636 Rogers by dhC2n1

VIEWS: 31 PAGES: 22

									                                                                                   ‫תרגום רוג'רס‬
                 ‫‪Carl Rogers – A Phenomenological Theory of Personality‬‬
                                  ‫תאוריית אישיות פנומנולוגית‬
                                                                               ‫(פסקה ‪933-504)I‬‬
                                    ‫***(הערות בסוגריים לא שייכות לטקסט, למקרה שיש ספק...)***‬
  ‫פנומנולוגיה היא חקר חוויות סובייקטיביות, רגשות ומושגים אישיים של האדם, כמו גם השקפת העולם‬
   ‫ותפיסת העצמי. במאמץ הדיסיפלינרי להסביר מדוע כל אחד מאיתנו חווה ומתייחס לעולם בדרכו שלו,‬
  ‫מהווה רוג'רס את הדובר הרהוט ביותר של הפסיכולוגיה הפנומנולוגית. עבור רוג'רס, תלוייה ההתנהגות‬
       ‫לחלוטין באופן תפיסת העולם- כלומר, התנהגות הינה תוצאה של האירועים המיידיים כפי שנתפסו‬
      ‫ופורשו על ידי האינדבדואל. גישה כזו לתורת - האישיות (‪ )personology‬מדגישה את העצמי (‪)self‬‬
‫ומאפייניו. ואכן, פעמים רבות מתייחסים לתאורייה של רוגרס כתאוריית עצמי של אישיות משום שעבורו‬
    ‫"נקודת המוצא הטובה ביותר להבנת התנהגות הינה מתוך מסגרת ההתייחסות של האינדבדואל עצמו"‬
                                                                     ‫(רוג'רס, 1431, עמ' 535).‬


