maiden queen the same ascending,
scales. attended on by all the shepherds swain,
Rapid to whom Diana's darlings came running down amain.
descending
figures.
1:08 Two voices. First two by two,
Three voices; then three by three together,
all voices.
Solo voice. leaving their goddess all alone, hasted thither,
and mingling with the shepherds of her train
with mirthful tunes her presence entertain.
Then sang the shepherds and nymphs of Diana,
Brief joyful Long live fair Oriana!
phrase
imitated
among voices;
long notes in
bass.
משמש דוגמא לקלילות שמאפיינת אתPierre Passereau מאתIl est Bel et bon המדריגל
המדריגל העוסק בחיי היומיום, מושר בשפת המקום ומנצל אותה לצרכים מוזיקליים
)ואקספרסיביים (מעין אונומטופיאה
English translation
French text
modern spelling He is handsome and fine, my
husband is,
Il est bel est bon, bon, bon, There were two gossiping women
commère, mon mari, in the village,
Il ètait deux femmes toutes d'un Saying one to the other, do you
pays, have a good husband?
Disant l'une à l'autre avez bon He doesn't scold me, or beat me
mari? either.
Il ne me courrouce ne me bat He does the chores, he feeds the
aussi. chickens
Il fait le ménage, il donne aux And I take my pleasure.
poulailles, Really you have to laugh
Et je prends mes plaisirs. to hear the cries of the chicks and
15
Commère c'est pour rire :hens
:Quand les poulailles crient ,Co, co, co, co, dae, little flirt
,Co, co, co, co, de, petite coquette ?what's this
?qu'est ceci
* הערה למאזינים בני זמנינו: הניסיון לצייר את הרגע הפואטי באמצעות המוסיקה התנגש
באידיאלים הרציונאלים של התקופה (ה"אתוס") והביטוי הרגשי שנתפש כעמוק וחודר ביותר
ברנסנס, יישמע לאוזנינו חיוור וסמוי.
מוסיקה אינסטרומנטלית ברנסנס:
מוסיקה קולית עדיין היוותה הרוב המכריע של היצירה המולחנת אך המוסיקה הכלית החלה
תופסת אט אט תאוצה.
הוקמו קבוצות של מנגנים אשר ניגנו יצירות מאולתרות אשר לעיתים התבססו על מדריגלים
מוכרים. על התווים היה כתוב " ."to be sung or played
מלחינים החלו להלחין יצירות לקול סולו, והזמרים היו מלווים עצמם בכלים כמו לאוטה או
אורגן וצברו מומחיות טכנית בכלי שאיפשרה להם לגוון את הופעתם בקטע אינסטרומנטלי
קצר בין השירים.
ובראש כל אלה החלו המלחינים להלחין מוסיקה לריקודים שנהיו פופולארים יותר ויותר
בחצרות האצילים.
מתוכם נבחר את צמד המחולות פאוואן – גליארד
צמד ריקודים אלו הם ריקודי חצר שמרבים להופיע ביחד.
פאוואן - ריקוד שמקורו באיטליה. מבחינה מוזיקלית, זהו ריקוד איטי במשקל זוגי במרקם
פוליפוני או הומופוני.
גליארד - בן הזוג של הפאוואן, ריקוד מהיר יותר בעל אופי מאולתר.
מושגים:
- ""Word painting
- צורת מוסיקליות: מוטט, מדריגל, מיסה
- ז'וסקין דה-פרה (1201-5111) Josquin Des Prez
- פאוון וגליארד
אפיון אתוס ופאתוס ותנועת המטוטלת
אם ננתח את יחסי ה"אתוס" – "פתוס" בהתייחסות לתקופות הסגנוניות בתולדות המוזיקה
המערבית נוכל להבחין ב"מטוטלת" שנעה הלוך וחזור בין אתוס לפתוס תוך התקדמות
המבוססת על ההתפתחויות המוזיקליות מתקופות קודמות (כלומר, אחרי המצאת הפוליפוניה
בימי הביניים המשיכו להשתמש בה גם בתקופת הרנסנס ועד היום).
המושג ניאו קלאסי מצביע למשל על חזרת המטוטלת לקלאסי ואילו הניאו גותי מצביע על
תנועת המטוטלת לכיוון הרומנטי, ותה תנועת מטוטלת שאנו רואים בין האתוס לפתוס.
דוגמאות מוזיקליות וחלוקה לאתוס ופתוס:
61
אתוס או
פתוס? התאריכים היצירה לדוגמא התקופה
אתוס 0011-005 שירה גרגוריאנית ימה"ב המוקדמים (באדריכלות - הרומנסקה)
-0011
פתוס 0041 מוטט של דה ויטרי ימה"ב המאוחרים (באדריכלות - הגותי)
-0041 קרדו מתוך מיסה של
אתוס 0061 פלסטרינה הרנסנס
-0061
פתוס 0571 פרלוד בדו מינור של י.ס. באך הבארוק
-0571 התקופה הקלאסית (באדריכלות ואמנות - "ניאו
אתוס 0281 מוצרט, מוזיקת לילה זעירה קלאסי")
-0281
פתוס 0091 ורדי, פרק מתוך הרקוויאם התקופה הרומנטית
שבירת הכלים -0091 שיינברג, הפליט מוורשה מודרניזם (מאה 52 עד ימינו)
*הביטוי של ימי תקופת הרנסנס באומנוית אחרות מתואר בנספח א3.
71
פרק 1: שעורים 7-8 (לפחות): תקופת הבארוק (1161 - 1381)
רקע
הבארוק ככל, מאופיינת כתקופה של התנגשויות וניגודים, פעילות ועשייה, תקופה שבא
מתחזק אידיאל הביטוי הריגשי (ה"פאתוס").
פערי מעמדות - בתקופת הבארוק האוכלוסייה באירופה נחלקת בין אריסטוקרטיה מוחצנת
ועשירה ביחס בלתי נתפס לדלותו של רב העם אשר התקשה לשרוד.
העשירים נאלצו להסתגר בארמונותיהם ואחוזותיהם (בשל הצו החברתי אך גם מפחד
המגפות והמחלות) כשהם כבולים לסדר יום מפנק ומשעמם.
מוסיקה היתה מקור התעסוקה, הבילוי והגירוי האינטלקטואלי כמעט היחיד.
האצולה ומעמד המלחין - אירופה מחולקת בין כמה ארמונות (הגדול והמשפיע שבהם היתה
חצרו של המלך לואי ה-11), מאות חצרות (גרמניה לבדה היתה מחולקת בין 551 נסיכויות
אשר לכל אחת היה שליט ומספר לא מבוטל של אצילים ופטרונים) ואלפי כנסיות וקתדרלות
אשר התנהגו כמו ארמון לכל דבר (בייחוד מבחינת השחיתות המוסרית שהתנהלה בין
כותליהן) שאת חשיבותן החצינו באמצעות מוסיקה, אירועים מוסיקליים, תזמורות ומוסיקה
שנשכתבה לפאר את שליטיהם.
המוסיקאי היה משרת (גם אם רם מעלה באופן יחסי) שהיה כבול לפטרונו ולגחמותיו
ולחלוטין לא היה חופשי, לא במובן צעדיו, ולא במובן האומנותי.
חצרות העסיקו לעיתים תזמורות של עשרות נגנים, אופרה קטנה, מקהלה, ואף האצילים
עצמם ניגנו ודרשו יצירות להתבדר בהן.
כל חצר שכזו העמידה בפני המלחין דרישה בלתי פוסקת ל"מוסיקה חדשה" שתפאר את
הפטרון ותבדר את אורחיו. (נקל לשער מה היה גורלו של מוסיקאי שלא היה זריז ושופע דיו).
כמעט כל המוסיקה שהולחנה, יועדה בעבור אירוע או פעילות מסוימת ועבורה בלבד ללא
שום כוונה להשתמש במוסיקה הזו שוב (ואלמלא אופסנה בספריות ונשתמרה, היתה פשוט
אובדת).
גם הכנסייה הציבה תביעות בפני המלחינים שפעלו בתחומה ולמענה, ואלה נדרשו להלחין
יצירה "חדשה" בתדירות שבועית ואף יותר מכך.
מקצוע המוסיקה, כמו שאר המקצועות, עבר מאב לבן. רוב המוסיקאים החלו את דרכם כנערי
מקהלה באחת הכנסיות, ואלה שגילו כישרון יוצא דופן, החלו מחפשים לעצמם תעסוקה
כמלחינים בחצרות וכמשרתים של מלחינים, תהליך שהיה ארוך, קשה ומשפיל.
מגילוי לעשייה
הגילויים שאיפיינו את תקופת הרנסנס ממשיכים להתפתח ומתחילים להיות מיושמים
בתקופת הבארוק כך שניתן גם כאן לאפיין אותה כתקופה של מימוש, עשייה ותנועה.
למשל, אם ברנסנס מגלים יבשות אז בבארוק מתיישבים בארצות רחוקות. אם ברנסנס
הכנסיה הפרוטסטנטית צומחת אז בבארוק יש מלחמה של ממש בין שתי הכנסיות.
אם ברנסנס האירגון הפוליפוני הוא מאד רגוע אז בבארוק מפתחים את הפוליפוניה כך
שתרגש ותסעיר.
81
בתולדות התרבות מצטיינת תקופת הבארוק כתקופה הגדולה של התפתחות החשיבה
המודרנית. החשיבה הפילוסופית המודרנית, המבוססת על לוגיקה, החלה להתפתח על ידי
הפילוסוף הגדול דקרט (. ) Descartes
החשיבה המדעית המודרנית שתחילתה ברנסנס ולצידה החשיבה המתמטית המודרנית,
פותחו וגובשו על ידי המדענים הגדולים בתקופה (גלילאו גליליי, ניוטון). הודות להשגיהם
המדעיים (וכן הודות לשכלול מכשירי המדידה והמכשירים האופטיים) השתנתה תמונת
העולם של האנושות, והסתבר לראשונה כי האדם , ואף כדור הארץ, אינם מרכז היקום.
כאמור, תקופת הבארוק מבטאת באסתתיטקה של את הסטירות את התנועה ואת הניגודים;
מצד אחד, יש רצון לחשוף ולגלות את האמת, הן מבחינה מדעית והן מבחינה פילוסופית,
ומצד שני יש נטיה לכסות, להסתיר ולשנות את הקווים הטבעיים.
הדבר בולט בנימוסי החברה: היחסים בין אנשים מלאים דקויות של נימוסים וגינונים. הדבר
בולט גם באמנות השימושית: חפצים קטנים וגדולים (ואף מבנים)
עמוסים בקישוטים, בסלסולים ובעיטורים המסתירים את קווי המיתאר שלהם ואת צורתם
הפונקציונלית.
מצד אחד יש נטיה לכסות ולטשטש את הצורה החיצונית, ומצד שני יש חיפוש אחר אמצעי
הבעה אשר יחשפו את נפתולי הנפש.
כאשר באים לבנות מבנה ממשי (בנין) או אמנותי ( יצירה ספרותית, יצירה מוסיקלית, ציור
וכד') יש "תכנית על" והשענות על ראיה פרספקטיבית רחבה, ומצד שני יש עומס של פרטים
ועיסוק רב בהם. (דוגמא טובה לכך היא ארמון וורסאי).
באמנות השימושית אפייני מאד להשען על מוטיב אחד, אך לחזור עליו באופן כמעט
אובססיבי.
כל סוגי האמנות הברוקית מצטיינים בתנועתיות חזקה. תנוחותיהם של הפסלים מפותלות,
חזיתות המבנים קעורות וקמורות לסרוגין, כרכובי הגגות מפותלים, תנועות הריקוד יוצרות
זרימה בלתי פוסקת ועל הרקדנים לזוז כל הזמן ממקום למקום.
זו היא שעתן הגדולה של המזרקות, שהחלו להופיע בכל מקום. המים הפורצים מסמלים מצד
אחד שפע, ומצד שני יוצרים זרימה ותנועה.
האידאל המוסיקלי
המוסיקאי הברוקי שאף, כחבריו העוסקים באמנויות האחרות, לביטוי רגשי עז
ורב עצמה. לשם כך היה עליו ליצור שפה חדשה ואמצעים נוספים על אלה שהיו מקובלים
ברנסנס.
הרצון ליצור שפה הבעתית (לא כדי להביע את רגשותיו של המלחין, אלא כדי לבטא רגשות
כלל אנושיים) הביאה לגיבוש מעין "מילון" של ניבים מוסיקליים, שכל אחד מהם מייצג רגש
מסויים, כמו זעם, התרגשות, כמיהה, גבורה וכד'.
על פי האידאל של הברוק צריכה להיות לכל פרק מוסיקלי הבעה אחת מסוימת
מתחילתו ועד סופו. (כלומר: בתוך הפרק עצמו אין התפתחות הרגש או שינוי שלו, כמו
בתקופות מאוחרות יותר).
91
איפיוני האירגון המוזיקלי כביטוי להלכי הרוח של התקופה
1. מקצב ומהירות - הנטיה לגוון ולהשתמש בניגודים הביאה לגיבוש יצירות רב פרקיות,
אשר פרקיהן מנוגדים במהירותם ושונים באפיים זה מזה, וכן ליצירת צמדי פרקים בעלי אופי
מנוגד, כמו: רצ'יטטיב ואריה, או פרלוד ופוגה.
צמדים אלה מייצגים גם את שני האפנים המנוגדים לטיפול במקצב, ששניהם מאפיינים את
הבארוק: מצד אחד מקצב חפשי לחלוטין, מגוון, בעל אופי אילתורי, כמו ברצ'יטטיב או
ביצירות האילתוריות לכלי מקלדת. מצד שני, בתקופת הברוק החל השימוש בקוי תיבה תוך
הקפדה על המשקל, וכן יש סגנון כתיבה בו חוזרים על תבנית מקצב אחת שוב ושוב ללא
שינוי, לעתים לאורך כל הפרק. (קונצ'רטי של ויולדי, פרלודים של באך ועוד).
3. ארגון הרמוני - בתקופת הברוק מתגבש המעבר אל המערכת הטונלית של מז'ור-מינור.
זו היא מערכת היררכית המורכבת ממהלכים הרמוניים חזקים וחלשים, כאשר כל מהלך
נמצא בתוך סולם מסויים ומשתייך לטוניקה ברורה. בסולם ישנן דרגות יציבות ודרגות
פעילות, וכך נוצרים במוסיקה מתח והרפיה.
מעניין לבחון את הקשר בין ההתפתחות הטונליות והטוניקה כמרכז במקביל לגילויו של כח
המשיכה שמרכז אליו את הכל.
2. מרקם והרמוניה- מלחיני הברוק משתמשים במרקמים רבים ומגוונים, חלקם חדשים.
הדבר המאפיין את הכתיבה הברוקית לעומת הרנסנס הוא שכל המרקמים, ואף הפוליפוניה
המורכבת ביותר, משועבדים להרמוניה.
1. צורות מוסיקליות - הברוק הוא תקופה של ריבוי צורות וגיבוש צורות חדשות.
צורות ווקאליות שנתייחס אליהן : אופרה, אורטוריה, ובתוכן: רצ'יטטיב, אריה.
ז'אנרים אינסטרומנטלים רב פרקיים: סוויטה, קונצ'רטו.
3. טכניקות קומפוזיטוריות - בהתאם לאידאל התנועה והזרימה המתמדת, מתאפיינים רוב
פרקי הנגינה בתקופת הברוק בקו ארוך שאיננו מאפשר עצירה או חלוקה פנימית. זרימה זו
מתחילת הפרק ועד סופו נוצרת בכמה דרכים:
* טשטוש סוף משפט על ידי התחלה חדשה בו-זמנית
* שימוש רב בסקוונצות
* חזרה בלתי פוסקת על תבנית מקצב או ערך מקצבי
* ניצול הכיווניות ההרמונית.
ג
*השימוש בחיקוי מתפתח והופך מתוחכם, ונוצרת טכניקת הכתיבה הפּו ָלית (מלשון "פוגה")
מוסיקה אינסטרומנטלית (כלית)
בתקופת הבארוק, המוסיקה הכלית שווה בחשיבות, בכמות ובאיכות למוסיקה הקולית.
מתפתחת כתיבה המתאימה לכלים מסויימים ומנצלת את אפשרויות הכלי. עם זאת - לכלי
הסולני ולשירה סגנון כתיבה דומה: לפעמים הכלי "שר".
התזמורת
מתפתחת התזמורת, שהיא הרכב של נגני כלי קשת אחדים (כלי הקשת הם כינורות, ויולות
וצ'לו) בליווי כלי מקלדת, לעתים בצרוף כלי נשיפה : חליליות, חלילים, אבוב, בסון, חצוצרה,
קורנט, קרנות.