                                                                                        ‫ביוגרפיה‬
   ‫קארל רנסון רוג'רס נולד ב8031.1.2, באוק-פארק, אילינויס, פרבר של שיקאגו (למי שתהה). הוא הרביעי‬
  ‫מבין שישה ילדים, חמישה מהם בנים. אביו היה מהנדס אזרחי וקבלן ( ‪ AKA‬מניוקי), שהגיע להישגים‬
    ‫כלכליים במשלח ידו, כך שהמשפחה היתה בטוחה מבחינה כלכלית במהלך ילדותו ותחילת נעוריו של‬
  ‫רוג'רס. כשהגיע לגיל 81 (כמעט מצוות), עברו הוריו של רוג'רס לחווה ממערב לשיקאגו, ובאזור כפרי זה‬
    ‫בילה את רוב נעוריו. בני המשפחה היו ‪( self-reliant‬סוג של עצמאיים לדעתי) אך היו תלויים זה בזה‬
‫בתוך תוכם, ולא היה כל רושם של שמחה ממשית או סיפוק רצון בין חברי המשפחה (תענוג..). רוג'רס זוכר‬
‫את שנות ילדותו כמובְ נות על ידי אטמוספירה דתית ואתית נוקשה ובלתי- מתפשרת. הוא מתאר את הוריו‬
     ‫כעדינים ואוהבים, אך באותה עת מחוייבים לחלוטין ובדוגמתיות להשקפות דתיות פונדמנטליסטיות:‬
      ‫"אני חושב שניתן לסכם את הגישה כלפי אנשים מחוץ למשפחתנו הרחבה באופן סכמטי כך: "אנשים‬
  ‫אחרים נוהגים בדרכים מפוקפקות שאנו לא מעריכים במשפחתנו. רבים מהם משחקים בקלפים (יניב 11‬
  ‫וכאלה), הולכים לסרטים, מעשנים, שותים ועוסקים בפעילויות אחרות- כמה מהן הס מלהזכיר. כך שדרך‬
  ‫הפעולה הטובה ביותר היא להיות סובלנים כלפיהם, מאחר והם לא מכירים דרך טובה יותר, להימנע מכל‬
                             ‫תקשורת קרובה איתם, ולחיות את חייך בתוך המשפחה" (רוג'רס, 9931, 9).‬
‫רוג'רס נזכר שגישתם המתנשאת של הוריו כלפי אחרים, שלא שייכים לבית, אפיינה את התנהגותו‬
  ‫במהלך ביה"ס היסודי. בהעדר כל חברים מחוץ למשפחה, הוא בילה את רוב זמנו בחיפוש בדידות, בעיקר‬
    ‫בקריאה. דפוס זה של התבודדות חברתית המשיך גם בתיכון. הוא ניגש לשלושה בי"ס תיכוניים, באף‬
  ‫אחד מהם לזמן ממושך יותר משנתיים, נוסע מדי יום מרחקים ארוכים ברכבת לכל אחד מהם, דבר שמנע‬
      ‫ממנו השתתפות בפעילויות חוץ-לימודיות עם תלמידים אחרים. עם זאת, רוג'רס היה תלמיד מצטיין‬
   ‫במהלך שנות המכינה. קיבל ציונים מצויינים (‪ A‬גורף..) כמעט בכל המקצועות, והצטיין בעיקר באנגלית‬
      ‫ומדעים. על אף בחירתו לנשיא הכיתה (של הירוקים - ‪ ,)junior‬היה לו רק דייט אחד במהלך התיכון-‬
               ‫לארוחת ערב של הבוגרים. חופשות הקיץ כללו שעות ארוכות של עבודה מעייפת בחווה:‬
‫"נסעתי על ה‪( cultivator‬מאמינה שרכב לעיבוד האדמה) כל היום. בד"כ מינו אותי אחראי על שדה התירס,‬
    ‫בחלק המרוחק של החווה שהיה מלא ביבלית (זה התרגום ל‪ ,quack grass‬אם תשאלו אותי זה כנראה‬
  ‫איזה עשב שוטה... אבל אני לא חזקה בחקלאות). זה היה שיעור בעצמאות להיות לבדי, רחוק מאנשים...‬
                                   ‫זה סוג אחריות שרק מעט אנשים חווים כיום " (רוג'רס, 9931, 959).‬
       ‫הקולג' ייצג את היציאה הראשונה לקיום מבודד. רו'גרס נרשם לאוניברסיטה של וויסקונסין‬
          ‫ב3131, אותו מקום בו למדו הוריו ושלושת אחיו/תיו הגדולים. הוא בחר בחקלאות מדעית כמגמה‬
‫ראשונית (ראשית?), וגר במעונות יחד עם אחיו הגדול, רוס. בהתאם לאמונות הדתיות החזקות במשפחתו,‬
    ‫הוא היה פעיל בכנסיה, ומנהיג מועדון הבנים. במהלך שנה ב' ניגש רוג'רס לועידת נוער נוצרי שססמתה‬
     ‫היתה "הטיפו לנצרות בדורנו שלנו" (מקסים..). חוויה זו עודדה אותו ללמוד כמורה. בשנה שלאחר מכן‬
   ‫התרחש ארוע ששינה את כיוון חייו: הוא נבחר לאחד מתוך עשרה סטודנטים בארה"ב שיישלחו לועידת‬
 ‫הפדרציה העולמית של סטודנטים נוצרים בפקינג שבסין. בהיותו בחו"ל במשך יותר מששה חודשים, הוא‬
      ‫נחשף למגוון גישות דתיות ותרבותיות שהיו שונות מאלו שלו. חוויה זו גרמה לו להפוך ליברלי יותר‬
   ‫בהשקפת החיים שלו אך גם להטיל ספק באלוהותו של ישו (רחמנא לצלן). הטיול הזה סימל את הכרזת‬
  ‫העצמאות שלו מהקשרים האינטלקטואלייים והדתיים עם ביתו,שנעשתה, יש לציין , במינימום תהפוכות‬
    ‫רגשיות. לאחר שהייתו באוריינט (אוי, סעיד..)רוג'רס חזר לויסקונסין והשלים את התואר הראשון שלו‬
                         ‫בהסטוריה ב5831. בשלב זה, הוא עבר רק קורס אחד בפסיכולוגיה- בהתכתבות!‬
 ‫לאחר סיום הלימודים, למרות התנגדות הורית חריפה, רוג'רס נישא להלן אליוט, חברה ללימודים‬
 ‫בויסקונסין שהכיר עוד מילדותו. (מאוחר יותר היו להם שני ילדים, דייויד ונטלי). באותו קיץ, הזוג הצעיר‬
  ‫יצאו בפורד ממודל ‪ T‬שלהם (כולי קנאה) לסמינר של ארגון תאולוגי, מוסד דתי ליברלי בניו יורק. רוג'רס‬
    ‫מצא את החיים בניו יורק מעוררים ומרגשים (רוג'רס והעיר הגדולה): "הכרתי חברים, מצאתי רעיונות‬
‫חדשים והתאהבתי לחלוטין בחוויה כולה" (רוג'רס, 9931, 949). במהלך שהותו בסמינר, הבין רוג'רס שעזרה‬
‫לאנשים במצוקה הינה מטרה משותפת הן לכמרים והן לאנשי בריאות הנפש. בערך באותו זמן הוא התפכח‬
‫(- ‪ )disenchanted‬מן הקורסים האקדמאיים בדת, התפכחות שהוגברה בשל הסקפטיות הגוברת שלו בנוגע‬
 ‫לדוקטורינות מסוימות. בסוף שנתו השנייה הוא עבר מהסמינר לקולג' למורים באוניברסיטת קולומבי, על‬
    ‫מנת להשלים לימודים בפסיכולוגיה קלינית וחינוכית . הוא קיבל חברות במוסד להדרכת הילד שהוקם‬
 ‫ובילה שם שנה מתגמלת בין 28-9831 . רוג'רס קיבל ‪ MA‬ב2831 ו ‪ PhD‬בפסיכולוגיה קלינית ב1931. תחת‬
       ‫השגחתו של גודווין ווטסון (האיש והאגדה??), עבודת הדוקטורט שלו הגיעה לשיאים חדשים במבחן‬
  ‫למדידת הסתגלות אישיות בקרב ילדים אשר, באופן מדהים, עדיין נמכר באלפים כיום, לפי רוג'רס (5931).‬
       ‫לאחר קבלת תואר הד"ר, רוג'רס קיבל משרה כפסיכולוג צוות במחלקה למחקר הילד בחברה‬
        ‫למניעת אכזריות אל ילדים ברושסטר, ניו יורק. במהלך העשור שלאחר מכן, רוג'רס היה פעיל מאוד‬
     ‫ביישום שירותים פסיכולוגיים עבור ילדים עבריינים ומקופחים. הוא גם היה אינסטרומנטלי (?? היווה‬
‫חלק?כלי?) בהקמת מרכז הדרכה רושסטר, בו פרץ כמנהל, למרות שסבר כי דרוש מנהל פסיכיאטר למוסד.‬
‫כתוצאה מפרסום כרך מצליח במיוחד בשם "טיפול קליני לילד הבעייתי" ב3931, רוג'רס קיבל מינוי פקולטה‬
   ‫במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוהיו ב0531. המעבר לאקדמיה העניק לרוג'רס הכרה רחבה בתחום‬
    ‫בפסיכולוגיה הקלינית המתפתח. הוא משך בוגרים מוכשרים וביקורתיים רבים והחל בפרסום מאמרים‬
 ‫רבים אודות השקפותיו על פסיכותרפיה וכיצד ניתן לחקור אותה אמפירית. הטקסט "ייעוץ ופסיכותרפיה:‬
‫מושגים חדשים יותר בפרקטיקה" (8531) ייצג את האלטרנטיבה הרצינית הראשונה לטיפול הפסיכואנליטי.‬
    ‫בין 9431-4531 רוג'רס היה פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה ומנהל ייעוץ באוניברסיטת שיקגו.‬
  ‫משרה זו איפשרה לו לפתוח מרכז ייעוץ לסטודנטים בו עבדו הבוגרים והצוות המקצועי כשווים. במהלך‬
‫תקופה זו השלים את עבודתו הגדולה, "טיפול מרוכז-קליינט: יישום נוכחי, השלכות ותאוריה" (1431), ספר‬
 ‫המפרט את התאוריה שבבסיס גישתו ליחסים בין אישיים ושינוי אישיות. בסה"כ, זו היתה תקופה פעילה‬
                   ‫מאוד גם לעבודה הקלינית וגם למחקר בפסיכותרפיה עם אוריאנטציה חזקה לקליינט.‬
     ‫ב9431 רוג'רס חזר לאוניברסיטת וויסקונסין, בה החזיק מעמד משותף (‪)joint appointment‬‬
      ‫במחלקות לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה, מלבד בין 9931-8931 שנים בהן היה שותף במרכז ללימודים‬
 ‫מתקדמים במדעי ההתנהגות בסטנפורד. לבסוף ,יזם תוכנית מחקר אינטנסיבית לפסיכותרפיה עם אנשים‬
 ‫עם סכיזופרניה המאושפזים בביה"ח לחולי נפש של המדינה. לרוע המזל, התוכנית נתקלה במספר קשיים‬
      ‫והוכחה כהרבה פחות מוצלחת משהוא ציפה. מספר חברי צוות התנגדו לשיטה – ממוקדת – הקליינט‬
‫שלו, נתונים נעלמו, והממצאים הראו כי המטופלים הראו מעט שיפור, בהשוואה לאלו שקיבלו את הטיפול‬
     ‫הסטנדרטי.אך אכזבתו הגדולה של רוג'רס התמקדה במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה ובגישתה‬
 ‫הצרה והמענישה, לדעתו, הכשרת דוקטורנטים. הוא גילה שבוגרי לימודי הפסיכולוגיה נדרשו לשנן כמויות‬
 ‫גדולות של טריוויה שחסרות כל קשר לעולם המקצועי האמיתי (מזכיר לי את עצם תרגום השורות הללו...‬
                                                                                 ‫)(רוג'רס, 2931).‬
‫רוג'רס התפטר ממשרתו האקדמית ב5931 והפך שותף להתנגדות במוסד למדעי התנהגות מערביים‬
‫(‪ )WBSI‬בלה ג'ולה, קליפורניה (!‪ , )Power to the people‬ארגון שלא למטרות רווח המסור למחקר יחסים‬
   ‫בין אישיים מכוון הומאניות. ב 2931 הוא עזב את ‪ WBSI‬על מנת להכנס למשרה במרכז ללימודי האדם‬
 ‫בלה ג'ולה. הוא עדיין שם נכון לעכשיו. הסתפחותו של רוג'רס לקבוצה זו הובילה אותו ליישום הרעיונות‬
‫התאורטיים שלו בנוגע לצמיחת אישיות על איגודים תעשייתיים ומערכות בית ספריות. הוא היה פעיל גם‬
             ‫בתנועת מפגשים קבוצתיים (‪ )encounter group‬כאמצעי לעידוד תמיכה אישית ופוטנציאל.‬
  ‫כמו תאורטיקנים אישיותיים אחרים, גם רוג'רס היה חבר במספר ארגוני מלומדים. (אני אחסוך‬
 ‫מאיתנו את הפירוט שבעמוד 805, בקצרה, נשיא של שני ארגונים וסגן נשיא של ארגון נוסף, וזכה למספר‬
                                                                         ‫הערכת מה‪ .)APA‬ציטוט:‬
     ‫"מחויבותו לאדם השלם היוותה דוגמה שהנחתה ואתגרה את הפרקטיקה של פסיכולוגיה בבתי ספר,‬
 ‫בתעשייה, ובקהילה. על ידי תחבולות (זה התרגום הישיר, אני מאמינה שהדובר פרגן יותר), יישום, הערכה‬
   ‫ולימוד שיטת פסיכותרפיה ןייעוץ שנגעה בשורשי הפוטנציאל והאינדבדואליות האנושיים, הוא גרם לכל‬
 ‫הפסיכותרפיסטים לבחון מחדש את התהליכים שלהם באור חדש. מחדש במחקר האישיות, חלוץ בתנועת‬
  ‫המפגשים הקבוצתיים ונודניק מוערך של הפסיכולוגיה הארגונית, הוא הותיר רושם חזק על הפסיכולוגיה‬
                                                         ‫" (17 ,3791 ,‪. )American Psychologist‬‬
                   ‫רוג'רס כתב מספר ספרים על ייעוץ ואישיות (שוב- למתעניינים- פירוט ב805).‬
                  ‫רוג'רס הוא ללא ספק אחד מהפסיכולוגיים האמריקניים המשפיעים ביותר החיים כיום.‬


                                                          ‫נקודת המבט של רוג'רס על הטבע האנושי‬
  ‫רעיונותיו של רוג'רס על הטבע האנושי, בדומה לאלה של פרויד, צמחו מתוך נסיונו בעבודה עם‬
                          ‫אנשים מעורערים רגשית. התמריץ הרציני למחשבה הפסיכולוגית שלו הוא :‬
      ‫"ההתנסות הקלינית המתמשכת עם אינדבדואלים התופסים את עצמם, או נתפסים על ידי אחרים,‬
       ‫כזקוקים לעזרה אישית. מאז 2831, במשך תקופה של כמעט 09 שנים, ביליתי בממוצע 08-41 שעות‬
  ‫שבועיות, מלבד חופשות, בנסיון להבין ולספק עזרה טיפולית לאנשים אלו... משעות אלה, ומייחסיי עם‬
‫אנשים אלה, שאבתי את רוב התובנה שיש לי בנוגע למשמעות הטיפול, הדינמיקות של יחסים בין אישיים‬
                                                   ‫ומבנה ותפקוד האישיות. " (רוג'רס, 3431, 221)‬
     ‫מתוך הנסיון הקליני שלו, רוג'רס הסיק שהגרעין המרכזי של האדם הינו תכליתי, נע-קדימה,‬
     ‫מועיל, מציאותי ודי ראוי לאמון (אמין). הוא מתייחס לאדם ככוח אנרגיה פעיל המכוון לעבר מטרות‬
     ‫עתידיות ותכלית מכוונת-עצמי, ולא כיצור הנדחף ונמשך על ידי כוחות לא נשלטים. נקודת מבט כזו‬
     ‫מרמזת ללא ספק על אמונת ‪ )??( Rousseau‬בטבע האדם כטוב בבסיסו- אמונה שכאשר הפוטנציאל‬
              ‫המולד של טבע זה יכול לפרוח, התוצאה תהיה התפתחות אישית אופטימלית ואפקטיביות.‬
     ‫רוג'רס התנגד לטענה כי הנצרות טיפחה את האמונה שהאדם רע וחוטא מיסודו. יתר על כן,‬
  ‫טענתו היא שהתפיסה השלילית אודות האדם חוזקה על ידי פרויד, אשר הציג תמונת אדם עם איד ולא-‬
 ‫מודע אשר במידה ויאפשרו להם לבוא לידי ביטוי יתבטאו אל ה ברצח, גניבה, אונס ושאר פעולות בזויות.‬
     ‫לפי השקפה זו, האנושות הינה בבסיסה לא רציונלית, לא חברתית, אנוכית והרסנית לעצמי ולאחרים.‬
       ‫רוג'רס (9431) מסכים כי אנשים לעיתים מראים מגוון רגשות מרירים ורצחניים, דחפים אבנורמליים‬
 ‫ופעולות מוזרות ואנטי סוציאליות, אך לטענתו הם אינם מתנהגים בהתאם לטבעם הפנימי במצבים הנ"ל.‬
    ‫מכאן, כאשר אנשים מתפקדים במלואם, חופשיים לחוות ולספק את טבעם הפנימי, הם נראים כיצורים‬
‫חיוביים ורציונליים, שסביר שיחיו בהרמוניה עם עצמם ועם אחרים. מודע לעובדה שאנשים יכולים לראות‬
  ‫את השקפתו על טבע האדם כאופטימיות נאיבית, רוג'רס מציין שמסקנותיו מבוססות על קרוב ל09 שנות‬
                                                                           ‫ניסיון פסיכותרפויטי:‬
    ‫"אני לא מחזיק בראייה הפוליאנית (‪ )Pollyanna view‬על טבע האדם. אני מודע לכך שמתוך הגנתיות‬
          ‫ופחד פנימי אנשים מתנהגים בצורות אכזריות, נוראיות, הרסניות, לא בוגרות, רגרסיביות, אנטי-‬
 ‫סוציאליות ופוגעות. עם זאת, אחד מהחלקים הכי מרעננים בנסיוני הוא העבודה עם אינדבדואלים כאלה‬
 ‫וגילוי הנטיות החיוביות החזקות המצויות בהם, כמו בכולנו, ברמות העמוקות ביותר" (רוג'רס , 1931, 98)‬
     ‫לסיכום, רוג'רס מחזיק בכבוד עמוק (כמעט דתי) כלפי הטבע האנושי. הוא טוען כי לאורגניזם‬
      ‫האנושי נטייה טבעית לנוע לעבר דיפרנציאציה, אחריות עצמית, שיתוף פעולה ובשלות. ביטוי הטבע‬
‫הבסיסי הזה,לפי רוג'רס, מאפשר את המשכיות והגדלת האינדבדואל והזנים. יש לציין כי הנחות מעין אלה‬
‫אודות הטבע האנושי חוזרות לאורך התאוריה הרוג'ריאנית ומזוהות במידה רבה עם תנועת ההומניסטיות‬
                                                                                    ‫בפסיכולוגיה.‬