02
התזמורת בדרך כלל קטנה, וכוללת בין 51 ל - 52 נגנים. הנגינה מתבצעת בחדר או בכנסיה.
לארועים חגיגיים או לארועי חוצות מגדילים את התזמורת על ידי נגנים נוספים.
יצירות כליות
פוגה - הפוגה היא גם סוג של יצירה וגם טכניקת כתיבה. זו היא צורה המבוססת על
פוליפוניה חיקויית, ונשלטת על ידי נושא אחד מתחילתה ועד סופה.
קטעים או פרקים פוגליים יכולים להופיע בתוך יצירות אחרות, למשל כפרק בתוך סונטה,
קונצ'רטו או אורטוריה. (למשל: הפרק " "Fallen is the Foeמתוך האורטוריה "יהודה
המכבי" מאת הנדל).
הסויטה הבארוקית - הסויטה היא מחרוזת של ריקודים (שוב הביטוי לתנועה, וצרוף של
ריקודים בעלי אופי שונה ביצירה אחת כביטוי לניגודיות)
ריקודי הסויטה הם רבים ומגוונים. מספרם וסידורם אינו קבוע, פרט לכך שריקודים סמוכים
צריכים להיות מנוגדים באופי ובמהירות.
עם גיבוש הסויטה, נכתבו כל הריקודים באותו סולם.
במשך התקופה, ובמיוחד בגרמניה, חל גיבוש של סדר מסוים וקבוע לריקודי הסויטה. סדר
זה הופיע בסויטות למקלדת או לכלים סולניים.
קונצ'רטו - השם קונצ'רטו נגזר מהמילה הלטינית , concertareשפרושה "להתחרות".
באיטלקית משמעות המילה היא "להגיע להסכמה".
זהו סוג יצירה רב פרקית המעמידה גורמים שונים זה מול זה וזה לצד זה.
השם "קונצ'רטו" ניתן גם ליצירות המשלבות קולות וכלים, אך בעיקר הכוונה ליצירה כלית בה
סולן או קבוצת סולנים מנגנים מול גוף תזמורתי.
קונצ'רטו סולו - כלי סולני אחד מול קבוצה תזמורתית. בסוג זה של קונצ'רטו הנושא מופיע
בתזמורת, והיא חוזרת עליו כל פעם ( .) ritornelloלכלי הסולני יש חומר מוסיקלי אחר,
הרבה יותר חפשי, וירטואוזי ומקושט.
התפתחות האופרה
בתוך האינטנסיביות של התקופה החלה מתפתחת מסגרת עצמאית שבמסגרתה בוצעה
מוסיקה לקהל הרחב (אם כי, לא בלי תלות בפטרון) – האופרה.
בכל עיר (אשר רובן היו "ערי מדינה") הוקמו בשמו של הנסיך בתי אופרה, אשר הציגו
אופרות חדשות.
מסגרת זו, נתנה תשובה למעמד חדש שהחל נוצר והוא עשירים עירוניים ובעלי אמצעים
אשר יכלול להרשות לעצמם רכישת כרטיס אך לא הייתה להם חצר או אחוזה.
תמצית הסגנון והעקרונות הצורניים של האופרה:
אופרה היא צורת ביטוי מוסיקלית דרמטית, אשר מאחדת את כל אומנויות הבמה והמדיומים
החוץ בימתיים לתוך מסגרת זו.
באופרה שותפים אנשים רבים: סולנים, סולני משנה, מקהלה, ניצבים (לעיתים מאות)
ותזמורת.
כמו כן שותפים בתהליך: משוררים, סופרים, ציירים, תפאורנים, מעצבי תלבושות וחייטים,
מאפרים, תאורנים, פעלולניים, כראוגרפים ורקדנים.
12
אך מעל כל אלה ניצבים שלושה: ליבריסט (מחזאי), מלחין ובמאי.
לאורך שנות עיצוב הצורה האופראית, נתקבעו כמה סוגים עיקריים שבהם לא נדון.
האמצעים הדרמטיים המרכזיים שמופיעים בכל האופרות הן האריה והרצ'טטיב.
אריה ורצ'טטיב
אריה ( :)Ariaמעין "שיר" מלווה ע"י תזמורת, או כלי ליווי הרמוני. תכליתה של האריה היא
חשיפת רגשותיו של הדובר.
האריה יכולה להיות חד4רב חלקית, סולו או עם יותר משתתפים. כמו כן, יכולה האריה להיות
אחידה במבנה או מופרעת ע"י רצ'יטטיבים
האריה ממוקמת ברצף העלילתי, כך שהיא מהווה "עצירה" של ההתרחשות, ומתמקדת רק
בתהייה של הדובר פנימה, לעבר רגשותיו.
ה"עצירה" מתקיימת גם בשטף הטקסט (לא רק ברצף העלילתי) ומשפט כמו "אני אוהבת
אותך" יכול להוות את כל המלל של אריה בת 01 דקות.
לרוב יקדים לאריה רצ'יטטיב (ע"ע) אשר יימסר ע"י הדמות של האריה ויאפשר פינוי של
הבמה (לרוב הזמר של האריה נשאר לבד על הבמה).
רצ'יטטיב ( :)Recitativeהרצ'יטטיב הוא אולי החידוש המסעיר ביותר שהכניסה האופרה
לעולם המוסיקה. זהו "דיבור מושר". הרצ'יטטיב הוא ניסיון לחכות את צורת הדיבור בשירה
מולחנת ומבוקרת. גם כאן, היו אופנות ו"שיטות" מקובלות שהשתנו לאורך תולדות האופרה.
מטרתו של הרצ'טטיב היא קידום העלילה ולא הבעת רגשות.
מאפיינים והבדלים, אריה ורצ'טטיב:
רצ'יטטיב אריה
שטף טקסטואלי ועלילתי השהייה טקסטואלית ועלילתית
אינפורמטיבי אמוציונלי 4 ריגשי
שירה מלודית "עומדת", שירה מלודית מורכבת
האופרה כולה (מבחינת מלאכת ההלחנה) היא בעצם סוג של מתח בין הרצ'יטטיב לארייה
ולאורך תולדות האופרה נודע למתח זה משקל רב שכן, הוא בעצם תמצית הקונפליקט
הריגשי.
בנוסף, יתכנו באופרה חלקי מקהלה ואנסמבל, בלט (מחול) וכ"ו.
אורטוריה - האורטוריה של תקופת הברוק היא למעשה מעין אופרה על נושאים תנכ"יים,
המבוצעת בגירסה קונצרטנטית. (ללא תפאורה, תלבושות וכד'). האורטוריות בוצעו באולמות
והן קרובות יותר לתאטרון מאשר לטקס דתי.
האורטוריה כוללת תפקיד של אורטור (=מספר), וכן סולנים, מקהלה ותזמורת.
היא כוללת את כל הצורות המוסיקליות הידועות: רצ'יטטיב, אריה, קטעים תזמורתיים,
וריאציות, פוגה, קטעי מקהלה ועוד.
תפקידה של המקהלה באורטוריה הוא קידום העלילה, סיפור הסיפור. כמו בטרגדיה היוונית.
מוזיקה למחול:
22
)1412-11( Jean-Baptiste Lullyוהבלט הראשון
המלחין הגדול ביותר, והראשון, של האופרה הצרפתית הלאומית
ללולי שירת בחצרו של לואי ה 11. חצר זו הייתה מקום פעולה של גיבורי התרבות הגדולים
ביותר של צרפת ב 52 שנות שלטונו העצמאי הראשונות של לואי (51-1441) הוא העתיק
את ארמונו מפריז לוורסאי ושם יצר את מקום ההילולות והשמחה שלו
בטרם הפך לולי לקומפוזיטור היה נגן כינור (בחצר המלך), ורקדן בלט. בטרם כתב אופרות
הוא עסק בחיבור מוסיקה לבלט.
האופרות של לולי משכו מאד את הקהל בשל הבלטים והקטעים הרתמיים הרבים שלהן.
הסויטות של לולי שהופיעו במהלך האופרות ושימשו כאתנחתא ריקודית, הפכו במשך הזמן
ליצירות עצמאיות שנוגנו בנפרד מהאופרה.
דוגמאות מוזיקאליות
1. קינת דידו מתוך האופרה דידו ואניאס של הנרי פרסל.
זוהי דוגמא ניפלאה לתפקידה של האריה באופרה. דידו ממתינה למותה משברון לב. מוטיב
האנחה הוא המוטיב הדומיננטי באריה
3. רצ'טטיב מתוך יוהנס פסיון של יוהן סבסטיאן באך.
קטע אינפורמטיבי שנועד לקדם את העלילה ובמקרה זה לספר את סיפור צליבתו של
ישו.
2. Fallen is the foeמתוך אורטוריה של הנדל, "יהודה המכבי"
הקטע מדגים את ציור המילים בנושא fallen is the foeבכך שהמנגינה נעה בירידה.
האירגון המירקמי של הקטע בפוליפוניה בכלל וכפוגה בפרט מעביר לנו את תחושת
ההתעלות על ניצחון המיעוט את הרוב.
היצירה נכתבה בזמן מלחמות על כס המלוכה באנגליה. מלחמות בין הסקוטים, האירים
והאנגלים.
הנדל כתב בזריזות את היצירה ע"מ להעלות את המורל של האנגלים וביים אותה לאחר
הניצחון הסופי של האנגלים במערכות.
1. פרק ראשון של קונצ'רטו האביב של ויולדי מתוך ארבע העונות:
דוגמא ממחישה לנו כיצד באירגון מוזיקאלי נכון שמשתמש בעקרון ציור המילים ובצורת
הרונדו ניתן להעביר את תחושת ההתחדשות של האביב כפי שהיא באה לידי ביטוי
בטקסט עליו מבוסס הקונצ'רטו.
הקונצ'רטו מבוסס כאמור על השיר העתיק "האביב" כאשר הפרק הראשון מתאים
לביתים 1 ו 2 של הטקסט, הפרק השני מתאים לבית מספר 1 ואילו הפרק השלישי
מתאים לבית האחרון.
32
נילמד כאמור את הפרק הראשון בלבד:
1 בא האביב וברינה ושמחה
2 את פניו יקדמו ציפורים;
1 ומימי נחלים מפכים, בברכה
1 נענים לליטוף צפרירים.
0 קדרו השמים, באוויר חשכה,
4 בשורת האביב בברקים ורעמים,
1 ובשקוט הסער, בפזור עננים –
1 יחדשו ציפורים רינתם הברוכה..
הטבלה הבאה מציגה את האירגון המוזיקלי של הקטע שמפרט המבצעים (טוטי
– כל התזמורת, סולי – הכינור לבד), את משמעות הטקסט, את מבנה היצירה
וההקבלה הטקסטואלית. קטע א הוא ה"פזמון החוזר" המכונה גם ריטורנלו.
א ה א ד א ג א ב א
טוטי סולי טוטי סולי טוטי סולי טוטי סולי טוטי
ריקוד שירת ריקוד ברקים ריקוד המיית ריקוד ציוץ ריקוד
הציפורים כפרי כפרי ורעמים כפרי הנחלים כפרי ציפורים כפרי
שורות שורות שורות שורות
1,1 4,0 1,1 2,1
תכונות בולטות של פרק Iמתוך קונצ'רטו ה"אביב"
1. קטע תזמורתי שמח החוזר כפזמון
2. חטיבות ברורות של טוטי (=כל התזמורת יחד) לעומת סולי
1. מגוון אופני הפקת צלילי בכינור: טריל, טרמולו.
1. ניגודי עוצמה (הד) וגובה בפזמון החוזר
0. ציור מילים במוזיקה.
3. רונדו מתוך סוויטה מס' 3 לחליל של יוהן סבסטיאן
צורת הרונדו כאן מורכבת. ישנם חלקים שחוזרים במדוייק, חלקים שונים וחלקים שחוזרים
עם שינוי במרכיב אחד או יותר.
מבנה הרונדו: A b a' c A d a'' b' A
' – aשינוי בטונליות, בגובה, ובאורך המשפט (חציו השני של )A
'' – aשינויים כנ"ל בתוספת שינוי בכיוון.
' – bשינוי בטונליות ובגובה.
החלקים שונים באופיים: aנופל למטה, bמאופיין בצלילים קצרים וקלילים שמנוגנים
בסטקטו, cמאופיין בצלילים ארוכים שמנוגנים בלגטו , dמאופיין בצלילים מהירים
ומתגלגלים.
42
המרקם לעיתים קונטרפונקטי: קנון של המוטיב הראשי בין הקולות ב ;Aבחלק :cמנגינת a
כקונטרפונקט. בחלק :dמופיעות מנגינות a,cכקונטרפונקט.
6. לולי – מינואט מתוך סוויטה לתזמורת
דוגמא זו באה לשרת את הקורס המסויים של המגמה למחול.
הסוויטה הבארוקית הוציאה את הריקודים מהקשרם הפונקציונאלי ורק השתמשה במאפיינים
המוזיקליים שלהם כבסיס להלחנה.
הסוויטות של לולי, הגיעו דווקא מתחום המחול ושימשו כאמור, קטעי קישור ומעבר בתוך
האופרה הצרפתית שלו.
סיכום מושגים מרכזיים לתקופת הבארוק
מוטיב – תבנית קצרה שלה משמעות מוזיקלית בעלת אופי ברור שיוצרת אפקט
ריגשי כלשהו אצל המאזין. בתקופת הבארוק עסקו בהלחנת יצירות תוך תשומת לב
רבה לשימוש במוטיבים ופיתוחם.
אופרה - אופרה היא צורת ביטוי מוסיקלית דרמטית, אשר מאחדת את כל אומנויות
הבמה והמדיומים החוץ בימתיים לתוך מסגרת זו.
אורטוריה - האורטוריה של תקופת הברוק היא למעשה מעין אופרה על נושאים
תנכ"יים,
אריה - מעין "שיר" מלווה ע"י תזמורת, או כלי ליווי הרמוני. תכליתה של האריה היא
חשיפת רגשותיו של הדובר.
רצ'טטיב - הרצ'יטטיב הוא אולי החידוש המסעיר ביותר שהכניסה האופרה לעולם
המוסיקה. זהו "דיבור מושר".
הסוויטה הבארוקית – הסויטה היא מחרוזת של ריקודים (שוב הביטוי לתנועה,
וצרוף של ריקודים בעלי אופי שונה ביצירה אחת כביטוי לניגודיות)
ריקודי הסויטה הם רבים ומגוונים. מספרם וסידורם אינו קבוע, פרט לכך שריקודים
סמוכים צריכים להיות מנוגדים באופי ובמהירות.
קונצ'רטו - השם קונצ'רטו נגזר מהמילה הלטינית , concertareשפרושה
"להתחרות". באיטלקית משמעות המילה היא "להגיע להסכמה".
זהו סוג יצירה רב פרקית המעמידה גורמים שונים זה מול זה וזה לצד זה.
פוגה - הפוגה היא גם סוג של יצירה וגם טכניקת כתיבה. זו היא צורה המבוססת על
פוליפוניה חיקויית, ונשלטת על ידי נושא אחד מתחילתה ועד סופה.
דוגמאות מתחום האומנויות השונות ניתן למצוא בנספח א1
52
פרק 3: שעורים 11-11-2: התקופה הקלאסית (1371-1381 בקירוב)
קלאסי ורומנטי, ניאו קלאסי וניאו גותי
הגדרת המושג קלאסי במובנו הרחב מתוך המילון מעלה מספר הגדרות:
1. מופתי. המשמש דוגמא ומופת, עומד במבחן הזמן, יפה לכל הדורות.
2. שייך לתרבות יוון ורומא העתיקות.
1. מוזיקה קלאסית – מוזיקה "אומנותית" (ללא הקשר תקופתי).
1. סגנון התקופה המוזיקלית בין השנים 5011 – .5211
0. גישה אומנותית הדוגלת באיזון, איפוק ויופי אידיאלי ("אתוס").
רקע
התקופה הקלאסית היא תקופה קצרה יחסית בתולדות המוסיקה, אך השפעתה רבה,
במיוחד מבחינה צורנית, על רוב המוסיקה שנכתבה לאחר מכן.
המאה ה-11 באירופה היא תקופת ההשכלה (או: הנאורות = )Enlightenment
זוהי תקופה רציונלית, בה מהווים השכל, הידע וההבנה, וכן הרגשות הטבעיים של האדם,
את נקודת המוצא לשיפוט בכל תחומי החיים: המדע, האמנות, הפילוסופיה,
החינוך, המערכת החברתית ועוד.