                   ‫נטיית המימוש (‪ ) actualizing tendency‬כמניע העל(‪ )master motive‬של החיים‬
  ‫בהתאם לתפיסה החיובית שלו על טבע האדם, רוג'רס מאמין כי כל ההתנהגות מכוונת ומחוזקת‬
   ‫על ידי מניע יחיד – הנטייה למימוש. זה מייצג "הנטייה הטבועה באורגניזם לפתח את כל היכולות שלו‬
‫בדרכים המשמשות לשימור או העצמת האדם" (רוג'רס , 3431, 931). לכן, המניע העיקרי בחיי האנשים הוא‬
‫לממש, לשמר, או להעצים את עצמם- להפוך לעצמי הטוב ביותר שטבעם המולד יאפשר. הנטייה הבסיסית‬
   ‫למימוש היא המבנה המוטיבציוני היחידי ששוער במערכת התאורטית של רוג'רס. רוג'רס (9931) הרגיש‬
‫שאין שום רווח בהשערות על מניעים ספציפיים- כגון רעב, מין וקומפוטנטיות- ובשימוש במניעים אלה על‬
  ‫מנת להסביר התנהגות. ניקח את נושא הרעב לשם הדגמה- באופן מסורתי התייחסה הפסיכולוגיה לרעב‬
   ‫כדחף/מניע נפרד, בפני עצמו. במערכת של רוג'רס, רעב הוא רק ביטוי אחד למניע העל שבבסיס הקיום‬
‫האנושי; באופן ספציפי, הוא משמש ל"שימור" האדם. אם אתה לא מאמין- הפסק לאכול. אתה תאמין בזה‬
                       ‫תוך פחות משבוע- או שתמות בעודך מנסה. דוגמה אחרת- מין כמניע- מין משמש‬
             ‫ל"העצמת/הגברת"(‪ )enhance‬האדם. כאן אין צורך בהרחבה. או הצורך בהישגיות- ‪Murry's‬‬
  ‫‪( .nAchievement‬אין לי מושג). במערכת של רוג'רס, צורך מעין זה יכול להיות מובנה בקלות כבטוי של‬
                     ‫הנטייה למימוש. אדם מחפש הישגים כדרך להגשים את הפוטנציאל שלו כבן אדם.‬
‫מספר מאפיינים מקיפים מסמנים את נטיית המימוש. ראשית, זה מושרש בתהליכים הפיסיולוגיים‬
‫של הגוף כולו (כלומר, זו עובדה ביולוגית ולא נטייה פסיכולוגית). ברמה האורגנית, נטייה מולדת זו מערבת‬
 ‫לא רק את שימור האורגניזם על ידי מילוי המחסורים (אוויר, אוכל, מים), אלא גם את העצמת האורגניזם‬
 ‫על ידי איפשור התפתחות ודיפרנציאציה של אברי ופונקציות הגוף, צמיחתו ודור ההמשך. חשוב אף יותר‬
 ‫לאישיות האנושית הוא שהנטייה למימוש מספקת כוח מניע להעלאת אוטונומיות ובטחון עצמי, הרחבת‬
                                                        ‫תחום ההתנסות של האדם וליצירתיות.‬
 ‫שנית, נטיית המימוש לא רק מכוונת להפחתת מתח (שימור תהליכי החיים והמרדף אחר נוחות ו‬
 ‫‪ ,quiescence‬אין לי מושג מה זה..). הנטייה מערבת גם הגברת מתח. במקום ראיית כל התנהגות כמכוונת‬
    ‫לפריקת מתח, רוג'רס רואה את ההתנהגות כמונעת על ידי הצורך של היחיד להתפתח ולהשתפר. אדם‬
‫נשלט על ידי תהליך גדילה בו פוטנציאל ויכולות באים לידי מימוש. בנוסף, רוג'רס טוען שהנטייה למימוש‬
       ‫משותפת לכל צורות החיים- לא רק בני אדם, או חיות , אלא כל הדברים החיים. זוהי מהות החיים.‬
  ‫רוג'רס עצמו לא ממש נותן הרבה דוגמאות התנהגותיות לנטייה למימוש, אך ניתן לאפיין אותה‬
‫במונחי רצון להשיג משהו שמספק ומעשיר את החיים (כלומר, ציונים טובים, קידום, שאיפה לדמיון, עזרה‬
    ‫לילדים מקופחים). ניתן לחשוב על דוגמאות נוספות רבות לעקרון הנטייה למימוש של רוג'רס. למשל-‬
       ‫כשילדה לומדת ללכת היא מרשימה ביכולת העקשנות שלה ( ‪a young child learning to walk is‬‬
     ‫‪ – )impressive by virtue of her tenacity‬היא "מחזיקה חזק" ומתממשת (‪ .)actualizes‬היא נופלת‬
   ‫לאחור, מכופפת ברכיים, מקבלת מכות בראש, נופלת על האף (ציורי...). אך לבסוף- היא הולכת. בדומה,‬
    ‫שחקני טניס מנסים לשפר את החבטות שלהם, שחקני גולף את ה‪ ,putting & driving‬פרופסורים את‬
      ‫הפרסומים שלהם ומתבגרים את הזהות שלהם. תנועה זו לעבר פיתוח עצמי מלווה לעיתים קרובות‬
‫במאבק וכאב, אך משום שזהו דחף שמושך את האדם, הוא מתמיד על אף הכאב שאולי כרוך בכך. בקיצור,‬
‫רוג'רס מאמין שכמעט כל דבר שבני אדם עושים מכוון להגברת הקומפוטנטיות שלהם, או למימוש עצמם.‬