בתקופה זו התפתח המדע הניסויי, ונדרש לכל דבר הסבר.
הפילוסוף קאנט כתב את "ביקורת התבונה הטהורה" - ספר פילוסופיה שהחל את המחשבה
הפילוסופית המודרנית.
רוסו פיתח את רעיונותיו בדבר חזרה לטבעיות ולהתנהגות טבעית.
מהפכה כלכלית:
התפתחות הטכנולוגיה גרמה למהפכה תעשייתית. התרחבות השימוש במכונות ופיתוח מנוע
הקיטור חיסלו מפעלים משפחתיים והגבירו את הייצור ההמוני, דבר שהוזיל מחירי מוצרים
מצד אחד, אך מצד שני גרם לתנאי העסקה לא-אנושיים בבתי החרושת. עם התגברות זרם
העוברים מן הכפר אל העיר גדלה הצפיפות בערים.
הגידול המהיר של הערים הגדיל את מספר העוסקים במקצועות חפשיים, ונוצר מעמד ביניים
של אמידים, שאינם אצילים מלידה אך הם צרכני תרבות ומשתדלים לדמות למעמדות
העליונים. מעמד זה נקרא "הבורגנים".
מהפכות חברתיות:
שילוב בין תנאי חיים קשים של מעמד הפועלים והרעיונות בדבר שוויון (כגון: "כל בני האדם
נולדו שווים") הולידו את שתי המהפכות הגדולות: הצהרת העצמאות של
ארה"ב ב- 4111, והמהפכה הצרפתית ב- 4111, תחת הסיסמה "חופש, שוויון ואחווה".
ההשכלה הפכה לערך חשוב ולנחלת הכלל. זוהי התקופה בה מתחילים להכתב
אנציקלופדיות, מילונים, ביוגרפיות וספרי תיעוד רחבי הקף. במאה זו מתחילים להקים
מוזיאונים ציבוריים, הפתוחים לקהל הרחב, לשם איסוף, שימור והצגת מוצגים מסוגים שונים,
שהיו בתקופות קודמות בבעלות פרטית.
62
כמו כן נפתחים אולמות למופעים בפני הציבור - אולמות תאטרון, אופרה וקונצרטים.
הפטרונות על מופעים מסוג זה הלכה וירדה, ורבו המופעים לקהל רחב של קוני כרטיסים.
נושאי ההצגות, האופרות ואף הספרות הפכו להיות חיי האדם הפשוט, רגשותיו ומחשבותיו.
האידאל הצלילי של התקופה הקלאסית
שאיפתו העיקרית של האדם בתקופה הקלאסית היתה להעשיר את חייו הפרטיים, להנות
ולהשתעשע. היתה העדפה רבה לדברים ברורים, מובנים ונתפסים ע"י המחשבה, על פני
דברים מלומדים ומסובכים.
גם המוסיקה הפכה מ"מכשיר להאדרת שם האלוהים" למכשיר שמטרתו לגרום הנאה לאדם.
בתקופה הקלאסית הגדירו את המוסיקה כ"אמנות גרימת ההנאה באמצעות סדרת צלילים
וצרופים ערבים לאוזן" או "אמנות המצאת מנגינות וליוויין בהרמוניות מתאימות."
אם כן, מוסיקת המאה ה-11 אמורה היתה להתאים לרמתו של המאזין ולגרום לו הנאה
מיידית, ללא צורך בכל מאמץ. לכן היא צריכה להשען על מבנה ברור והגיוני, עליה לגרום
ריגוש, אך לא להפתיע יותר מדי, עליה להיות בגבולות הטעם הטוב ולא להביך את המאזין.
עליה להיות טבעית, כלומר: קלילה, זורמת ולא מתוחכמת. מוזיקה של אתוס ולא של
פאתוס.
מאפיינים מוסיקליים עיקריים
א. המרקם - השאיפה שהמוסיקה תהיה ברורה ובהירה ככל האפשר מובילה להעדפת
המרקם ההומופוני של מנגינה עם ליווי. המנגינה בולטת ונמצאת לרוב בקול העליון, והליווי
פשוט ואקורדי.
(על המוסיקה הפוליפונית של באך כתב אחד המבקרים: "היא מלומדת, מסובכת, כבדה
ומלאכותית." עם זאת, המרקם הפוליפוני לא נעלם בתקופה הקלאסית, ושימש את המלחינים
במקרים מתאימים)
ב. הנושא - המנגינות והנושאים מאורגנים בפסוקים ברורים, בדרך כלל במספר תיבות זוגי
ובדרך כלל קליטים וניתנים לשירה.
ג. החשיבות של אירגון צורני ומבני של היצירות- בניגוד לתנועה האינסופית של הבארוק, זהו
אולי המאפיין החשוב ביותר שהשפיע על המוזיקה המערבית עד ימינו.בתקופה הקלאסית יש
חלוקה ברורה לפסוקים ולחטיבות בתוך הפרק, ואף חזרות רבות על נושאים ועל חלקים
שלמים בתוך הפרק. השינוי בין קטעי מעבר לבין נושאים הוא ברור ומסומן היטב.
יש שימוש במבנים אשר יש בהם איזון בין חזרה לבין חידוש, כמו: רונדו, ווריאציות, מנואט,
צורת הסונטה.
הצורה העיקרית שנעסוק בה תהיה צורת הסונטה:
צורת הסונטה היא סכמה מבנית, המבוססת על המבנה . A B Aב- Aמוצגים שני נושאים
המנוגדים ביניהם מבחינה טונלית ומבחינת האופי, ב- Bיש פיתוח של הנושאים או חלקים
מהם, וב ' Aיש חזרה על Aבשינוי אזורים טונליים ובשינויים נוספים.
הסכמה (לעתים נוספת גם פתיחה):
72
( Aתצוגה) ( Bפיתוח) ( Aרפריזה או מחזר )
||: קודטה4 נושא 24 גשר4 נושא 1 ||קודה 4 נושא 24 גשר4 נושא 1 || פיתוח
הפיתוח הוא "מגרש המשחקים" של המלחין. בחלק זה הוא לוקח חמרים מוסיקליים מן
הנושאים (ולעתים רחוקות אף חומר מוסיקלי חדש) ומציג אותם באופן חפשי, תוך משחק בין
מוטיבים משני הנושאים, היפוכם, קיצורם, הבאתם כסקוונצות ועוד. בפיתוח נוטשים את
המבנה הטונלי החמור של התצוגה, ו"נודדים" בין מרכזים טונליים שונים, עד כדי ריחוק רב
מסולם הטוניקה. אחד המקומות בהם מראה המלחין את כשרונו הקומפוזיטורי הוא האופן בו
הוא מחזיר את המאזינים חזרה "הביתה" אל סולם הטוניקה ואל הרפריזה.
חלק הפיתוח היה קצר בתחילת התקופה הקלאסית, אך הלך והתארך (ואף הפך למורכב
יותר) במשך התקופה. לקראת סוף המאה והמעבר לתקופה הרומנטית אנו מוצאים חלקי
פיתוח ארוכים ביותר, המאריכים מאד את הפרק הראשון.
צורת הסונטה משתלטת על רוב היצירות בתקופה הקלאסית. כל הפרקים הראשונים ביצירות
כליות נכתבים במבנה זה, ולעתים קרובות גם פרקים נוספים ואף קטעי מוסיקה ווקאלית.
ישנם ווריאנטים רבים על סכמה זו, אך כולם שומרים על העיקרון של אזורים טונליים שונים,
ועל עיקרון הרפריזה. באזור הטוניקה ובאזור הדומיננטה יכולים להיות יותר מנושא אחד,
החזרה על חלקים שלמים יוצרת אחידות ביצירה, למרות כל הניגודים המובאים בה. המבנים
הברורים והצפויים מאפשרים לקהל להבין ולזכור את המוסיקה, ומאפשרים למלחין לשבור
ציפיות ולצקת תוכן חדש ומעניין בכל פעם.
ההומור, שהוא אחד האפיונים החשובים ביצירות של גדולי המלחינים הקלאסיים, ואף נדרש
על פי רוח התקופה, מתבסס על שינויים בלתי צפויים ועל הפתעות. אלה יכולים להתקיים רק
בסביבה של מסגרת ידועה, שאותה אפשר לשנות.
הסכמות המבניות, שיש בהן חזרות רבות לצד שינויים מעניינים, מבססות ומעשירות את
התקשורת עם קהל המאזינים, ומעצימות את הנאתו.
מבנים רב פרקיים
רוב היצירות הכליות בתקופה הקלאסית הן רב פרקיות. מבנה הפרקים וסדרם דומה, אך
אופי היצירה משתנה בהתאם להרכב המבצע ולאפשרויות המוסיקליות שהוא מזמן. אנו
נתייחס לסימפוניה בלבד.
הסימפוניה - זוהי הצורה העיקרית שהתפתחה לאורך המאה ה-11. היא מבוצעת על ידי
תזמורת שלמה, הכוללת כלי קשת, כלי נשיפה וכלי נקישה.בחצי השני של המאה היא
התגבשה ליצירה בעלת 1 פרקים:
1. אלגרו - פרק ערני בצורת הסונטה.
2. אנדנטה או אדג'יו - פרק איטי שאפיו מנוגד לפרק הראשון ומבנהו לא קבוע.
1. מנואט - פרק בעל אופי ריקודי, שמשקלו ומבנהו קבועים .
82
1. פינאלה - פרק מהיר וחגיגי, במבנה לא קבוע.
(ישנן גם סימפוניות בעלות שלשה פרקים, ובהן אין את פרק המינואט)
הסימפוניה מאפשרת למלחין לנצל את הצבעים השונים של כלי התזמורת, הן כקבוצות
נפרדות (כלי קשת, כלי עץ, כלי מתכת) והן בשילובים שונים.
לתזמורת יש אפשרויות דינמיות רבות ומגוון של אפני הפקה של צלילים (פיציקטו, סורדינה,
גליסנדו וכד'). אפשר לנצל אותה במרקמים שונים (סולו מול טוטי, מרקם מלא ומרקם דליל
ועוד).
בתקופה הקלאסית החלו לכתוב לתזמורת הוראות ביצוע יותר ויותר מדוייקות.
מוסיקה קאמרית
בתקופה הקלאסית מתפתחת מאד הכתיבה לרביעיית כלי קשת (כנור ראשון4כנור שני4
ויולה4צ'לו). הרביעיה הם בדרך כלל ארבעה ומחולקים כמו בסימפוניה
התפתחות כלי הנגינה והתזמורת
עם המעבר לאולמות גדולים וריבוי הקונצרטים הפומביים, השתנו הכלים, השתנה הגוף
המבצע והשתנה הצלצול של המוסיקה הכלית.
הפסנתר תופס את מקום כלי המקלדת שהתבססו על פריטה, בגלל האפשרויות הדינמיות
שלו והיותו בעל צליל מבריק יותר ופחות רך. עיקר פיתוחו של הפסנתר הוא לאורך המאה ה-
11.
התזמורת גדלה, וכוללת כ-51 נגנים.
דמותו של המלחין לודוויג ואן בטהובן כראי לתקופת המהפכות, כסמל למאבק וניצחון
וכפורצת דרך לאינדבידואליזם.
תקופת ההשכלה מאירה באופן חדש את האדם ומעניקה לו את היכולת והביטחון להיות
אחראי לגורלו, להיות בעל דעה אישית ועקרונות מוסריים הנובעים מהחלטה אישית ופנימית.
השאיפה לשוויון בין המעמדות והמאבק על זכויות האדם הובילו בסופו של דבר למהפכות
המשמעותיות ביותר בתולדות העולם המערבי ובכלל.
המהפכה הצרפתית והאמריקאית נתנו ביטוי לאידיאלים החברתיים של התקופה ולצידם
המהפכה התעשייתית ששינתה את פני הכלכלה והחברה לתמיד.
מעתה, האינדבידואל הוא זה שחשוב, על שני היבטיו העיקריים – השכל והרגש.
בטהובן השפיע באישיותו וביצירותיו על ההסתכלות הפילוסופית לגבי האדם, בהם הראה את
יכולתו של האדם להיאבק עם הגורל ולנצח.
בטהובן שחי מ5111 – 1211 חווה את המהפכות הגדולות של האנושות ומצליח להעביר
ביצירותיו את הלכי הרוח של התקופה לצד מאבקו האישי כאינדיבידואל.
בטהובן מגיע אמנם מתוך הגישה השיכלית למוזיקה ובה דגש ותשומת לב למבנים מקובלים
ופנייה למכנה משותף אנושי אוניברסלי אך בו בזמן הוא פורץ את המסגרות והמבנים
המקובלים, מדגיש את האינדבידואליזם וההבעה העזה של הרגשות ובכך מוביל לתקופה
הרומנטית ששמה דגש על הפרט ועל הצד הריגשי של האדם, סבלו ומאבקיו.
בטהובן ומעמד המלחין:
92
העלייה במעמד הבורגנות לעומת החלשות חצרות המלכות והכנסיות מביאה עימה לצריכה
רחבה יותר של מוזיקה והמלחין אינו מוגבל עוד ביצירתו, הוא אינו תלוי עוד בפטרון ומעתה
עליו לפרנס את עצמו. גם כאן בטהובן משמש כתפר בין תקופת הפטרונים לתקופה בא
המלחין הוא אינדיבידואל עצמאי העובד ברשות עצמו.
03
הסימפוניה החמישית של בטהובן כמייצגת את המסורת ושבירתה, את תהליך המאבק
והניצחון, את האינדיבידואלי מול האוניברסאלי.
הסימפוניה על ארבעת פרקיה משקפת תהליך של מאבק שמוביל לניצחון. זהו מהלך דרמתי
שמכיל בתוכו עליות ומורדות, רגעי עוצמה, ורגעי שקט, פסטורליות לצד נוקשות ועוצמה
רבה, רגעי שפל שמגיעים לבסוף לשיא ולניצחון במאבק.
פרק ראשון:
בטהובן מרחיב ומגמיש את צורת הסונטה. הוא משתמש בצורה ע"מ לשבור אותה ולהפתיע.
תצוגה
נושא ראשון - חזרה עיקשת על מוטיב אחד תוך כדי התגברות
מעבר (גשר)
נושא שני - המוטיב מתחיל בתרועת קרנות וממשיך בנושא לירי
נושאי סיום וחזרה על התצוגה
פיתוח
פיתוח הנושאים ולעיתים הבאת חומר חדש
סקוונצות
פירוקי הנושאים למוטיבים
קונטרפונקט
מודולציות
הגברת המתח והובלה אל המחזר
מיחזר
נושא ראשון
הפתעה - סולו אבוב עדין ולירי
מעבר (גשר)
נושא שני
נושאי סיום
קודה ארוכה
פרק שני
נושא מלודי פסטורלי עם וריאציות.
פרק שלישי
סקרצו (ריקוד מהיר במשקל משולש) במבנה .ABA
בטהובן מביא ניגודים לא רק בין Aו Bאלא גם בתוך Aעצמו אנו מוצאים נושא אחד שקט
ומיסתורי ולעומתו נושא נימרץ יותר הלקוח מהמוטיב הראשי של היצירה.
A
נושא מיסתורי בכלי קשת נמוכים
הנושא המוטיבי בכלי נשיפה וכלי קשת
הנושא המיסתורי
הנושא המוטיבי בעוצמה
שילוב בין המיסתורי לנושא המוטיבי
סיום בנושא המוטיבי
B
קונטרפונקט חיקויי בין כלי הקשת
מיסתורי, מופנם ועדין A
הנושא המיסתורי בכלי סולו
המוטיב בחליל
כלי הקשת בפריטה
13
סיום בנושא המיסתורי בתחושת שפל שמביאה אותנו לפרק
האחרון ובו מתפרץ הניצחון בסולם מז'ורי.
הפרק הרביעי
הפרק שמבשר את הניצחון. מסכם את התהליך של שפל אל ניצחון.
המעבר מהפרק השלישי לפרק הרביעי הוא השיא הריגשי של היצירה.
הפרק בנוי גם הוא בצורת סונטה וגם כאן מפתיע בטהובן כאשר הוא משחזר ומזכיר לנו את
הדרך שעבר מהשפל לניצחון ע"י ציטוט מהפרק השלישי ושיחזור של מהלך השיא שמוביל
אותנו הפעם למחזר.
זוהי דוגמא ניפלאה למוזיקה אבסולוטית ולא תכניתית. מוזיקה שמצליחה להעביר רגשות
ללא ייצוג מדוייק של סיפור חוץ מוזיקאלי.