                                                                                         ‫115-405:‬
                                                                          ‫‪Actualizing Tendency‬‬
    ‫לפי רוג'רס, הנטייה להגשמה משמשת כקריטריון שכנגדו כל חוויות החיים נמדדות ומוערכות. במיוחד‬
   ‫במסלול של הגשמה עצמית, אינדבדואלים יוזמים כפי שרוג'רס קורא לזה כ"תהליך הערכה אורגניזמית"‬
   ‫(‪ .)Organismic valuing process‬אינד' מחפשים ומעריכים באופן חיובי חוויות הנתפסות כאחזקה או‬
         ‫חיזוק של העצמי. אדם שואב תחושת סיפוק מחוויות חיוביות שכאלה. ולהיפך חוויות שנתפסות‬
         ‫כשליליות או מנוגדות לאחזקה ולחיזוק העצמי נתפסות כשליליות ונמנעים מהן.תהליך ההערכה‬
      ‫האורגניזמית מאפשר לאדם להעריך חוויות מנק' מבט הלוקחת בחשבון האם הן תורמות או פוגעות‬
             ‫בנטייה שלו או שלה למימוש עצמי. במחקר שהוצג ע"י דיוויס (9931) על בחירה עצמאית של‬
  ‫דיאטה )‪ )Dietary self selection‬מסופקות הוכחות מדעיות התומכות בהיפותזת ההערכה האורגניזמית‬
    ‫של רוג'רס. המחקר בוחן את היכולת של ילדים צעירים לשנות באופן טבעי את הרגלי האכילה שלהם,‬
  ‫כאשר קיים חוסר איזון תזונתי. דרך שימוש בקשת של 09 מאכלים לא מעורבבים ולא מתובלים מביניהם‬
   ‫הילדים יכלו לבחור באופן חופשי, דיוויס הדגים שמעבר לטווח של 5 וחצי שנים ילדים שמרו על דיאטה‬
    ‫מאוזנת. הם נשמרו תחת השגחה רפואית ואובחנו לא רק כבריאים אלא גם כחופשיים להפליא מבעיות‬
     ‫עיכול. ממצאים אלה הם עקביים למדי עם תפיסתו של רוג'רס של תהליך ההערכה האורגניזמית שילד‬
   ‫"יודע" אילו מאכלים וחוויות חיוביים עבורו ואילו שליליים האספקט הקריטי ביותר של הנטייה למימוש‬
          ‫מנקודת המבט של אישיות היא הדחף של האינד' לכיוון מימוש עצמי. בקונטקסט של התיאוריה‬
   ‫הרוג'ריאנית, הנטייה למימוש עצמי היא מה שנותנת את הדחיפה קדימה בחיים, ומערבת בכל תזוזה של‬
‫אדם כיוון של מורכבות, סיפוק עצמי ובגרות. מימוש עצמי הוא התהליך בו הופכים להיות אדם קומפטנטי.‬
         ‫לרוג'רס אין המבנים המוטיבציונים הכרחיים כדי להבין מדוע בני אדם הם פעילים. כל אדם מלא‬
 ‫מוטיבציה באופן אינהרנטי פשוט מפני שהוא חי. מניעים ודחפים לא נועדו לפעילות ולמוכוונות הפעולה‬
‫של האורגניזם. (במילים אחרות:) האנושות פעילה בבסיסה ושואפת למימוש עצמי מטבעה. יש להדגיש כי‬
    ‫מימוש עצמי אינו השלב הסופי בהגעה לשלמות. בעיניי רוג'רס, האדם לעולם לא ממומש מספיק מכדי‬
     ‫לנטוש את ההנעה לחלוטין. תמיד יש עוד כישרונות לפתח, עוד מיומנויות שאפשר לשפר, עוד דרכים‬
      ‫יעילות ומהנות לספק דחפים ביולוגיים. עם זאת זה אפשרי להתייחס לאנשים מסוימים כמשתתפים‬
       ‫בתהליך המימוש העצמי במידה גדולה יותר מאחרים. הם נעים יותר לכיוון של אופן תפקוד שיוביל‬
                                                                 ‫למימוש עצמי, יצירתי ואוטונומי.‬
                                                                  ‫הגישה הפנומנולוגית של רוג'רס‬
       ‫כבר צוין שהתיאוריה של רוג'רס מדגימה את התיאוריה הפנו' על האישיות. גישה פנו' טוענת שמה‬
   ‫שאמיתי לאינדוודואל (מה שחושבים שהמציאות, כפי שהיא מובנת, או כפי שאנו חשים בה) הוא הדבר‬
        ‫של עולם‬   ‫שקיים בפנים כלומר – )‪" (Internal frame of reference‬מסגרת התייחסות פנימית"‬
  ‫סובייקטיבי הכולל את כל מה שבתודעת האדם בכל זמן נתון, היא גורסת שתפיסת האינד' וחוויותיו לא‬
     ‫מורכבות רק מהמציאות של אותו אדם, אלא גם הבסיס לפעולותיו. האדם מגיב למאורעות בהתאמה‬
  ‫לצורה בה הוא תופס ומפרש אותם. לדוגמא, איש צמא ותקוע במדבר ירוץ בלהיטות לבריכת מים שהיא‬
  ‫תוצר של חזיון תעתועים כמו לבריכה אמיתית. באופן דומה, שני אנשים הצופים בסט נסיבות זהה אולי‬
  ‫יזכרו אח"כ שתי תוצאות מאד שונות, מה שבד"כ המקרה עם עדי ראייה המדווחים על עב"מים, תאונות‬
   ‫דרכים, ועוד אירועים לא צפויים. פסיכולוגיה פנו' גורסת, כדוקטרינה בסיסית שהמציאות הפסיכולוגית‬
 ‫של תופעות היא באופן בלעדי פונקציה של האופן בו הם נתפסים. חושי האדם אינם מראה ישירה לעולם‬
 ‫המציאות. לעומת זאת מציאות אפקטיבית היא מציאות כפי שהיא נצפית ומפורשת ע"יהאורגניזם המגיב.‬
   ‫כל אינד', לפיכך, מבנה את המציאות בהתאמה לעולם החוויות הפנימי שלו. עולם חוויות זה יכול להיות‬
          ‫לגמרי ידוע רק לאינדוודואל. רוג'רס שלא כמו קלי, נמנע מלעשות הבחנות לגבי הטבע, המציאות‬
          ‫ה"אובייקטיבית". הוא מתייחס לעצמו רק עם מציאות פסיכולוגית משאיר מציאות אובייקטיבית‬
‫לפילוסופים. השלכה משמעותית של הפרספקטיבה הפנו' לגבי התיאוריה של אישיות היא שההבנה הטובה‬
    ‫ביותר של התנהגות האדם מושגת ע"י התבוננות במסגרת ההתייחסות הפנימית שלו. כדי להסביר כיצד‬
 ‫ומדוע אינ' חושב, מרגיש ומתנהג היא הדרך הברורה מאליה, היא הכרחית כדי לדעת איך אותו אדם תופס‬
 ‫ומפרש את העולם. חוויה סובייקטיבית היא לפיכך המפתח להבנת ההתנהגות האנושית. חוויות האדם הן‬
                                                 ‫הסוכנים הסיבתיים האולטימטיביים של התנהגות.‬
                                                                  ‫חוויה סובייקטיבית והתנהגות‬
       ‫מערכת היחסים בים חוויה והתנהגות מודגמות בצורה חיה במקרה של פרנויה, פרנויה היא הפרעה‬
‫פסיכולוגית קשה המזוהה עם דלוזיות תמידיות, בד"כ של רדיפה. קרה שפרנואידים ירו באנשים בלי סיבה‬
     ‫נראית לעין (ניתנת לדוגמא על בחורה על מוכרת נעליים פרנואידית שבטוחה שהקומוניסטים מנסים‬
‫לגרור אותה לקונספירציה וחושדת בכולם. לבסוף בעולם המפחיד הזה של חוויות סובייקטיביות מאוכלס‬
‫באויבים דמיוניים הזוממים נגד הפרנואידית היא מחליטה לירות בהם כדי להגן על עצמה או כדי ללמדם‬
  ‫לקח). הגישה של רוג'רס היא שכולנו חיים בעולמות פרטיים עם חוויות סובייקטיביות. מערכת היחסים‬
    ‫בין ניסיון והתנהגות היא תמה מהותית בגישה הפנו' של רוג'רס. במונחים של לצפות התנהגות רוג'רס‬
  ‫טוען שהאדם פועל לפי הרושם שהוא מקבל על אירועים (הוא יכול היה להגיד את זה בצורה נוספת?!).‬
    ‫רוג'רס מוביל לפיכך לנטישת התיאוריה של סקינר לפיה ניתן להסביר התנהגויות חוזרות במונחים של‬
  ‫תגובת אדם לסיטואציה המהווה גירוי אובייקטיבי, אלא זוהי אינטרפטציה שלו או שלה של הסיטואציה‬
                                    ‫המוצגת ושל המשמעות האישית אשר מושלת בהתנהגות האדם.‬
‫מכאן משתע שאיש לא יכול לטעון שחוש המציאות שלו או שלה טוב משל כל אחד אחר, לאישי אין זכות‬
                                                          ‫לכפות את המציאות שלו על אדם אחר.‬
       ‫לרוב רוג'רס דוחה את הגישה של פרויד שאספקטים היסטוריים או דחפים להתנהגות הם הגורמים‬
    ‫הראשוניים שבבסיס האישיות. התנהגות אינה נקבעת על ידי דברים שהתרחשו בעבר. במקום, רוג'רס‬
‫מדגיש את ההכרחיות שבהבנה את יחסי האינ' עם סביבתו כפי שהוא חווה אותה. זוהי פרשנות בהווה של‬
                                   ‫פרשיית עבר ולא קיומה העובדתי שמשפיע על התנהגויות בהווה.‬
 ‫אם ישאלו את רוג'רס "מה גורם לאדם להיות עוין?" הוא יענה ש"האדם תופס את העולם כמקום מסוכן‬
       ‫וחש כי אין אוהבים אותו ושלא ניתן לאהוב אותו"| ולא יאמר "כי האדם לא קיבל אהבה בילדותו"‬
         ‫החשיבות של נק' המבט הא-היסטורית היא שאין זה הכרחי לאתר דברים בעבר הרחוקכדי להבין‬
‫התנהגויות של האינדוודואל כיום. רוג'רס מבין שלאירועי עבר יש השפעה על חוויות בהווה, עם זאת הוא‬
    ‫מתעקש שהתנהגויות עכשוויות תמיד מושפעות מתפיסות בהווה ופרשנותן. יתרה מכך רוג'רס מאמין‬
‫שהתנהגות מתמשכת מושפעת מאד מהאופן בו אנשים חוזים את עתידם ועלולים להיות עבדים לאמונות‬
   ‫שמגשימות את עצמן. רוג'רס מאמין שאישיות צריכה להיחקר במסגרת של "הווה-עתיד". רוג'רס נוקט‬
   ‫בגישה הוליסטית של האישיות הגישה שאדם כאורגניזים אינטגרטיבי, ולכן צריך להתייחס לאדם כולו‬
                                                                            ‫בעת טיפול ובכלל.‬