המוזיקה האבסולוטית משתמשת במחוות המשפיעות עלינו מבחינה ריגשית.
צוואת היליגנשטדט , 3171.11.6
צוואת היליגנשטדט נכתבה ע"י בטהובן 02 שנים לפני מותו ומציגה בפנינו את מאבקו הפנימי
של בטהובן בגורלו. אותו מאבק שבא לידי ביטוי במוזיקה שלו בכלל ובסימפוניה החמישית
בפרט.
*תוכן הצוואה מובא במלואו בנספח ב של העבודה
*הערה: כאנקדוטה מעניינת ומשעשעת כאחד ניתן להראות בכיתה את המערכון של
הקומיקאי Sid Caesarשממחיז את הפרק הראשון בסימפוניה החמישית של בטהובן..
23
דוגמאות מוזיקאליות נוספות לחשיבות המבנה והאירגון המלודי בתקופה הקלאסית:
1. המינואט בתקופה הקלאסית:
מנואט קלאסי הוא פרק בעל מבנה קבוע ובעל אופי ריקודי שמשקלו תמיד ¾. המבנה:
מנואט טריו מנואט
>>> ||: ||: A :||: B A ||: ||: a :||: b a || A || B A
המנואט והטריו שונים בטונליות, בתזמור ובאופי.
ניתוח של המינואט של מוצרט מתוך סימפוניה מספר 01 ("הפנר").
פרק המינואט בסימפוניית הפנר בנוי בצורת ( ABAהמאפיינת ככלל את המינואטים).
את מבנה ה ABAניתן לראות בכמה רבדים:
1. המינואט כולו בנוי משלושה חלקים: מינואט – טריו – מינואט כאשר המינואט נבדל
מהטריו באורכו ובסולם בו הוא כתוב.
2. צורה סימטרית זו של "סנדביץ'" מאפיינת גם כל חלק בפני עצמו: המינואט (חלק )Aבנוי
משלוש שורות במבנה .abaהשורה הראשונה והאחרונה זהות וחוזרות על עצמן ואילו
האמצעית שונה במלודיה, בסולם ואינה חוזרת .
הטריו (חלק ,)Bבנוי גם הוא בצורת .aba
1. החלוקה הפנימית של משפטי aמאד ברורה וסימטרית ומבוססת על מבנה של שאלה
ותשובה.
משפטי bלעומת זאת ארוכים יותר ואינם ניתנים לחלוקה ברורה כל כך.
הארגון הסימטרי והחלוקה הברורה של כל משפט מוזיקלי משקפים במידה רבה את
האסטטיקה של המוזיקה בתקופה הקלאסית. אסטטיקה רציונאלית, ששואפת לארגון, סדר
וסימטריה.
33
2. צורת הסונטה כפי שבאה לידי ביטוי בפרק בראשון מתוך סימפוניה מספר 51 של מוצרט:
להלן תרשים זרימה של הפרק. אפשר לראות בבירור את הסדר, האירגון והסימטריה
שביצירה לצד הפיסוק המוזיקלי הברור והמנגינה הקלילה.
(יש לעקוב אחר התרשים משמאל לימין)
:אקספוזיציה
נושא 1 גשר נושא 3 קבוצת סיום
:פיתוח
:מחזר (רפריזה)
נושא 1 גשר נושא 3 בטוניקה קודה
43
פירוט הנושאים בתווים:
נושא ראשון:
נושא שני:
מושגים מרכזיים שנילמדו בתקופה הקלאסית
סימפוניה
מוזיקה אבסולוטית
מינואט
לודוויג ואן בטהובן
מוזיקה קאמרית
חשיבות הצורה בתקופה הקלאסית
צורת סונטה ותפקידה כפרק בתוך סימפוניה.
*דוגמאות לסגנון הניאו קלאסי באומנויות השונות ניתן למצוא בנספח א1
53
פרק 6: שעור 21-31: התקופה הרומנטית ( 1121 - 1171 ) – תקופה של פאתוס
רומנטיקה
א. מקור המילה : ספור אגדה מימי הביינים (כמו למשל אגדות המלך ארתור ) שנכתבו בלשון
רומית ולא בלטינית.
ב. מטרתה המוצהרת של הרומנטיקה , לבטא התנסויות אמיתיות או דימיוניות לחזור אל
הטבע המשתנה.
ג. "הטבע הנשגב" - - sublimeמעורר רגשות .האדם עומד לנוכח עוצמתו של הטבע
ומשתאה.
ד. הכרה בייחודיותו של האמן: שרל בודלייר - "הרומטיציזם אינו נמצא בסגנון אלא באמן
עצמו וזה גורם משתנה ובלתי יציב".
ה. באמצעות האמנות ניתן להעביר רעיונות ונושאים סיפרותיים מיתולוגיים או אקטואליים.
ו. אירועים אנושיים דרמטיים, מלחמות שחרור, מעשי טבח, התנסויות אקזוטיות מהמזרח,
אירועים ימיים ואסונות טבע - טביעת אוניות, שריפות, כל אלה מלהיבים את דמיונותיהם של
האמנים, ואת התחושה של נאדרות ונשגבות הטבע.
ז. התרפקות על העבר - נוסטלגיה לעבר הטוב , תחושות של בדידות וניכור.
ח. גישה דיוניסאית: נטייה לייצריות חושניות, דמיון הרס ומוות. דגש על הייחודי, חריג, חולני,
יוצא דופן.
רקע
חברה ופוליטיקה
המאה ה- 41 מאופיינת במיוחד במלחמות על רקע אידאולוגי (מלחמות חרות והשתחררות,
אם על רקע לאומי ואם על רקע זכויות האדם). זו היא המאה בה נולדו הסוציאליזם,
הקומניזם, הנציונליזם, הליברליזם. זו היא המאה בה התבססו הרעיונות של כבוד האדם
וחירותו (רעיונות אלא אינם חדשים, ושימשו בסיס למהפכה הצרפתית ולמגילת העצמאות
של ארה"ב עוד במאה ה- 11 , אך במאה ה- 41 הם מוגשמים הלכה למעשה והופכים לאורח
חיים). למרות שברוב המשטרים יש מאבק פוליטי בין מפלגת שמרנים כלשהי, שרוצה לשמור
על הסדר הישן, לבין מפלגה ליברלית, המעוניינת בחרות הפרט, הרי כמה חירויות יסוד
מתבססות ללא אפשרות להיסוג מהן. למשל: חופש הביטוי, חופש הדת והאמונה, חופש
ההתארגנות, והחירות הכלכלית, שפירושה שכל אחד יכול ליצור לו את מעמדו הכלכלי
והחברתי במו ידיו ובעזרת כישוריו שלו. המשמעות היא , למעשה, ביטול המעמדות. (ליתר
דיוק - יצירת מעמדות חדשים, התלויים בבחירתו של הפרט).
סעיף זה ישפיע על מעמדם של האמנים בכלל ושל המוסיקאים בפרט:
1. האמנות אינה נשלטת עוד על ידי פטרונים (כנסיה ומעמדות גבוהים) והאמן חפשי להציע
את אמנותו בשוק החפשי ולהתפרנס כעצמאי.
63
2. התכנים של יצירות האמנות בכלל ושל היצירות המוסיקליות בפרט יכולים להקבע על ידי
האמן עצמו, ולשקף את רעיונותיו המקוריים.
לכן -
1. המאה ה - 41 היא המאה בה מתבססת חשיבותה של המקוריות, והאמן נשפט לא רק על
טיב עבודתו מבחינה מקצועית, אלא גם על פי מידת המקוריות שלה.
(להזכירכם - בתקופות קודמות, כאשר המוסיקה הוזמנה על ידי פטרונים, המקוריות נחשבה
לא פעם לפגם, ואמנים מקורייים מדי, כמו מוצרט או באך, לא זכו לעידוד על פן זה של
יצירתם.)
2. משתנה היחס בין הכמות והאיכות של היצירות המוסיקליות, וניכר פחות "מיחזור" של
חומר, נושאים ורעיונות, שנבע בתקופות קודמות מן הצורך לייצר כמות גדולה של יצירות
בזמן קצר.
1. מתבסס הרעיון של זכויות יוצרים. קודם כל - יש הכרה בכך שרעיון מקורי שייך לאמן
שהביע אותו, ושנית - יש הכרה בכך שיש לתגמל את האמן על שימוש ביצירותיו.
1. בתחום החברה והפוליטיקה יש לציין גם את התחזקות הלאומיות.
המהפכה האמריקאית (4111) והמהפכה הצרפתית (4111) ביססו רעיון חדש: מקור
הסמכות והריבונות הוא לא המלך, אלא העם. רעיון זה דחף עמים שונים להגדיר את עצמם
ולקבוע את דמותה של מדינתם. קבוצות לאומיות רבות ביקשו להשתחרר מעול שלטון זר
(למשל: יוון מתורכיה) או להנתק משותפות עם לאום אחר (לאומים שונים באוסטרו הונגריה)
וקבוצות שונות של אותו לאום, שהיו מפורדות, בקשו להתאחד (איטליה, גרמניה). גל
ההתקוממויות ברחבי אירופה הגיע לשיאו ב- 1111 וזכה לכינוי "אביב העמים".
גל לאומיות זה השפיע גם מבחינה תרבותית - כל עם חיפש את המיוחד לו, והחל "חיפוש
שורשים" ועיסוק בתרבות עממית ובנושאים עממיים.
רעיונות וניגודים בתקופה הרומנטית:
המאה ה- 41 היא מאה של ניגודים חריפים.
היחיד וההמון
מצד אחד - ההמון הופך לגוף חשוב, הקהל הולך וגדל, והמלחין כותב לקהל ההמונים, ולא
לחוג מצומצם וידוע, וכאילו אמור לפנות למכנה משותף רחב.
מצד שני - מתגבשת התפיסה של האמן האינדיבידואליסט, המורם מעם, המונע על ידי
השראה (וללא "עבודה שחורה", כמו קודמיו...) והוא זה שאמור לגלות להמון את המשמעות
העמוקה של החיים. רצוי שלאמן הנערץ יהיה בחייו פן מסתורי שישלהב את דמיונו של
הקהל... זו היא תקופתם הגדולה של הסולנים הוירטואוזיים, כמו פגניני - הכנר האיטלקי
שניגן במהירות ובטכניקה שאף אחד אחר לא יכול היה לחקות במשך שנים רבות, ואמרו עליו
שכרת ברית עם השטן (דמותו המעוותת שמשה חיזוק להילה שנוצרה סביבו). או כמו ליסט
הפסנתרן, ששם לעצמו מטרה להגיע לקצה גבול היכולת הטכנית על הפסנתר, ואף הלחין
את היצירות הקשות ביותר לנגינה. גם כאן - דמותו, בלוריתו המתנפנפת ופרשיות האהבה
שלו עם נשים ידועות תרמו להילה שלו כאמן.
73
הקהל, שחיפש ריגושים, נהה אחר דמות המלחין הבודד, הנבואי, ההרואי, הנאבק בסביבה
עוינת, ושמעמקי הנפש שלו יוצרים מתח רגשי ביצירותיו.
בכך למשל ניתן ליראות כי נוצרות מצד אחד יצירות סימפוניות מפוארות באורכן, תוך שימוש
בתזמורת גדולה יותר (ההמון...) לעומת יצירות מניאטוריות לכלי סולו כמו הקרנבל של שומן
או פרלודים של שופן.
שתי קצוות אלו משקפים את הניגודיות בין היחיד להמון אך עם זאת מבטאים במוזיקה
שלהם את האסתתיקה הריגשית המאפיינת את התקופה..
מהפכה ומקוריות לעומת מסורת
עד המאה ה - 41 כתבו המלחינים בשביל תקופתם ובשביל הקהל של זמנם. במאה ה- 41
מתחילים המלחינים לכתוב למען הנצח. הם אינם כבולים עוד למוסכמות תקופתיות, סגנוניות
או מבניות, ומבטאים את עצמם בשם רוח האדם הנצחית. הם חושבים על העתיד, ולעתים
אף רוצים להשפיע על העתיד.
מצד שני - זו היא המאה בה מתחילים להעריך ולהחיות מוסיקה מן העבר הקרוב והרחוק.
מתגבשת התפיסה שיש למוסיקה הסטוריה ןהתפתחות, ואף מתחיל חקר המוסיקה של
העבר.
האדם והטבע
במשך המאה ה- 41 גדלה אוכלוסיית אירופה במהירות גדולה. בגלל המהפכה התעשייתית,
גדלו בעיקר האוכלוסיות העירוניות. למשל: אוכלוסית לונדון ופריס גדלו פי ארבעה תוך 51
שנה. גם רוב המלחינים גרו בערים הגדולות, שהיו מרכזי תרבות, והיו מנותקים מן הטבע
ומחיי הקהילה. העיר היא גם מנוכרת יותר - אין זו הסביבה הקטנה והמוגנת שבה כולם
הכירו זה את זה.
המאה ה- 41 היא המאה של ציורי הנוף והטבע. הטבע משמש הן כמקלט ומרגוע, והן כסמל
לכוחות מסתוריים ובלתי נשלטים. הציירים מרבים לצייר את איתני הטבע, ובמיוחד את
קטנותו של האדם לעומת הטבע. המים מסמלים הן זרימה אל האין סוף והן מסתורין החבוי
במעמקיהם. הטבע הופך לסמל להבעת רגשות, ובספרות ובשירה רווחים דימויים מעולם
הטבע, ואף תאורי טבע הניתנים לפרוש אלגורי. הכמיהה אל הטבע מבטאת לעתים רצון
לטוהר, לראשוניות, לנקיון מכל עיוות תרבותי.
המלחינים גם הם מתחברים אל הטבע. חלק גדול מן הטקסטים של השירים המולחנים
עוסקים בטבע ובדימויים מתוכו. נכתבות יצירות המתארות תופעות טבע, כמו: הסימפוניה
הפסטורלית של בטהובן, מסע החורף והטוחנת היפה של שוברט, ועוד.
בשביל האמן הרומנטי הטבע אינו רק נושא לעסוק בו, אלא גם מקור השראה, כי יש הקבלה
בין חיי הטבע וחיי הנפש של האמן, שגם הם בלתי צפויים , ויש בהם התפרצויות בלתי
נשלטות לעומת תקופות רגועות.
המדע לעומת ה-אי רציונלי
במאה ה- 41 חל גידול מהיר בידע המדעי, בטכנולוגיה ובאפשרות למדידה מדוייקת.
התיעוש גדל. החל השימוש המסיבי במנוע הקיטור ובמכונות ממונעות. החל הייצור ההמוני,
הוקמו בתי-חרושת , החלו להשתמש בחמרי בניה חדשים, נמתחו מסילות ברזל והחלו
83
להשתמש ברכבות המונעות בקיטור ככלי תחבורה עיקרי. זו היא המאה של ההמצאות
החשובות ביותר, כמו: נורת החשמל; הטלגרף; הטלפון; הרדיו; התעשיה הכימית - יצירת
חמרים סינתטיים ואשפרת חמרים קיימים (בין אלה גם המצאת חומר הנפץ ); הצילום
והראינוע; הקשר בין חיידקים למחלות; הרדיואקטיביות ועוד.
התפתחות טכנולוגית זו הביאה למשל לפיתוחו של הפסנתר המודרני בעל המנעד הרחב
והאפשרויות הדינמיות האדירות.
לעומת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית יש נטיה חזקה לעסוק ב-אי רציונלי, בתת ההכרה,
בתת-מודע, בדמיון, במיסטיקה. עלילות מושפעות על ידי הגורל או כוחות הטבע הבלתי
מוסברים. אחד הרעיונות הרומנטיים החזקים ביותר הוא השאיפה אל הבלתי מושג.
האהבה הרומנטית היא האהבה הבלתי ממומשת. יש עיסוק רב במוות ובמשמעות
החיים.
לאומיות לעומת בינלאומיות
כאמור למעלה, עמים שונים מחפשים את שרשיהם ואת האיפיונים המייחדים אותם מעמים
אחרים.
מצד אחד - ישנו שימוש בחמרים עממיים אותנטיים, כמו ריקודים עממיים, מקצבים ומוטיבים
עממיים, כלים עממיים ואף נושאים הלקוחים מן המסורת העממית, בבחינת חיפוש שרשים.
מצד שני יש שימוש בחמרים של עמים אחרים לצורך מתן צבע "אקזוטי" או חוץ מערבי
למוסיקה. למשל: שימוש רב נעשה במוטיבים ספרדיים ("כרמן" של ביזה, "בולרו" של רוול ),
מזרחיים ( orientelleשל " ,Quiשחרזדה" של רוול) או לאומיים כמו ה"מולדובה" של
סמטנה.
מבחינה רעיונית אפשר להקביל זאת לניגוד שבין התפתחות תחושות לאומיות חזקות לבין
הווצרות האידאולוגיות העל-לאומיות, כמו הסוציאליזם ("פועלי כל העולם התאחדו").
איפיונים צורניים במוסיקה הרומנטית
האידאל הרומנטי הוא מתן ביטוי אישי לאמן. התוכן האישי, הרגשי או האידאולוגי, מכתיב
איזו צורה תהיה ליצירה, ולכן זו היא תקופה של ריבוי צורות ויצירת צורות חדשות. רבים מן
המלחינים הרומנטיים משתמשים בצורות שהתפתחו בתקופה הקלאסית, כגון: סימפוניה,
סונטה, קונצ'רטו, רביעית כלי קשת - אך מרחיבים את המסגרת על פי צרכיהם.
בין הצורות החדשות שנוצרות:
הליד ( - )Liedהשיר האמנותי
השיר האמנותי לא הומצא בתקופה הרומנטית, אך הוא תופס בה מקום מרכזי. השיר הוא
לזמר סולן בליווי פסנתר או תזמורת. לליווי יש תפקיד חשוב בהעצמת התחושות הדרמטיות,
והוא שותף לפירוש הטקסט.
פואמה סימפונית
יצירה חד פרקית לתזמורת סימפונית, בעלת צורה חפשית שיש לה תוכן חוץ מוסיקלי.
93
יפואמות סימפוניות רבות ניכתבו בהקשר לאומי (סמטנה - "מולדתי", סיבליוס - "פינלנדיה",
בורודין - "בערבות אסיה התיכונה" ועוד.)
מיניאטורות
יצירה קצרצרה ועצמאית המתארת הלך רוח כלשהו. רוב המיניאטורות נכתבו לפסנתר, אך
חלקן גם לכלים אחרים. צורתן של המיניאטורות אינה קבועה, ואף שמותיהן מגוונים:
קפריצ'יו, אימפרומפטו, שיר ללא מילים, מומנט מוסיקלי, הומורסקה, נוקטורנו, פרלוד ועוד.
היצירות הליריות יותר נקראות "קטעי אופי" ) , (Charakterstückולצידן קיימים קטעים בעלי
אופי ריקודי: ולס, בגטלה, מזורקה, ברקרולה ועוד. לקטעי האופי יש בדרך כלל תבנית ליווי
קבועה.
לעתים נאספות מספר מיניאטורות למחזור או למעין סויטה. למשל: "מחולות בני דוד" של
שומן, 12 קפריצ'י לכנור סולו של פגניני, "סויטה לירית" של גריג ועוד.
הסויטה הרומנטית
הסויטה הרומנטית היא אוסף קטעים שיש להם מכנה תכני משותף. למשל: "קרנבל החיות"
של סן-סנס , "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי. לעתים קרובות זהו אוסף של קטעים
מתוזמרים מתוך מוסיקה שנכתבה להופעה בימתית, כמו בלט או הצגה. ידועות הן הסויטות
על פי מוסיקה לבלט של צ'ייקובסקי ("מפצח האגוזים", "אגם הברבורים"), הסויטה "חלום ליל
קיץ" של מנדלסון , הסויטות "כרמן" ו-"הנערה מארל" של ביזה ועוד. סויטות אלה הן,
למעשה, אוסף של קטעי אופי תזמורתיים.
התפתחות המוזיקה התכניתית בתקופה הרומנטית
בתקופה הרומנטית מסתמנים שני זרמים מנוגדים מבחינת הגישה הקומפוזיטורית:
הזרם האבסולוטי והזרם התכניתי.
המוזיקאים האבסולוטיים גרסו כי למוזיקה עלילה פנימית משל עצמה, והיא אינה זקוקה
לעלילה חיצונית. המוזיקאים התכניתיים גרסו, כי על המוזיקה לתאר באמצעיה השונים
רגשות, רעיונות ועלילות חוץ מוזיקליים.
יש כאן סתירה מסויימת: המוזיקה נחשבה בעיני אנשי המאה ה- 41 הנעלה באמנויות, בגלל
היותה כה מופשטת. במיוחד זכתה להערכה המוזיקה האינסטרומנטלית, בגלל היותה בעלת
אפשרויות הבעה כה רבות, שאינן תלויות בטקסט. (אפילו השפה נחשבה מוגבלת. בגלל
אילוצי התחביר).
אם כן - מדוע מתפתחת המוזיקה התכניתית, הקושרת את המוזיקה שוב לביטוי ספרותי או
לרעיון מילולי?
התשובה היא : זה הוא חיבור חדש ומחוזק בין המילה והמוזיקה, חיבור המעשיר את שתיהן.
התכניתיות איננה תאור חיצוני של אפקטים בטקסט (שירת צפרים, תקתוק שעון וכד') אלא
העצמת החוויה הרגשית, הרעיונית והחושית.
הבלט ה"קלאסי"
04
במאה ה- 41 התפתח בתחום המחול הבלט ה"קלאסי", והחלו להציג סיפורי עלילה על
הבמה, בעיקר בצרפת וברוסיה. להצגות בלט אלה נכתבה מוסיקה מוזמנת. המלחין הידוע
בתחום זה הוא צ'ייקובסקי ("אגם הברבורים", "היפהפיה הנרדמת", "מפצח האגוזים" ועוד).
מאפייני הסגנון והאירגון המוזיקאלי במוזיקה הרומנטית
הסגנון הרומנטי מצטיין בגיוון גדול בכל התחומים ובנסיון לפרוץ גבולות ולבדוק אפשרויות
קיצוניות בכל תחום. מילת המפתח היא "הבעה". חשיבותם של הפרמטרים המשניים ( כמו:
עצמה, מהירות, גוון, תזמור) עולה, והיא משתווה לזו של הפרמטרים הראשוניים (גובה
ומקצב).
המלחינים כותבים הוראות ביצוע מדוייקות, ולעתים מפורטות עד כדי הגזמה, כדי לקבל את
דקויות ההבעה להן הם שואפים.
המלודיה
המלודיה הרומנטית היא עשירה ומפותחת, ארוכה ואקספרסיבית. אין חשש להשתמש
במנעד רחב, ויש שימוש בקפיצות גדולות, אם ההבעה דורשת זאת.
מנגד יש שימוש מכוון במלודיות מינימליסטיות החוזרות על צליל אחד או שניים, שעיקר הענין
והמתח שלהן נובע מן הקשר שלהן להרמוניה.
במוסיקה בעלת אוריינטציה עממית יש שימוש במלודיות עממיות אותנטיות, או במנגינות
מקוריות הכתובות בסגנון עממי.
מקצב ומשקל
בתחום המקצב מנסים אפשרויות חדשות, ומרחיבים את הסכמות שגובשו בתקופות קודמות.
גם כאן יש רצון לרתום את המקצב לצרכי ההבעה, ומשתמשים הרבה בחוסר סדירות של
המקצב, בהאצה ובהאטה, בקיצוניות של ערכים ומישקלים מורכבים. מתפתח ה"רובטו"
( ,)rubatoשהוא האצה והאטה באופן חפשי, על פי הרגשתו של הנגן.
במוסיקה הלירית יש רצון לטשטש את הפעמה, ולעתים אף את הפיסוק.
במוסיקה בעלת האופי העממי יש שימוש במקצבים סינקופיים ובמשקלים לא סימטריים.
יש רצון לשבור את מגבלות המשקל והתיבה, ולכן יוצרים תחושה של חוסר סדירות
במשקל על ידי הדגשת פעמות חלשות, חילופי משקל או פוליריתמיות.
הרמוניה (צרופי הצלילים)
בתקופה הרומנטית מתפתח התחום ההרמוני ומתרחב עד קצה הגבול שלו.
ההרמוניה הופכת פרמטר בפני עצמו, בעל כוח ליצור צבע, אווירה והבעה.
תזמור
התזמורת מתרחבת, הן בגדלה והן בסוגי הכלים שיש בה.
הסקציה של כלי הנשיפה ממתכת מתרחבת, ונכללים בה טרומבונים וטובה.
המלחינים מרבים להשתמש בצבע החדש והמיוחד של כלי הנשיפה ממתכת.
סקציה נוספת שמתרחבת היא סקצית כלי הנקישה, הכוללת בתוכה סוגים רבים של תופים,
מצלתיים, גונגים, קסילופונים ועוד.
אל התזמורת מצטרף כלי חדש - הנבל.
14
השימוש ב"אפקטים" גדל. (סורדינות בכלי נשיפה ובכלי קשת, נגינה על השחיף או על הגשר,
נקישה על כלי קשת, נגינת צלילים עיליים, מקושים שונים לטימפני, גליסנדי וכד').
יש רצון לחדש ולבדוק אפשרויות בתחום הגוון.
דוגמאות מוזיקאליות
,Bedrich Smetanaהמולדובה (1871)
יצירה זו מייצגת כמה מאפיינים של הסגנון הרומנטי במוזיקה:
1. זוהי פואמה סימפונית, כלומר מוזיקה תכניתית סימפונית.
2. היא מדגימה יפה את הרחבת התזמורת והשימוש הרב שנעשה בכלי נשיפה ממתכת.
1. היא מתארת תיאור רומנטי של הטבע לצד לאומיות צ'כית. אלו באים לידי ביטוי בנושא
התכניתי של היצירה והן בנושא המוזיקאלי שניבחר לייצג את נהר המולדובה.
היצירה עוקבת אחר מסלולו של הנהר החל משני מקורותיו הקטנים (אחד חם והשני קר),
איחודם לנהר אחד שזורם דרך יערות, ערבות, כפרים שחוגגים חגיגות, נימפות ים, מפלים
ומגיע לעוצמות ומימדים גדולים עד שבסוף נשפך לים.
האירגון המוזיקאלי מייצג את כל אחד מהדברים שהנהר מורכב מהם וכל מקום אותו עובר.
ניתוח (מתוך )Roger Kamien, Music an Appreciation
,)2( Instrumentation: piccolo, flutes (2), oboes (2), clarinets (2), bassoons
,French horns (4), trumpets (2), trombones (3), tuba, timpani, bass drum
triangle, cymbals, harp, strings
The Moldau is a musical portrayal of the main river (Moldau is German for
Vltava) which runs through the countryside of Bohemia (present day
Czechoslovakia). The composer wrote the work following a trip he took down
the river as part of a larger cycle of six symphonic poems written between
Vlast (My Country). Note that each section of theב1874 and 1879 entitled M
.work has its own descriptive title
.Two Springs
Flutes begin with a flowing melodic passage soon joined by the clarinets. The
harp and strings (pizzicato) are heard periodically
:57 Lower strings, running notes lead to
24
The River.
Violins present the river theme in a minor key (e minor). Running-note
accompaniment in strings.
:14 River theme repeated.
:27 Melodic answer to the river theme.
:40 The river theme is expanded (note the triangle).
:54 Return of the river theme.
1:07 Answer to river theme.
1:19 Expansion of river theme.
1:34 Return of the river theme.
Forest Hunt.
French horns and trumpets, hunting calls.
:51 Transition to next section (strings).
Peasant Wedding.
Strings present a dance-like tune (polka).
Moonlight: Dance of Water Nymphs.
Woodwinds, sustained tones.
:19 Flute passage (similar to opening of work).
:26 Muted violins in high register with a legato melody.
2:31 Intensification.
2:55 Violins present the river theme.
3:34 River theme reappears.
The Rapids.
Full orchestra, ff. Brasses, timpani roll, piccolo, cymbal crashes.
The River at its Widest Point.
Full orchestra, river theme in major key. Faster tempo.
:29 The brasses and woodwinds portray Vysehrad, the ancient castle in a
hymn-like melody.
"פרדריק שופן (2171-1171) אטיוד בדו מינור אופ. 11, מספר 31 "אטיוד המהפכה
.זוהי דוגמא שמייצגת יצירות אופי לפסנתר ואת יצירות המיניאטורה שהולחנו בתקופה זו
.יצירה זו מביאה לנו תמצית ריגשית סוערת שבאה מנפשו של האמן
43
.1111 האטיוד נכתב בעיקבות מרד כושל של העם הפולני בכובש הרוסי בשנת
האטיוד משקף את צערו של המלחין על כשלון המרד ואת כאבו על כי לא יכל לקחת בו חלק
.מפאת בריאותו הלקויה
אטיודים בתקופה הרומנטית הם דוגמה מצויינת ליצירות מיניאטוריות שכוללת תמצית
.אקספרסיבית של רגש ביחד עם אלמנטים טכניים פסנתרניים
)Roger Kamien, Music an Appreciation ניתוח (מתוך
A-A-Coda האירגון הצורני של האטיוד הו
A
51) High accented chords answered by downward rushing passages; low
running notes introduce
0:16 Passionate main melody in octaves, dotted rhythm, minor.
0:34 Repetition of main melody with different continuation, syncopated chords,
crescendo to cadence in major.
0:49 Lyrical melody in dotted rhythm, minor, crescendo and downward
running notes; very high descending phrases lead to return of
A'
1:11 High accented chords, answered by downward rushing passages; low
running notes introduce
1:28 Passionate main melody intensified, decrescendo; low running notes
introduce
1:47 Repetition of intensified main melody leads to
1:55 Majestic downward phrases in major, decrescendo, return to minor, low
running notes rise and fall, ritardando to
Coda
2:22 Gentle upward phrase repeated with ritardando.
2:32 Sudden downward rushing passage.
2:35 Powerful closing chords.
)1840-1893( פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
.מלחין רוסי שידוע גם בזכות הלחנתו לבלט הקלאסי שפרח בתקופה זו
אגם הברבורים
הבלט מספר על זיגפריד, נסיך שהוריו לא מוצאים לו שידוך . באחד ממסעות הציד של
זיגפריד הוא משוטט לבד ביער ונתקל בברבור, לאחר שהוא עוקב אחריו הוא מגיע לאגם ובו
עוד ברבורים בדיוק שהירח עולה . ואז הברבורים הופכים לבני אדם . הברבור שאחריו
זיגפריד עקב מספרת לו שהיא נסיכה ושמה אודט והיא מספרת לו שהמכשף הרע רוטברט
44
כישף אותה ואת נערותיה כך שיהיו ביום ברבורות ובלילה יחזרו להיות בנות אדם כדי
להשתלט על הממלכה שהיא היורשת עצר בה. אבל הכישוף ישבר רק כאשר בתול ישבע
לאהוב אותה אבל, אם אותו בתול שהבטיח לאהוב אותה ישבע לאחרת היא תמות.זיגפריד
שהתאהב באודט במבט ראשון אמר לה שלמחרת בערב הוא יארגן נשף ובפני כל העולם
ישבע לאהוב אותה . אודט שגם היא מתאהבת בזיגפריד מסכימה, הם לא יודעים שרוטבט
צופה בהם מהצד והוא מתכנן תוכנית ובה ובה הוא יכשף את בתו אודיל כך שתראה כמו
אודט. מזימתו מצליחה וזיגפריד נשבע אהבה לאודיל. אודט שעדה לכל המתרחש רצה חזרה
אל האגם ושם היא מתה , לאחר שרוטברט חושף את עצמו ואת אודיל הוא מבין את טעותו
ורץ אל האגם שם הוא מגלה את גופתה של אודט ומצער הוא מת לצידה . למרבה ההפתעה
מותם של השניים לא היה לשווא וכוחו של המכשף בוטלו הממלכה ונערותיה של אודט ניצלו.
המוזיקה שחוברה לבלט היא למעשה סויטה, אוסף ריקודים בעלי אופי שונה.
ניתוח האירגון המוזיקאלי של הריקוד לאור הירח:
האירגון המוזיקאלי של פרק זה מביא לנו מלודיה מושלמת בתיזמור עדין של כלי קשת ונבל
העולים על גדותיהם עד להצטרפותם של כלי הנשיפה ממתכת במירקם הומופוני אחיד.
תחושה של התרגשות הולכת ומתגברת. תחושה של התאהבות.
מפצח האגוזים
מפצח האגוזים הינה סוויטה לבלט שנכתבה על ידי המלחין צ'ייקובסקי, על פי הסיפור מפצח
האגוזים ומלך העכברים מאת א.ת.א. הופמן.