                                                                ‫התפיסה העצמית- מי אני בכלל?‬
 ‫ה"עצמי" (‪ )self‬הוא המבנה החשוב ביותר בתאוריית האישיות של רוג'רס והוא מושג בלתי ניתן להחלפה‬
                                ‫כאשר רוצים להעריך את נקודת מבטו של רוג'רס על התנהגות האדם.‬
 ‫עם זאת, למרבה ההפתעה, הדגש הזה על עצמי לא תמיד היה כה מרכזי. רוג'רס זוכר שהחל את עבודותו‬
    ‫הקלינית במחשבה שהקונספט "עצמי" הוא מעורפל וחסר חשיבות מבחינה מדעית. עם זאת לקוחותיו‬
  ‫התמידו, בזמן שהיו מתארים את בעיותיהם, לנסח במונחים של "עצמי" וכך בהדרגה הוא הבין שהעצמי‬
   ‫הוא אלמנט משמעותי בחוויה הנושית ושמטרת הלקוחות היא להפוך לאני האמיתי (‪ )real self‬העצמי‬
                                                                    ‫ותפיסת העצמי מוגדרות כ:‬
   ‫"גשטאלט מאורגן, עקבי ומוגדר מורכב מתפיסה של תכונות אופי של ה"אני" (‪ )I‬או שלי (‪ )ME‬ותפיסת‬
 ‫מערכות היחסים של ה ‪ I‬או ה‪ ME‬עם אחרים באספקטים שונים של החיים. יחד עם הערכים המחוברים‬
            ‫לתפיסות אלו זהו גשטאלט שזמין למודעות אף כי אינו בהכרח נמצא במודעות (רוג'רס 3431).‬
‫התפיסה העצמית מכתיבה לפרט איזה סוג אדם הוא והתדמית העצמית שלו ובפרט את מודעותו לקיומו –‬
  ‫"מה שאני" והמודעות ליכולת לפעול – "מה שביכולתי לעשות" התפיסה העצמית כוללת גם מה שהאדם‬
   ‫חושב, מה האדם צריך להיות ומה היה רוצה להיות – העצמי האידיאלי מקביל לסופראגו בתיאוריה של‬
                                                                                          ‫פרויד.‬
                         ‫העצמי האו קונסיסטנטי, תפיסת העצמי מייצגת דפוס מאורגן, קוהרנטי ומשולב.‬
   ‫לפיכך, לדוגמא, למרות שהעצמי של האינדוודואל הוא נזיל ומשתנה כל הזמן כתוצאה מחוויות חדשות,‬
       ‫הוא תמיד מחזיק בדפוס, איכות "גשטאלטית", לא משנה כמה אנשים משתנים עם הזמן, הם תמיד‬
 ‫מחזיקים באותו הגיון פנימי שהם עדיין אותו אדם בכל רגע נתון. רוג'רס מציע כי התפיסה העצמית אינה‬
  ‫"איש קטן ברש" השולט במעשי האדם, העצמי אינו מווסת התנהגות, אלא מסמל את גופו המתקיים של‬
 ‫האינדוודואל בחוויה המודעת. רוג'רס מאמין שתפיסת העצמי אינה ניתנת להגדרה אופרציונלית ולכן לא‬
                                                     ‫זמינה למחקר, הכרח במערכת בה הוא נמצא.‬
                                                                   ‫התפתחות קונספט ה"עצמי"‬
     ‫שלא כמו תיאורטיקנים המסתמכים על מחקר במרפאתם (‪ )clinic based‬כמו פרויד, אדלר ואריקסון,‬
‫רוג'רס לא מקדיש תשומת לב רבה להתפתחות האישיות פר סה. ולא בנה לו"ז ספציפי של שלבים קריטיים‬
  ‫דרכם האדם עובר ברכישת תפיסה עצמית. אלא, הוא עוסק בדרכים בהן הערכת אינדוודואל ע"י אחרים‬
   ‫בייחוד בזמן ינקות וילדות מוקדמת נוטה לקדם את ההתפתחות של תדמית עצמית חיובית או שלילית.‬
‫הוולד תופס את כל החוויות באופן אחיד, בין אם הן מיוצרות ע"י גורם חיצוני או פנימי. הפעוט אינו מודע‬
  ‫לעצמו כישות נפרדת כ ‪ I‬ולכן הוא לא עושה הבחנה בין מה ש"אני" ומה שאינו "אני"- לכן מוקדם בחיים‬
 ‫העצמי אינו קיים. מלבד הנטייה הכללית לכיוון היפרדות (דיפרנציאציה) שהיא חלק מתהליך המימוש, ילד‬
‫בהדרגה מבחין את עצמו משאר העולם. רוג'רס טוען שכאשר העצמי נוצר בהתחלה הוא נשלט ע"י תהליכי‬
      ‫ההערכה של האורגניזם בלבד- כלומר הילדה, לדוגמא, מעריכה כל חוויה חדשה לפי מונחים של האם‬
     ‫משרת או פוגם בנטייתה למימוש. לדוגמא – רעב, קור צמא, כאב ורעשים חזקים פתאומיים מוערכים‬
   ‫כשליליים מאחר שהם מפריעים בתחזוק של האיזון הביולוגי. אוכל, מים, בטחון ואהבה מוערכים באופן‬
                                               ‫חיובי מאחר והם בעד התגבור של נטיות האורגניזם.‬
‫באופן מסוים, תהליך ההערכה האורגניזמית הוא מוניטור ששומר על התינוק במסלול הראוי של הזדקקות‬
   ‫לסיפוק. פעוטות שופטים אירועים לפי האם הם אוהבים אותם או לא- האם הם נעימים או לא. הערכה‬
  ‫כזו נובעת מתגובותיהם הספונטאניות לחוויות ישירות – טבעיים לחלוטין. מבנה העצמי בסופו של דבר‬
     ‫מעוצב ע"י האינטראקציה עם הסביבה בייחוד האינטראקציה עם אחרים משמעותיים (הורים, אחים,‬
 ‫קרובים). במילים אחרות (ישמור אותנו האל) כאשר ילד הופך רגיש חברתית, וכאשר הקוגניציה והיכולות‬
   ‫התפיסתיות מבשילות, התפיסה העצמית הולכת ומתפרדת (עושה דיפרנציאציה) והופכת שלמה. במידה‬
           ‫רבה התוכן של תפיסה עצמית הוא תוצר חברתי. אלמנטים חשובים בהתפתחות עצמית להלן:‬