ביצירה מסופר על ילדה גרמנייה בשם קלארה שטלבאום שמקבלת מתנה לחג המולד, מפצח
אגוזים קטן דמוי חייל עשוי בדיל. אחיה של הילדה שובר למפצח האגוזים את היד, קלארה
בוכה ולאחר מכן נרדמת. כאשר קלארה מתעוררת, היא מגלה להפתעתה שהחפצים בבית
גדולים פי כמה מגודלה שלה. מחור בקיר פורצים מיליוני עכברים ענקיים. מלך העכברים
מנסה להרוג את קלארה ואת מפצח האגוזים, אולם בסופו של קרב מוזיקלי גרנדיוזי והרואי,
ניצלים השניים. בסוף היצירה הופך מפצח האגוזים לנסיך יפה תואר והוא וקלארה מתחתנים.
ריקוד החלילים, ניתוח (מתוך )Roger Kamien, Music an Appreciation
ריקוד במיבנה 'ABA
Instrumentation: flutes (3), oboes (2), English horn, clarinets (2), bass
,)3( clarinet, bassoons (2), French horns (4), trumpets (2), trombones
tuba, timpani, cymbals, strings
Part A
.38) The low strings (pizzicato) present a brief introduction
:04 A distinctive melody is introduced in the flutes accompanied by the strings
.)(pizzicato
54
:18 Melody is repeated.
:31 English horn with new material accompanied by flutes.
:45 First melody returns.
1:00 Melody repeated.
Part B
39) A new melody is presented by the trumpet, brasses and cymbals
accompany.
:14 Melody is repeated.
:29 Strings repeat trumpet melody. Flutes lead back to
Part A'
40) Flutes, staccato melody in major, strings accompany. Melody repeated.
Cadence.
מושגים בתקופה הרומנטית
מוזיקה תכניתית
מוזיקה אבסולוטית
פואמה סימפונית
לאומיות במוזיקה
RUBATO
צ'ייקובסקי
*בנספח א3 ניתן לראות דוגמאות לביטוי הסגנוני של התקופה באומנויות השונות
.ובארכיטקטורה
46
פרק 8:שעורים 61-31-11, המאה העשרים כתגובה אנטי רומנטית
במאה ה-52 חלו תמורות מרחיקות לכת בעולם, מבחינות מדיניות, כלכליות, חברתיות,
תרבותיות ומדעיות.
מלחמות העולם
שתי מלחמות העולם התרחשו במאה ה-52: מלחמת העולם הראשונה (1141 - 1141)
ומלחמת העולם השנייה (4141 - 0141).
במלחמות אלו נהרגו עשרות מיליוני אזרחים וחיילים, נשפכו נהרות של דם, הוגדרו מחדש
בכוח הזרוע מדינות, גבולותיהן, ושיטת הממשל בהן, במיוחד ביבשת אירופה שהייתה
המקור והבמה הראשית למאבקים אלו אולם גם בכל שאר העולם.
במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה השואה של יהודי אירופה.
התקפלות האימפריות והקמת המדינות החדשות
לאחר מלחמת העולם השנייה, נסוגו (או גורשו) מדינות אירופה ששלטו בשאר חלקי העולם
מרוב מושבותיהן, דבר שהביא לסיום האימפריאליזם והקולוניאליזם. במקום האימפריות
האירופיות, קמו מדינות חדשות רבות ברחבי העולם, ביניהן גם מדינת ישראל.
מאבק האידאולוגיות
במישור החברתי4כלכלי הייתה המאה ה-52 במה למאבקים בקנה מידה עולמי בין
האידאולוגיות המודרניות העיקריות: הליברליזם (האידאולוגיה השלטת בתחילת המאה
ובסופה) הטוטליטריזם היפני, הפשיסטי והנאצי והטוטליטריזם הקומוניסטי, מאבקים
המאפיינים את רובה של המאה.
ציונים עיקריים למאבק זה:
הקמת רפובליקת וויימאר והדמוקרטיות החדשות במזרח אירופה לאחר מלחמת העולם
הראשונה והתפרקותן במלחמת העולם השנייה.
הקמת ברית המועצות (1141) והגוש הקומוניסטי והתפרקותם בתחילת שנות ה-54.
הכרזת הרייך השלישי בגרמניה הנאצית (1141), עליית המיליטריזם היפני, עליית הפשיזם
באיטליה ושאר המשטרים הפשיסטים, ונפילתם בסוף מלחמת העולם השנייה.
השתלטות סין העממית על סין והקמת הדמוקרטיות העממיות במזרח אירופה.
המלחמה הקרה בין הגוש הקומוניסטי בהנהגת ברית המועצות לבין המדינות הדמוקרטיות
בהנהגת ארצות הברית והקמת גוש המדינות הבלתי-מזדהות.
עליית כוחה היחסי של ארצות הברית והתבצרות מעמדה כמעצמה מספר אחת בעולם.
עליית כוחו של האיסלאם הקיצוני, כולל עליית האייתולות וחומייני באיראן בשנת 4141 וארגון
הטרור אל-קאעידה.
התאגדות מדינית בינלאומית
לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקם חבר הלאומים במטרה לשמור על שלום העולם. ארגון
זה הוחלף בארגון האומות המאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה, בה הוכיח את אי-
יעילותו. ארגונים אלו הינם הארגונים הראשונים לאגד את רובה המוחלט של אוכלוסיית
העולם.
התפתחויות במבנה הכלכלה
74
במהלך המאה ה-52 חלו שינויים רבים במבנה הכלכלה העולמית.
עלייתו ונפילתו של הגוש הקומוניסטי הביאה ליצירתה של כלכלה שיתופית רחבה שהייתה
תקפה לגבי אוכלוסייה גדולה במיוחד.
מאבקי עובדים רבים הביאו לשינויים במבנה הכלכלי של מדינות רבות, ולהקמתה של
הסוציאל-דמוקרטיה.
מדינות רבות עברו, בייחוד בהשפעת ארצות הברית, לכלכלה קפיטליסטית לאחר מלחמת
העולם השנייה, ורבות מהן עברו תהליכי הפרטה ממושכים.
התפתחו תאגידי ענק בינלאומיים בבעלות פרטית וציבורית.
ולקראת סוף המאה:
הוקם האיחוד האירופי.
זוהתה והוגדרה הגלובליזציה ככוח חזק ומאיץ בכלכלה העולמית. יש המכנים את העולם כיום
"כפר גלובלי".
התפתחויות מדעיות
במאה ה-52 הופיעו תחומי מדע חדשים רבים, וכן הושגו התקדמויות רבות בתחומים
הקיימים. ההתפתחויות העיקריות:
פיזיקה - מאקרו: תורת היחסות וחקר החלל המיידי והרחוק.
פיזיקה - מיקרו: מכניקת הקוונטים, גילוי הביקוע הגרעיני וההיתוך הגרעיני.
ביולוגיה: זיהוי מבנה הסליל הכפול של ה DNAוריצוף הגנום האנושי.
מתמטיקה: ענפים חדשים שהתפתחו: אנליזה מודרנית, טופולוגיה, לוגיקה מתמטית, תורת
הקבוצות האקסיומטית, קומבינטוריקה, תורת המשחקים.
מתמטיקה: משפטים חשובים שהוכחו ובעיות שנפתרו: משפטי אי השלמות של גדל, המשפט
האחרון של פרמה.
מדעי המחשב: כל התחום פותח במאה ה-52.
התפתחויות טכנולוגיות
במישור הטכנולוגי חלה במאה ה-52 מהפכה טכנולוגית מלאה בתחומים שונים:
תחבורה: המצאת המטוס (הן בעלי כנף קבועה והן מסוקים), התחלת שימוש המוני במכונית
ובכבישים, רכבות המונעות במנוע בעירה פנימית ובמנוע חשמלי ורכבות מהירות.
מדעי החלל: המירוץ לחלל, ובמסגרתו תוכנית אפולו (כולל נחיתה על הירח), בניית לווינים.
מידע: המצאת מצלמת הקולנוע, הטלוויזיה, האינטרנט, התקשורת הסלולרית.
המצאת המחשב.
אנרגיה: שימוש נרחב במנוע בעירה פנימית פיתוח הכור הגרעיני, שימוש באנרגיה סולרית.
אמצעי לחימה: פיתוח טילים, טנקים,מטוסי קרב, מסוקי קרב נושאות מטוסים,נשק לא
קונבנציונלי, צוללות.
תקופות ואירועים היסטוריים
ראשית המאה העשרים - 5541 - 1141 - מתחילה התחבורה ההמונית בזכות המצאות
חדשות - המכונית, מטוס. התערערות האימפריאליזם.
מלחמת העולם הראשונה - 1141 - 1141
84
בין שתי מלחמות עולם - 1141 - 4141
מלחמת העולם השנייה - 4141 - 0141
דה-קולוניזציה - 1141 - 1441.
המלחמה הקרה - 0141 - 1441
נוכל אם כן להסיק כי המאה ה52 שוברת את הכלים וממציאה את עצמה מחדש בקצב
מסחרר.
שבירת השפה המוזיקאלית המקובלת ויצירת שפה חדשה שמשחררת את הדיסוננס
א. טונליות ו-א- טונליות במעבר המאה
לקראת סוף המאה ה-41 החלה הטונליות של המז'ור-מינור להתערער. אחרי כ-551 שנה
של ביסוס היצירה המוסיקלית על מהלכים הרמוניים פונקציונליים ועל יחסים בין סולמות
בתוך מעגל הקוינטות, נוצר הצורך להתרחק ולשנות את המשיכה הפונקציונלית ואת הצבעים
ההרמוניים. השינויים קרו בכמה דרכים במקביל:
1. שימוש בהרמוניה מודאלית, שיש לה צבעים אחרים מאלה של המז'ור והמינור,
והפונקציונליות שלה אחרת (למשל: ברוב המודוסים אין טון מוביל, ואין צורך "לפתור" את
האקורד על הדרגה החמישית אל הטוניקה). הנאו- מודאליות נכנסה אל עולם המוסיקה
האמנותית בעיקר כתוצאה משילובה של מוסיקה עממית בתקופה הרומנטית.
2. יצירת רצפים טונליים ללא פתרון, ושימוש בהרמוניות "משוטטות", באקורדים לא ברורים
מבחינה טונלית ובמעברים פתאומיים מסולם לסולם.
1. שימוש בכרומטיקה עשירה, המטשטשת את השאיפה אל הטוניקה.
1. שימוש באקורדים כבצבעים, ולא כפונקציות בסולם (המלחינים הידועים ביותר בשימוש
כזה הם קלוד דביסי הצרפתי ואלכסנדר סקריאבין הרוסי )
אם לפשט סעיפים אלו, נוכל לומר כי האירגון של צרופי הצלילים השתנה. אותו אירגון
שהתפתח מימי הביניים והסתמך על עקרונות טבעיים של מתח והרפייה מפנה עצמו לצרופי
צלילים חדשים שלא היו מקובלים עד אז. צרוף שנשמע מתוח כבר אינו בהכרח דורש פיתרון.
הטונליות החדשה נשענת על צליל מרכזי שהמירכוזיות שלו תלויה באופן הופעתו ביצירה
(בניגוד גמור להרמוניה המבוססת על מז'ור-מינור, בה הטוניקה היא הצליל המכזי ללא כל
קשר להופעתה הפיזית ביצירה, ואפילו אם אינה מופיעה בכלל!)
הצליל המרכזי, או אפילו כמה צלילים, יכולים להתבסס על ידי:
* הופעתם בתדירות גבוהה
* הופעתם במקומות מטריים חשובים
* הופעתם ברגיסטר בולט
* הופעתם בסיומי קטעים או משפטים
ועוד.
94
הא-טונליות נוצרת תחילה באופן ספונטני. היצירות הא-טונליות הראשונות מבוססות על
משחק בקבוצת צלילים שנבחרו לאותה יצירה אך אין ביניהם היררכיה ידועה מראש (כלומר:
אין צלילים חשובים יותר מאחרים)
בשנות העשרים של המאה העשרים יוצר ארנולד שנברג כללים לכתיבת מוסיקה א-טונלית.
אמנסיפציה של הדיסוננס:
כתוצאה מן ההתנתקות של ההרמוניה מן הפונקציונליות המסורתית, משתנה הגישה אל
קונסוננס ודיסוננס. אין צורך עוד לפתור דיסוננס, ואין שאיפה אל הקונסוננס. הדיסוננס הופך
למצלול עצמאי שהשימוש בו חפשי ובלתי מוגבל.
מהפכה בסדר החשיבות של הפרמטרים המוסיקליים
מאז שאנו מכירים מוסיקה ולאורך כל תולדות המוסיקה עד המאה העשרים, הפרמטר
החשוב ביותר במוסיקה המערבית היתה המנגינה. מאז המאה ה-41 הצטרפה ההרמוניה
הטונלית כפרמטר השני (ולפעמים אף הראשון) בחשיבותו.
במאה העשרים משתנה סדר החשיבות של הפרמטרים המוסיקליים, יחד עם שינוי המיקוד
של היצירה. יצירות רבות מתמקדות במקצב, בשינויי עצמה, בהדגשות, במצלולי תזמור,
בהפקת צלילים, בתהליך ההווצרות של הסביבה הצלילית, בתפיסה חוץ-מוסיקלית
("קונספט") ועוד.
דוגמא מהפכנית לשינוי מיקוד כזה אפשר לשמוע בקטע "הערצת האדמה" מן היצירה "פולחן
האביב" של סטרוינסקי.
המאה העשרים כפי שהיא משתקפת ביצירותיו של סטרווינסקי למחול
מאגדה עם סוף טוב לפולחן האדם
התהליך שעובר סטרווינסקי ביצירותיו ציפור האש, פטרושקה ופולחן האביב משקף במידה
רבה את התהליך האנטי רומנטי שעוברת האומנות של המאה ה52.
סוויטת "ציפור האש" מאת איגור סטרוינסקי (1121)
סיפור העלילה – מבוסס על אגדת עם רוסית ובה נסיך צעיר ונאה בשם איוואן צארביץ', רודף
אחר ציפור אש יפהפייה על מנת לצוד אותה. תוך כדי מרדף, הוא נכנס אל תוך גן קסום. בגן
המופלא נטועים עצים שפירותיהם עשויים כולם זהב טהור. הציפור מעופפת מסביב לאחד
העצים, ואיוואן מצליח לתפוס אותה. כיוון שנכמרו רחמיו על הציפור היפהפייה, הוא מחליט
לשחרר אותה. לאות תודה היא נותנת לו במתנה אחת מנוצותיה ומבטיחה לו שאם ייקלע
לצרה כלשהיא, עליו לנופף בנוצה, והיא תבוא לעזרתו.
הגן הקסום שנכנס אליו איוואן בטעות היה של המלך קשצ'יי - מפלצת רשעה בת אל מוות. כל
נערה שהייתה פוסעת אל תוך גנו של קצ'שיי הוא היה מחזיק בשבי וכל נער היה הופך לאבן.
עכשיו כשאיוואן בתוך גנו של קשצ'יי, הוא נתון בסכנה, אך הוא לא ידע זאת. כאשר עמד
לעזוב את הגן, ראה דבר מופלא שהפליא אותו מאוד: 11 נסיכות נאות רוקדות ריקוד מעגל.
מבין הנסיכות איוואן התאהב ביפה מכולן. המלך הרשע ועוזריו מבחינים באיוואן ורוצים
05
להפכו לאבן. איוואן נבהל, אך נזכר בציפור האש, שולף את הנוצה, ומזעיק אותה לעזרתו.
הציפור מגיעה, ושרה שיר ערש שמרדים את קשצ'יי ועוזריו. כשהם ישנים מגלה הציפור
לאיוואן, שנשמתו של קשצ'יי הרע נמצאת בתוך קליפת ביצה. אם תימצא הביצה וקליפתה
תרוסק, תעלם לה נשמתו של קשצ'יי והוא ימות.
הציפור מובילה את איוואן אל הביצה הנסתרת, ואיוואן מצליח לשבור אותה. קשצ'יי מת,
והשמחה גדולה: פסלי האבן מתעוררים לחיים, כל הנערות השבויות משתחררות ואיוואן
מתחתן עם אהובתו וחי חיי אושר.
סוויטת "צפור האש" היא במקור מוסיקה לבלט שמתוכו יצר סטרוינסקי סוויטה בעלת מספר
פרקים עצמאיים.
1. מבוא
2. מחול ציפור האש
1. מחול הנסיכות
1. מחול השאול של מלך קשאי
0. שיר ערש
4. סיום
במוזיקה ל"ציפור האש" משתמש סטרווינסקי בשלושה שירי עם רוסיים. כל אחד מהם חוזר
ומופיע ביצירה מספר פעמים.
מרכיבי האירגון המוזיקלי והשפעתם על אופיו של כל פרק
מרכיבי האירגון
מחול הנסיכות מחול ציפור האש מבוא המוזיקלי
איטי מהיר איטי טמפו
רגיסטר אמצעי מקיף גבהים רבים נמוך בצליליו גובה צליל
ניתן לזהות את
כולל שני שירי עם ללא מנגינה ברורה המנגינה המלודיה
אווירת מסתורין
זימרתי אווירת עליצות מאיימת אווירה
תנועה רוגעת תנועת מעוף תנועת צעדים תנועה מלודית
חילופין בין כלי נשיפה מעץ לכלי כלי התזמורת גוון (כלי נגינה
קשת התזמורת כולה על מגוון צירופיה הנמוכים ותיזמור)
ניגודי עוצמה: רפה וחזקה, התגברות
העוצמה חלשה, מתגברת ונירגעת והחלשות עוצמה רפה מאד דינמיקה
מחול השאול של מלך מרכיבי האירון
סיום שיר ערש קצ'אי המוזיקלי
איטי בתחילה ומהיר יותר בסיומו איטי, שקט מהיר מאד ונימרץ טמפו
גבהיו נעים מן הנמוך
גבהיו משתנים מנגינה ברגיסטר של שירה מאד ועד הגבוה מאד גובה צליל
שיר עם רוסי החוזר על עצמו
בשינויים שיר החוזר על עצמו כמעט ללא שינויים מוטיבים קצרים המלודיה
אווירה מאיימת
אווירה שלווה אווירה שלווה ומרגיעה ומפחידה אווירה
15
תנועה פראית
תנועה רחבה, מתפתחת להימנון תנועה מדודה המשתוללת עד סחרור תנועה מלודית
מתפקידים סולניים לכלים שונים עד התזמורת כולה על גוון (כלי נגינה
להימנון בתיזמורת כולה תפקידים סולניים לבסון ולאבוב מגוון צירופיה ותיזמור)
העוצמה גוברת מרפה מאד עד
חזקה מאד עוצמה רפה עד בינונית העוצמה עזה דינמיקה
סיכום התכונות הבולטות של היצירה:
1. תיזמור צבעוני, שימוש במגוון האפשרויות של תזמורת גדולה.
2. דינמיקה קיצונית: עוצמה חזקה וחלשה.
1. ביטוי תנועה במוזיקה (משק כנפי הציפור למשל)
1. שימוש בנעימות עם או ברוח שיר העממית רוסית
0. אווירה וסיפור מסגרת של אגדה קודרת.
4. אירגון צורני של סוויטה – מגוון פרקים באופי שונה.
כל אלו הם למעשה מאפיינים ברורים של מוזיקה רומנטית מסוף המאה ה41 וזוהי יצירה
שלמעשה ממשיכה את התקופה הרומנטית.
25
פטרושקה (1121)
תפקידים ראשיים:
הנושא של היצירה הוא משולש יחסים בין שלוש בובות: פטרושקה המופנם והמאורי המוחצן
רבים על ליבה של הבלרינה הבובתית. משולש אכזרי זה מופיע בתוך סיפור מסגרת של יריד
הומה אדם והתרחשויות.
המוזיקה מעמידה בפני הרקדנים והכוריאוגרף מקצבים מורכבים ומשתנים במהירות, ואתגר
מחולי לא פשוט.
העלילה
תמונה ראשונה: יריד הקרנבל בכיכר בסנט פטרסבורג - המוזיקה מיטיבה לתאר את אווירת
הקרנבל על שלל הקולות, הרקדנים ניצבים משתדלים לתת לכך ביטוי מחולי, קול תיפוף
ונגינת חליל מסתורית מבשרים את כניסת הקוסם ותיאטרון הבובות שלו, עם היפתח מסך
תיאטרון הבובות נגלים שלושה תאים ובהן שלוש המריונטות. המאורי ופטרושקה מאוהבים
בבלרינה, פטרושקה מקנא במאורי ומתקיף אותו, הקוסם בנסיון להציל את המצב מסיים את
ההצגה.
תמונה שניה: חדרו של פטרושקה - פטרושקה נעול בחדרו כעונש על מעלליו, הדלת נפתחת
והבלרינה נכנסת, פטרושקה מחזר אחריה באופן מגושם והיא עוזבת את פטרושקה למגינת
ליבו.
תמונה שלישית: חדרו של המאורי - נעול אף הוא בחדרו אבל הוא אינו מתרגש ומשחק
להנאתו באגוז קוקוס, הבלרינה נכנסת ומנסה להגביר את הערצתו אליה, פטרושקה נכנס
בהפתעה ומאיים על יריבו, המאורי רודף אחריו עם חרבו השלופה ופטרושקה מצליח להמלט
בעור שיניו.
תמונה רביעית: חזרה לכיכר - חגיגות הקרנבל בכיכר נמשכות, כשלפתע פטרושקה נכנס
ואחריו המאורי שדוקר אותו למוות. המשטרה באה וחוקרת, אך הקוסם הזקן טוען ומדגים
שזאת בסך הכל בובה. וכולם יכולים להתפזר, הקוסם גורר את הבובה חסרת החיים אל
האוהל כאשר לפתע נראה חלקה העליון של בובת פטרושקה מעל הגג, כסמל לניצחון רוחה
של דמותו של פטרושקה המריונטה הטראגית.
חידושים מוזיקאליים של "פטרושקה"
במקצביה המתפרצים, בתזמורה הייחודי ובמבנה שלה, משמשת פטרושקה כנקודת מיפנה
במוזיקה של תחילת המאה העשרים.
המיקצבים המתפרצים והנועזים משחררים את המיקצב מ"עריצותו של קו התיבה".
הם שברואת הצחזוריות הקבועה יחסית של המשקל ואף צרפו מישקלים שונים בו
בזמן.
הרמוניה נועזת המצרפת סולמות ואקורדים שונים באותו זמן.
תיזמור חדשני - צירופי גוונים וכלים בהפקות צליל חדשניות (הקשה בכלים מלודיים
למשל).
35
זוהי גם תפיסה חדשנית של מוזיקה תכניתית: היצירה מציגה שני עולמות. אחד
ריאלי, המתאר בצלילים את יריד הומה אדם והתרחשות. והאחר דמיוני – תיאטרון
בובות שבו מיוחסות לבובות תכונות אנושיות של תשוקות, סבל ויסורים.
תוך כדי היצירה, מטשטשים הגבולות בין הריאלי לדמיוני.
התכונות המוזיקאליות הבולטות של "פטרושקה":
1. צירוף של קטעים שונים באופיים. קטעים קצרים וארוכים יותר. כל קטע מעוצב בהתאם
לדמויות ולהתרחשויות.
2. היחס בין הקטעים הוא של הנגדה והשלמה. אלה באים לידי ביטוי בכל המרכיבים
המוזיקליים: מקצבים, תבניות מלודיות, טונליות, באינטנסיביות ובדינמיקה, בגווני בתזמור
וכו'.
1. סימולטאניות: שכבות צליל במישקלים שונים ובצרופי סולמות ואקורדים.
1. הצטברויות בדרכים שונות: התחברות בו בזמן של קטעים שונים.
אופי הוצואיסטי, אווירה קירקסית, וירטואוזיות קירקסית בנגינה.
נאזין לפרק הראשון ביצירה המתאר ברובו את העולם הריאלי של היריד ההומה התרחשויות
ודמויות.
סטראווינסקי מייצג כל דמות במאפיינים משלה:
המולת רקע – תנועה בלתי פוסקת של צלילים סמוכים ומהירים.
נושא ראשי – נושא תרועתי במיקצב חופשי ובמשקל מגוון.
קולות בקהל, דמות "הזקן" מאופיינת בשלוש תבניות רצופות, שיכורים מטיילים, מנגני תיבות
נגינה ורקדניות ועוד ועוד.
היצירה כביקורת חברתית
הביקורת החברתית של סטרווינסקי מתחילה לרקום עור וגידים ביצירה זו ומועברת באופן
סמוי. ספק רציני, ספק היתולי.
הטשטוש בין העולם הדמיוני של הבובות והיריד יוצר בילבול והזדהות של הקהל עם
הדמויות.
פטרושקה נופל פצוע פצעי מוות בסוף היצירה. שוטר שנמצא ביריד קורא לבעל התיאטרון
שמרגיע את הקהל הנרגש ומראה כי פטרושקה אינו אלא בובה מלאה בנסורת.
הלהטוטן סוחב את הבובה, הקהל נירגע ומתפזר ואז מופיעה רוחו של פטרושקה מעל הגג.
לועגת ומאיימת...מוכה פחד שומט הלהטוטן את הבובה ונימלט.
הביקורת היא עלינו כבני אדם. אנשים שבוחרים להסתכל מבחוץ, לא להתערב, מניחים
שהכל יהיה בסדר ולא לוקחים אחריות.
זוהי ביקורת סמוייה ובלתי ניתנת להוכחה כך שהקהל שצפה ביצירה הרגיש עדיין בנוח עם
התחושות המעורבות שהתעוררו בקרבו בעקבות ביצירה.
בהשוואה לציפור האש, פטרושקה חדשנית הרבה יותר ומורכבת ברבה יותר מכל בחינה.
45
מתחילה התנתקות מסיפורי האגדה הרומנטיים לסיפורים קשים יותר עם היבטים אקטואליים
ורלוונטיים יותר ויותר.
הסיפור המציאותי מתרחש ביריד אמיתי ואילו הסיפור הדמיוני שמשתלט עלינו הוא אפל
וקודר ואינו בא לידי פיתרון מוחלט בסיום היצירה. רק בנחמה קטנה שבעצם הדמויות
המעורבות היו בובות אז "אין זה באמת משנה דבר..."
החידושים באירגון השפה המוזיקלית הם קיצוניים אך עדיין משתמש סטרווינסקי במוטיבים
עממיים כדי לייצג את הדמויות בעולם הריאלי והדמיוני כאחד.
"פולחן האביב" (2121)
היצירה "פולחן האביב" היתה יצירת בלט, אשר נוצרה בעבור להקת הבלט הקלאסי
המצליחה "הבלט הרוסי". מנהל הלהקה ובעל הרעיון היה סרגיי דיאגילב, והכוראוגרף היה
הרקדן המפורסם והאהוד ניז'ינסקי. הרעיון המהפכני היה שייך דווקא לכוראוגרפיה. דיאגילב
וניז'ינסקי יצרו מחול של תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, כאשר כל כף הרגל מונחת על
הבמה (בניגוד ל"פוזיציות" המקובלות בבלט) עם תלבושות בגזרות ישרות מבד פשוט, ללא
המינון המקובל בבלט קלאסי של ריקודי סולו, ריקודי זוגות וריקודי קבוצה, ובשבירה מוחלטת
של חלוקת התפקידים המקובלת בין רקדנים ורקדניות.
נושא המופע נלקח מפולחנים קדומים של הקרבת בתולה לאל האביב, כדי שיפסיק את
החורף ויתחיל את עונת הפריון והצמיחה. לצורך זה חיפשו מוסיקה מתאימה, שתתבסס על
מנגינות של שירי עם רוסיים עתיקים.
סטרוינסקי, בעבודה משותפת עם דיאגילב וניז'ינסקי, סיפק את המוסיקה המתאימה. העיסוק
שלו בחמרים מתוך שירי העם הרוסיים יחד עם היצירתיות והתעוזה שלו הניבו יצירה מיוחדת
במינה, אשר חוללה מהפכה בפני עצמה.
"..חוויה טראומטית"..."נסיון להחריב אצת המוזיקה כאמנות"..."ליל פרעות" אלוהיו חלק
מהביקורות שהושמעו על "פולחן האביב" לאחר הצגת הבכורה של הבלט שהתקיימה
בפאריז במאי 1141.
הקהל המעוטר בנוצות ותכשיטים למד לצפות לאביבים מתקתקים ואילו כאן – פגעה בו
המוזיקה כסופה; היא היתה ברוטלית, פראית ותוקפנית.
זה נראה כמעוות את כל התפיסות המקובלות על יופי, הרמוניה, צליל והבעה. החידושים
המהפכניים זעזעו את העקרונות האסתטיים המצויים.
תגליות הפיסול האפריקאי, ממצאי החפירות הארכיאולוגיות, האמנות הקדומה של מצריים
ואשור האליליות, המיניאטורות האינדיאניות וגופי האנושות הפרימיטיבית של שבטים
אפריקאיים או תושבי האיים האנטיליים היו מקור לא אכזב לדוגמאות, להשראה, ולהשפעה
על זרמים חדשים באומנות הפלסטית כמו קוביזם, פוביזם ועוד.
55
סטרוינסקי הושפע גם הוא רבות מגילויים אלוו, מציוריהם של גוגן, מאטיס ופיקאסו והזנו
ניפתחה מוזיקה אחרת, כשדמיונו מוליך אותו אל הפולחנים, האגדות והצלילים של תרבויות
רחוקות ועבר קדום.
ב"פולחן האביב" אין עלילה במובנה הפשוט של המילה, אלא נסיון להמחיש פולחן ברברי של
איכרים רוסיים החוגגים את בוא האביב; להביע את התחושה של אימת ההמון בפני הבילתי
נודע ולהחיות מחזות אכזוטיים של פרייה.
הכוריאוגרפיה בנוייה על המוזיקה ומשום כך היה קל להעביר אותה מבימת הבלט לאולם
הקונצרטים ללא עיבודה לסוויטה כפי שהעשה ב"ציפור האש" ו"פטרושקה".
רוסיה הפגנית
שני מוטיבים מרכזיים משמשים מעין ציר למוזיקה ולתמונות הבלט.
1. "ההיוולדות הניפלאה של הטבע" – הכולל את מלחמת כוחות ההתחדשות האביביים
בכוחות החורף.
2. החיים האנושיים בשבטים הברבריים – ברוסיה האלילית הארכאית.
התוכן:
במחולות ובמשחקים אביביים של נערים ונערות מתעוררים אנשי השבט. זקו השבט, הנערץ
עליהם, מנצח על פולחנים. כדי להחזיר את האביב נבחרת לקורבן נערה צעירה. היא מוקפת
ברוחות אבות קדמוניים המחוללים סביבה והיא רוקדת מחול – מוות אקסטטי עד אובדן
חושים. היא צונחת ללא רוח חיים.
המבנה
ביצירה שני חלקים המחולקים ל11 תמונות השלובות זו בזו ומתמזגות לרצף אחד.
חלק א' - פוריות האדמה
חלק ב' – הקורבן
לשני החלקים מבנה דומה. בכל אחד מהם אפשר לעקוב אחר קו התפתחות כללי, בו
מתחלפות התמונות, שעל פי רוב מנוגדות זו לזו בעוצמות, בתנועות ובדחיסות.
מהתחלות שקטות הולכת ומטפסת הדינמיקה דרך שיאי ביניים אל הפיסגה הגבוהה ביותר –
בסוף החלק.
תכונות מוזיקליות בולטות ביצירה
אווירה – יצרית, פראית, ברברית.
מחזוריות – רעיון המחזוריות בטבע, בפולחן, בחיי אנוש וביטויו בזמן המוזיקלי:
1. במישקל פועם – ע"י הטמעות והדגשות של יחידות קיצביות שוות ושונות.
2. בחזרות – של תבניות מיקצב, תבניות מלודיה, גושי צליל, גוונים ויחסי מתח ופורקן
היוצרים מעין "פעימה ארכיטקטונית" רחבה בתכנונה.
השאיפה לאחידות – בין הרעיון, ההמצאה ואמצעי הביטוי.
המלודיה – תבניות קצרות, לחנים רבים ברוח עממית עתיקה (מנעד מצומצם, צלילים
סמוכים, תבניות החוזרות על עצמן בשינויי מקצב).
המיקצב - התבססות על פעמה קצובה ולא על משקל קבוע. תבניות קבועות ומשתנות, חוסר
סדירות, הדגשות בלתי צפויות.
65
הגוון – תזמורת גדולה ובה כלים מיוחדים להם גוון אופייני; בו זמניות של סולמות ואקורדים
שונים ליצירת גוון צלילי.
המירקם – גושי צליל, מעין "קוביזם" מוזיקלי. סימולטניות של תבניות שונות החוזרות
בעיקשות (אוסטינטו). אשכולות צליל מול צלילים בודדים, ניגודים בין עבה לדליל, בין דחוס
לשקוף, צרופים כבאילתור רב קולי.
המיבנה – מחזורי: רצף של תמונות4פרקים, התחביר המוזיקלי נשען על התבניות המלודיות
והמיקצביות; על שינויים בגוונים, במתיחות ובדחיסות, ולא על פיסוק טונאלי הרמוני או מלודי
קונבנציונאלי.