 ‫הצורך ביחס חיובי – רוג'רס טוען שלכל האנשים יש תשוקה בסיסית לחוות התייחסויות כמו חום, כבוד,‬
    ‫הערצה, אהבה וקבלה מאחרים משמעותיים בחייהם. הצורך הזה ביחס חיובי מפתח מודעות של עצמי‬
  ‫מתגלה שבכוחו לשכנע ולהיות עקבי. בתחילה זה מתבטא בצורך הפעוט שיאהבו אותו ויטפלו בו (יטפלו‬
  ‫וילטפו) כתוצאה מכך זה משתקף בסיפוקו של אדם כאשר הוא מקבל אישור מהסביבה (מאושר) ותסכולו‬
   ‫כאשר לא מאשרים. רוג'רס טוען שיחס חיובי הוא נלמד ותהליך משני, מקורה לא רלוונטי לתיאוריה של‬
‫רוג'רס. אספקט מרתק של יחס חיובי הוא טבעו ההדדי, כלומר כאשר אינד' רואה את עצמה כמספקת צורך‬
                            ‫של אחרת כדי לקבל יחס חיובי, היא בהכרח החווה סיפוק של צרכיה שלה.‬


‫גישתו הבסיסית של רוג'רס היא שילד יעשה כמעט כל דבר, אפילו יקריב את תהליך ההערכה האורגניזמית‬
        ‫שלו כדי לספק את הצורך בהתייחסות חיובית. למשל אם הורה מתעקש שילדו ינהג כמו "ילד טוב‬
 ‫ירושלים" בכדי לקבל אהבה וחיבה הילד יתחיל להעריך את חוויותיו במונחי ה"נחמדות" ההורית במקום‬
  ‫במונחי התגובה האורגניזמית שלו. במקום להיות חופשי להרגיש איך זה להגיד מילים "שובבות", לשים‬
‫קרפדה במיטה של אחותו, או לגנוב ממתק מהחנות, הוא שופט מראש את החוויות הללו כ"רעות" ומוקיע‬
    ‫אותן. לפיכך, התנהגות הילד מווסתת לא על ידי המידה בה החוויות מתחזקות או מחזקות את תפיסת‬
     ‫העצמי אלא ע"י הסבירות שיקבל יחס חיובי. רוג'רס מתאר את מצב זה של חוסר התאמה בין העצמי‬
                                                                        ‫לחוויות באופן הבא:‬
  ‫"זה, כפי שאנו רואים זאת הניכור הבסיסי באדם. הוא לא היה נאמן לעצמו, להערכתו האורגניזמית של‬
‫חוויותיו, אך למען קבלת יחס חיובי הוא מנסה לזייף חלק מהערכים שהוא חווה ותופס אותם רק במונחים‬
   ‫המבוססים על ערכים של אחרים. עם זאת זו לא היתה בחירה מודעת, אלא התפתחות טבעית וטראגית‬
‫בינקות. הדרך להתפתחות בכיוון של בשלות פסיכולוגית...היא ההתרה (‪ )undoing‬של הניכור בתפקודו של‬
  ‫אדם... ההישג של העצמי המתואם עם חוויותיו והבנייה מחדש של תהליך הערכה אחיד כווסת התנהגות‬
                                                                                  ‫(רוג'רס 3431).‬
‫לפי רוג'רס האדם צריך הערכה חיובית לא רק מאחרים אלא גם מעצמו. הצורך ביחס עצמי חיובי הוא צורך‬
    ‫נלמד המתפתח מתוך הקישור של חוויה עם סיפוק או עם תסכול הנובעים מהצורך ביחס חיובי. כאילו‬
    ‫האדם הופך ל"אחר המשמעותי החברתי" של עצמו. התפתחות ההתייחסות החיובית העצמית מבטיחה‬
 ‫שהנטייה להפוך לאדם עצמאי, שהיא חלק מהנטייה למימוש עצמי. לא סביר שאדם יתנהג לא בהתאם עם‬
                          ‫התפיסה העצמית שלו מפני שהתנהגות כזו תקפח את רצונו ליחס עצמי חיובי.‬
       ‫תנאים של ערך – בהתחשב בצורך המוחץ של ילדה ביחס חיובי, היא הופכת יותר ויותר רגישה, או‬
‫מושפעת ע"י גישתם וציפיותיהם לגביה של אחרים משמעותיים בחייה. רוב הבוגרים מעניקים לילדים יחס‬
‫חיובי מותנה (נאהב אותך, נכבד ונקבל אותך רק אם את סוג האדם שאני מצפה שתהיי) יחס חיובי מותנה‬
      ‫שכזה מאפיין את המצב בו ילד מקבל שבח, תשומת לב ואישור כאשר הוא מתנהג בהתאם לציפיות‬
     ‫האחרים. יחס חיובי מותנה נוצר בהרבה סוגים של התנהגות אנושית המערבים נתינה או מניעה של‬
   ‫אישור ותמיכה. במצבים כאלו לפי נק' המבט של האינדוודואל את החשיבות העצמית (הערכה עצמית)‬
                                    ‫תלויה בהגשמת הדרישות והסטנדרטים הנכפים על ידי אחרים.‬


                                                                        ‫915-115- אפרת ,שרון ודור‬
                                                                                  ‫, 985-915- תמיר‬
                                                                           ‫385-985- שני, יוני וגיא‬


                                          ‫עמ' 423-413‬
‫המאפיין האחרון שקשור בבגרות פסיכולוגית אופטימלית הוא יצירתיות (‪ .)creativity‬בשביל רוג'רס, אדם המעורב‬
 ‫בחיים הטובים יהיה מהסוג ממנו תוצרים יצירתיים (רעיונות, פרויקטים, פעולות) וחיים יצירתיים יצמחו. אנשים‬
‫יצירתיים בנוסף נוטים גם לחיות באופן קונסטרוקטיבי בתרבות שלהם, ובאותו זמן גם לספק את היצרים העמוקים‬
‫ביותר שלהם. הם יהיו מסוגלים, ביצירתיות, להתאים עצמם לתנאי סביבה משתנים. אולם, רוג'רס מוסיף שאנשים‬
   ‫אלה לא בהכרח מותאמים לחלוטין לתרבות שלהם, וכמעט בוודאות אינם קונפורמיסטים. היחס שלהם לחברה‬
     ‫סביבם ניתנת להגדרה בכך: הם בתוך וחלק מהחברה בה הם חברים, אבל הם לא ###### (לא ברור מה כתוב)‬


          ‫רוג'רס מנסה למזג איכויות אלה של אדם מתפקד בצורה מיטבית לתוך תמונה הפוכה כשכותב:‬


 ‫"החיים הטובים כוללים קשת רחבה יותר, מגוון עשיר יותר, מאשר החיים המגבילים שרובנו מוצאים את‬
 ‫עצמנו חיים בה. להיות חלק מתהליך זה אומר שהאדם מעורב בחוויות לעתים מפחידות ולעתים מספקות‬
                             ‫של חיים רגישים יותר, עם טווח רחב יותר, מבחר גדול יותר ועשיר יותר.‬
‫אני מאמין שזה נעשה ברור למה, עבורי, שמות תואר כגון משמח, משביע רצון, מאושר, מהנה, לא‬
     ‫נראים מתאימים לכל הגדרה כללית של תהליך שקראתי לו חיים טובים, למרות שאדם באותו תהליך‬
‫יחווה כל אחד מהרגשות הנ"ל בזמנים מתאימים. אבל שמות התואר שנראים בכלליות מתאימים הם יותר‬
‫מעשיר, מלהיב, מספק, מאתגר, מספק משמעות. תהליך זה של החיים הטובים הוא לא, אני משוכנע, חיים‬
‫בשביל פחדנים. הוא כולל מתיחה וגדילה של להיהפך יותר ויותר הפוטנציאלים שלך. הוא כולל את האומץ‬
                             ‫להיות. משמעו שיגור עצמך לתוך הרצף של החיים" (691-591 .‪.)1961, pp‬‬
  ‫ניכר כי רוג'רס, בדומה למאסלו, ובמידה מסויימת ל‪ Allport‬לפניו, רוצה שהאדם ישא את עיניו‬
   ‫לעבר מה שהוא או היא יכולים להיות (‪ .)can be‬עבור רוג'רס, הכוונה להיות חי במלואו, מודע במלואו,‬
            ‫מעורב במלואו לגבי מה המשמעות להיות בן-אדם. בקצרה- להיות "מתפקד במלואו" ( ‪fully‬‬
  ‫‪ .)functioning‬בניתוח מעמיק יותר, אי אפשר שלא לשים לב לקווי דמיון בסיסיים בין "האדם המתפקד‬
  ‫במלואו" של רוג'רס, ל"‪( "self- actualizer‬המגשים את עצמו??) של מאסלו ובמידה מסויימת ל"אישיות‬
     ‫הבוגרת" של אולפורט. שלושת התיאורטיקנים (במיוחד רוג'רס ומאסלו) מסכימים בכלליות על מה‬
   ‫אנושיות יכולה להיות כיוון שהם חולקים אמונות בסיסיות לגבי מהי אנושיות. אנו פונים כעת להנחות‬
                                                      ‫הבסיסיות של קארל רוג'רס לגבי טבע האדם.‬