עיקרון הבו-זמניות (פולי-טונאליות או פולי-ריתמיקה וכד') גם הוא עיקרון מוזיקאלי שמקורו
בשבטים האפריקאים. במוזיקה האפריקאית ריבוי המיקצבים באותו זמן, החשיבה הסונורית
ולא המלודית, האוסטינטו והמחזוריות הם מאפיינים עיקריים.
להלן ניתוח של שני הפרקים הראשונים של החלק הראשון:
1. המבוא
צמיחת האביב לאחר תרדמת החורף
צלילי הבסון בוקעים כאילו מנוף צלילי עתיק ומרוחק, בנעימה אילתורית כשל חליל רועים.
הבסון ממשיך באילתורו על רקע קולות נילווים וקרן אנגלית נענית לו מרחוק.
מתפתח דו שיח קצר.
המרחב הצלילי מתמלא בדמויות נוספות, המצטרפות בהדרגה להוויה מתעוררת.
תהליך של גאות ושפל בהצללה – הצטברויות והתפרקויות, התגברות העוצמה והתחלשותה
– מסתיים בגאות צלילית מלאה ומבריקה....הנקטעת בשיאה.
הנעימה האילתורית הפותחת חוזרת בבסון, ואחריה מופיעים מבשריה הפועמים של התמונה
הבאה:
אפיוני המבוא:
א. גרעינים מלודים שאופיים ארכאי, חוזרים ברציפות במקצב חופשי ומשתנה, ללא תחושת
פעמה, כבאילתור.
ב. מארג צלילי, ייחודי באופיו, נירקם מהצטרפות והתפרקות הגרעינים המלודיים.
75
ג. תהליך של התעצמות, מכך עיבוי המירקמים.
2. פעמי האביב – מחול בני הנעורים
מחולות גבריים אל מול מחולות נשיים.
אפקט נוקש: מכות של קשתות על המיתרים באקורד דחוס החוזר על עצמו בקביעות
ובעקשנות, מחוזק ע"י הדגשות חריפות ומפתיעות באי סדירותן – מעין ריקוד גברי ייצרי
המבטא קשר ראשוני של האדם אל האדמה.
חטיבה נוקשת זו מופיע בתמונה שלוש פעמים.וביניהן נשמעות פריטות.
מעל לתשתית המיקצבחית המתמידה, מתפתחות תנועות מגוונות וחופשיות – המשוטטות
במרחב הצלילי; ממריאות נוחתות ומתרוצצות.
בהופעתה השלישית של החטיבה הנוקשת, משתלבים קטעי נעימה עממית.
אליה מצטרפות מנגינות חיקוי ב"צביטות" של צלילים גבוהים.
התנועה נקטעת; מעין שבר הדוחף אל מפולת....שלאחריה מתחדשת הפעימה, נוקשת
בעדינות נשית.
מעליה מציגות הקרנות מלודיה שירית, גם היא בנטייה עממית, העוברת כבמשחק בין
החלילים.
האינטנסיסיות גדלה עם הופעתו הבילתי צפויה של נושא עממי חדש וכבד. הנעלם כלעומת
שבא.
85
הצללה שקופה. השקיפות הולכת ונאטמת, האוירה מתגעשת. קטעי הצלודיה השירית
חוזרים ונישנים, נעים בצליליו הגבוהים והחדים של הפיקולו – כגלגל על צירו.
בהצטברות מתמדת ובמחזוריות בלתי קבועה, נכנסות עימם לסחרור תבניות נוספות השונות
זו מזו בתכלית. נוצר אפקט מיוחד של רב קוליות צבעונית כבקלאידוסקופ.
הופעת תמונה חדשה עוצרת באחת את תנועת הגלגל.
אפיוני התמונה
1. מוטוריות ייצרית: דופק פועם בדגשים בלתי צפויים.
2. כחומר מלודי של הקטע משמשות 1 נעימות עממיות קצרות.
1. המבנה: חטיבות קטועות השונות באופיין.
1. צירופי אקורדים בו בזמן, ושימוש חריג של קבוצות הכלים יוצרים אפקטים תזמוריים
מיוחדים.
ב"פולחן האביב" מוריד סטרןוינקי את הכפפות ומציג ביקורת חברתית נוקבת המציגה את
מקורותיו היצריים הקדומים והאלימים ביותר של האדם.
השימוש שעושה כאן במנגינות עממיות אינו אותו שימוש רומנטי רגיל אלא שימוש "מעוות"
שמאפשר לנו להתחבר באופן מאד שונה לעממיות ול"נוסטלגיה" שהיינו מצפים להרגיש.
סטרווינסקי מייצג את הפרימיטיביזם במוזיקה ובעזרתם מציג לאירופה את המקורות
השיבטיים, הפרימיטיבים והחייתיים של האדם כפי שמתחילים לבצבץ מתוך תקופה העתידה
להיות רוויה קונפליקטים ודם.
המתח העצום שנחווה בעת האזנה ליצירה אינו נפתר בסיומה ובכך יצירה זו משמשת לנו
כראי היסטורי של אירופה ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ערב הקרבת פולחן האדם
המודרני.
סטרווינסקי אינו מסתפק בתעתועי המציאות והדמיון שב"פטרושקה" ומביא לנו סיפור עם
פגני ומפחיד של פולחן אדם עם סוף מאד ברור וחד משמעי.
ארנולד שיינברג
ארנולד שיינברג (1041-1111) היה מלחין גרמני ממוצא יהודי שהמיר את דתו לנוצרית
פרוטסטנטית עם הגיעו לגיל 11.
שיינברג היה מוזיקאי ומורה בכיר בגרמניה עד עליית הנאצים לשילטון, אז נאלץ לעזוב את
מישרתו.
מפח הנפש שהסב לו השילטון הנאצי ופיטוריו מהמקום עבודתו גרמו לו לעזוב לארה"ב
ולקבל על עצמו בחזרה את יהדותו.
במהלך שנותיו כמלחין המציא שפה מוזיקלית חדשה, שפה שאינה משתמשת עוד בהרמוניה
הקונבנצינלית ואינה מבוססת על מרכז טונלי פונקציונלי.
המוזיקה הא-טונלית והמוזיקה הדודקפונית היו מחידושיו החשובים ביותר של שיינברג.
"ניצול מגיטו וארשה" אופ. 61 (8121)
95
.היצירה "ניצול מגטו וארשה" מספרת סיפורו של ניצול ממחנה השמדה
היצירה כתובה בשלוש שפות – אנגלית, גרמנית (לציטוט החיילים הנאצים) ועברית (לנשיאת
.)תפילת שמע ישראל
,שלוש השפות האלו הן גם שלושת השפות של שיינברג עצמו – גרמנית היא שפת האם שלו
.אנגלית היא שפתו בגולה ואילו עיברית היא שפת הקודש של אבותיו אליה חזר
הטקסט מוקרא לאורך היצירה בתיווי קיצבי וארטיקולציה כתובים מראש כאשר על רקע דברי
בפתיחה של הדובר מופיע הנושא המלודי העיקרי והיחיד ביצירה, הנושא הא-טונאלי שיופיע
.בסופה עם מילות התפילה שמע ישראל בעיברית ובשירת מקהלה כמהית
:הטקסט והתיזמור של היצירה
Orchestral
introduction
I cannot remember everything. I must have been unconscious
most of the time; I remember only the grandiose moment when
French they all started to sing, as if prearranged, the old prayer they
horn, pp had neglected for so many years--the forgotten creed!
But I have no recollection how I got underground to live
in the sewers of Warsaw so long a time.
The day began as usual. Reveille when it still was dark--get
out whether you slept or whether worries kept you awake the
whole night: you had been separated from your children, from your
wife, from your parents, you don't know what happened to them;
how could you sleep?
They shouted again: "Get out! The sergeant will be furious!"
They came out; some very slow, the old ones, the sick men, some
with nervous agility. They fear the sergeant. They hurry as much
as they can. In vain! Much too much noise, much too much
commotion and not fast enough!
The Feldwebel shouts: "Achtung! Still gestanden! Na wird's
mal, oder soll ich mit dem Gewehrkolben nachhelfen? Na jut;
wenn Ihr's durchaus haben wollt!" ("Attention! Stand still! How
about it, or should I help you along with the butt of my rifle? Oh
well, if you really want to have it!")
The sergeant and his subordinates hit everyone: young or old,
strong or sick, guilty or innocent--it was painful to hear the
groaning and moaning.
I heard it though I had been hit very hard, so hard that I could
60
not help falling down. We all on the ground who could not stand
up were then beaten over the head.
I must have been unconscious. The next thing I knew was a
soldier saying, "They are all dead!" Whereupon the sergeant
ordered to do away with us.
There I lay aside half conscious. It had become very still--fear
and pain--Then I heard the sergeant shouting: "Abzהhlen!"
("Count off!")
They started slowly, and irregularly: One, two, three, four,
"Achtung." The sergeant shouted again: "Rascher! Nochmals von
vorn anfangen! In einer Minute will ich wissen wieviele ich zur
I Gaskammer abliefere! Abzהhlen!" ("Faster! Once more,
start from the beginning! In one minute I want to know how many
I am going to send off to the gas chamber! Count off!")
Accelerando, They began again, first slowly: one, two, three, four, became
crescendo. faster and faster, so fast that it finally sounded like a stampede
of wild horses, and all of a sudden, in the middle of it, they began
singing the Shema Yisroel.
Chorus. Shema Yisroel Adonoy elohenoo Adonoy ehod. Veohavto es
Adonoy eloheho behol levoveho oovehol nafsheho oovehol
Vehoyoo haddevoreem hoelleh asher onohee metsavveho
hayyom al levoveho. Veshinnantom levoneho vedibbarto bom
beshivteho beveteho ooveleyteho baddereh ooveshohbeho
oovekoomeho. ("Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is
One! And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart,
and with all thy soul, and with all thy might. And these words,
which I command thee this day, shall be in thy heart. And thou shalt
teach them diligently unto thy children, and speak of them when
thou sittest in thy house, and when thou goest on the way , and
when thou liest down, and when thou risest up." [Deuteronomy 6:4-
9])
:מושגים מרכזיים
המאה העשרים כתגובה אנטי-רומנטית
א-טונאליות
שחרור הדיסוננס
סטרווינסקי
פטרושקה, ציפור האש, פולחן האביב
פרימיטיביזם במוזיקה ובאומנות
61
נספח ב: צוואת הייליגנשטדט , 3171.11.6
"לאחי, קרל ויוהאן בטהובן,
הו אתם בני אדם, אשר מחשיבים או מתארים אותי כאדם בלתי חברותי, כזעום פנים או
אפילו כשונא בריות - אילו ידעתם עד מה מעוות משפטכם ! שכן אינכם יודעים את הסיבה
הנעלמה, המניעה אותי להראות בעיניכם כמות שהנני. עוד משחר ילדותי הייתי חדור רגשות
עדינים שבנדיבות-לב, ותמיד הייתי נכון אף להגשים מעשים גדולים. אך הגיעו נא בנפשכם,
כי במשך שש השנים האחרונות נתיסרתי במחלה חשוכת מרפא, אשר עוד החמירה בעטיים
של רופאי אליל. סכויי להירפא הלכו ונמוגו מדי שנה בשנה, ולבסוף נאלצתי להסכין עם מצב
של חולשה מתמדת (אפשר שהריפוי יארך עוד שנים, ואולי אין עוד כל סיכוי לכך).
אף על פי שניחנתי במזג תוסס ונלהב, ואפילו נוח הייתי להיתפס לשעשועי חברה, הרי עד
מהרה הוכרחתי לפרוש מן החברה ולחיות בדד. ואם ניסיתי אי- פעם להתעלם ממומי - אויה!
הייתי נהדף אחור באכזריות, למרה הצער, ועלבונות עלו בגורלי עקב שמיעתי העלובה.
ומאידך, לא הרהבתי עוז לומר לאנשים: "הרימו קולכם, כי אני חרש!" אויה! איך אוכל לגלות
כי לקוי בי החוש, אשר אצלי היה צריך להיות מפותח יותר מאשר אצל זולתי, חוש שבעבר
היה בי בתכלית-השלמות, כפי שרק מעטים נתברכו בו - הו, נלאיתי כלכל!
סלחו לי אפוא אם תראוני אי-פעם פורש מחברתכם, שנעמה לי בעבר. זאת ועוד, מומי גורם
לי צער שבעתיים, מכיון שבני האדם דנים אותי עקב כך שלא כהלכה. לא אוכל עוד ליהנות
מחברת בני אדם, מנועם שיח ואמון הדדי. נגזר עלי לחיות בדד לחלוטין, והנני רשאי להתגנב
אל החברה רק למילוי הצרכים ההכרחיים ביותר. נגזר עלי לחיות חיי מנודה. אם אני נקלע
לחברת אנשים, אני נתפס לתחושה של חרדה איומה שמא יעמדו הבריות על מומי - כזו וכזו
היה ניסיוני במשך ששת החודשים שביליתי בערי השדה.. אבל איזו הרגשה מדכאה חשתי
עת מישהו שעמד לידי שמע צלילי חליל בקרבת מקום, ואני לא שמעתי מאום, או עם מישהו
שמע שיר רועים ושוב לא שמעתי דבר.
נסיונות כאלה הפילו את רוחי, וכמעט שטרפתי נפשי בכפי. הדבר היחיד שמנע אותי מעשות
כן היה האמנות. כי לאמתו של דבר נראה לי שלא אוכל להסתלק מן העולם בטרם אחבר את
כל היצירות שהנני חש כורח ליצרן. וכך הוספתי לחיות חיי מסכנות - אילו חיים עלובים !
בראותי שגופי רגיש כדי כך , שכל שינוי קל עלול להפילנו למשואות - הסבלנות, כך משננים
באוזני, צריכה להנחותני. עתה הייתי לסבלן - והנני מקווה שאעמוד בהחלטתי ואחזיק מעמד
עד הסוף , עד שיואיל לקפד פתיל חיי...
אפשר שמצבי ישתפר ואפשר שלא. מכל מקום הנני מקבל עלי את הדין - וכך, בהיותי בן
עשרים ושמונה שנה, הייתי לפילוסוף, הגם שלא קל היה הדבר. אכן, דבר זה קשה יותר
לאמן מאשר לכל אדם אחר. אל-אלוהים, תוכן לבות אנשים, הביטה אל לבי וראה. הן ידעת כי
הוא מלא אהבה לאנושות ורצון כן להיטיב לזולת.
26
הוי, בני אדם, אם ביום מן הימים תקראו צוואה זו, זכרו כי עשיתם לי עוול. וישאב אומלל
כמוני ניחומים מן המחשבה, כי מצא יצור אחר אומלל כמותו, אשר על אף המכשולים שעמדו
לו לשטן, עשה כמיטב יכולתו להימנות עם אומנים גדולים ואנשי סגולה.
ואתם אחי, קרל ויוהן, משאלתי היא, שחייכם יהיו טובים יותר ונטולי דאגה משלי. למדו את
בניכם ללכת בדרך הישר, כי רק בו ימצאו אושר. הכסף לא יעמוד להם ביום עברה. כך הורני
הניסיון. רק הטוב הוא שהיה לי לעזר בעת צרה. רק הודות לטוב ולאמנות לא שמתי קץ
לחיי.ובכן, זה הכל - אני מקדם בשמחה את פני המוות. ואם יבוא בטרם תנתן לי ההזדמנות
לפתח את כל כשרונותיי האומנותיים, אומר, על אף הגורל המר, כי הקדים לבוא ואין ספק
שאבקש לדחותו. ואם לאו - אשמח גם כן, שהרי כלום לא ישחררני מייסורים אין קץ ?
בואה מוות כטוב בעיניך ובאומץ אקדם את פניך. היו שלום. לכשאמות אל נא תשכחוני כליל.
ראוי אני לכך שתזכרוני, הן בימי חיי זכרתיכם לא אחת וביקשתי להסב לכם אושר - היו
מאושרים!
לודביג ואן בטהובן."
36
נספח ג: כלי התזמורת
כלי נשיפה מעץ:
*הסקסופון, שאינו כלי תזמורתי בדרך כלל, שייך לקבוצת כלי הנשיפה מעץ בגלל אופן הפקת
הצלילים שלו.
*החלילית אינה כלי תזמורתי למרות שייכותה לכלי הנשיפה מעץ
כלי נשיפה ממתכת:
כלי הקשה:
46
כלי קשת:
56
Related docs
Other docs by HKdP1ZT8
Daniel S�derberg och Roland Nilsson blir b�gge Mellansk�nska Juniorm�stare i
Views: 24 | Downloads: 0