                                   ‫הנחותיו הבסיסיות של רוג'רס לגבי טבע האדם (‪:)human nature‬‬


         ‫לאורך שנות ה-70 ב. פ. סקינר וקארל רוג'רס נחשבו להיות בין הפסיכולוגיים האמריקנים החיים‬
   ‫המשפיעים ביותר. כיוון שכך, כפי שכל הפסיכולוגים נחשפו לחשיבתם של האחרים, שניהם משכו רבים‬
‫שהיו ממשיכי דרכם. שליטי בובה סימבוליים לפיצול העמוק שחל בפסיכולוגיה האמריקנית העכשווית בין‬
  ‫ביהביוריזם לפנומנולוגיה, סקינר ורוג'רס שונים אחד מהשני בנושאים חשובים רבים. אולם אין נושא בו‬
 ‫הם נפרדים יותר מאשר בהשקפתם את האנושיות (‪ .)humanity‬הבדל זה בולט הכי הרבה בהנחות היסוד‬
     ‫של כל אחד מהם אודות טבע האדם. בחינת ההנחות של רוג'רס (כפי שמוצג באיור 1-11) הופכת את‬
  ‫ההבדלים התהומיים הללו לברורים. למעשה, בכל הנחה רוג'רס וסקינר יכולים להיות מושווים, הקורא‬
                                                                   ‫יגלה שהן בעצם ניגוד קוטבי.‬
‫‪ Freedom-Determinism‬בהתייחסו להבדלים בינו לבין הביהביוריזם בכלליות וסקינר בפרט, רוג'רס‬
    ‫(1071) ציין כי הניסיון שלו בטיפול ובקבוצות הפך לכך שבלתי אפשרי מבחינתו להתכחש למציאותיות‬
  ‫ולחשיבות של הבחירה האנושית. משך שנים רוג'רס צפה בסוגים שונים של אנשים הן בטיפול פרטני והן‬
   ‫במפגשים קבוצתיים המנסים לגדול, הניצבים בפני החלטות חשובות בחיים, ובסופו של דבר עושים את‬
    ‫ההחלטות שלהם. ההחלטות שאדם עושה, בדומה לפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, תורמות בחזרה‬
‫ליצירת סוג האדם שהוא/היא הופכים להיות. בשביל רוג'רס, לכן, אנשים הם במידה מסוימת האדריכלים‬
                                                                                     ‫של עצמם.‬
  ‫חופש, בתיאוריה של רוג'רס, היא חלק אינטגראלי בנטייה למימוש. המהלך הטבעי של נטייה זו‬
‫היא התרחקות משליטה ע"י כוחות חיצוניים לכיוון יותר פנימי והתנהגות אוטונומית (7971). כלומר, ככל‬
 ‫שניתן יותר לתפעל את הנטייה למימוש (‪ )1( ,)actualizing tendency‬ניתן יותר להתגבר על " ‪conditions‬‬
‫‪ "of worth‬שהוטבעו בילדות, (2) הופכים יותר פתוחים ומודעים לחוויה, ו- (3) יהיו יותר חופשיים ביצירת‬
‫עצמם ובשרטוט נתיבי החיים שלהם. הנטייה למימוש מתופעלת בצורה מקסימלית ב" ‪fully functioning‬‬
       ‫‪ ,"person‬שכפי שכבר צויין, יכול להיות מתואר במונחים של חופש חוויתי, אמון אורגניזמי וחיים‬
      ‫אקזיסטנציאליים. כאן, חופש האדם מגיע לשיאו; אותם אנשים יודעים כי הם חופשיים, מסתכלים‬
  ‫לעצמם כעל המעיין של אותו חופש, ובאמת "חיים" בכל דקה. המחויבות של רוג'רס להנחת החופש היא‬
                                                                                 ‫אכן חזקה.‬


    ‫‪ Rationality-Irrationality‬ברמה העמוקה ביותר של הקיום, האדם הרוג'רסיאני הוא רציונאלי.‬
‫חוסר הרציונאליות בפעולות האדם נגלות בחיי היומיום. לדוג'- רצח, אונס, מלחמה, מדיניות של המחלקה‬
 ‫למדעי ההתנהגות- הן תוצאה של הומניות שהיא לא "מכווננת" עם הטבע הפנימי האמיתי שלה. שוב, כמו‬
   ‫במקרה של חופש אנושי, הרציונאליות האמיתית של האנושיות מגיעה לשיאה כאשר "הנטייה לפעולה"‬
   ‫מופעלת במלואה. כאשר התנאים החברתיים מאפשרים לאנשים להתנהג באופן התואם לטבע האמיתי‬
                                                         ‫שלהם, רציונאליות תנחה את התנהגותם.‬
      ‫כפי שרוג'רס הבהיר בריאיון שפורסם עם ווילארד פריק (1791 ,‪ ,)Frick‬חופש, רציונאליות‬
‫ו"הנטייה לפעולה" שזורים אחד בשני בדימוי הבסיסי שלו של האנושיות. כשהביצוע של "הנטייה לפעולה"‬
     ‫מואץ, האדם הופך בהדרגה יותר חופשי ומודע בהנחיית ההתנהגות שלו. כשהאדם הופך מודע יותר,‬
       ‫בהתאמה הוא מסוגל יותר לברור לעצמו את המסלול שלו להגשמה עצמית באופן רציונאלי. במצב‬
‫אידיאלי, תוצאה ספירלית מטיבה זו באדם מתפקד במלואו תביא להתנהגות רציונאלית בצורה יוצאת מן‬
       ‫הכלל. תפיסה כזו של בני האדם לא תהיה אפשרית ללא הנחת הרציונאליות המקובעת באופן יציב‬
                                                                                   ‫בבסיסו.‬


    ‫‪ Holism-Elementalism‬רוג'רס מחויב להבנה ובחינה של האדם כגשטאלט, או כשלם מאוחד. כפי‬
‫שצויין קודם, הדגש של רוג'רס על הוליסטיות ניכר לאורך התיאוריה שלו. אבל הדבר ניכר אולי יותר מכל‬
  ‫במושג התיאורטי המרכזי שלו של עצמי. בשביל תאורטיקן כדי להיות מסוגל להניח הנחה כה כוללנית,‬
            ‫גלובלית, ומוצגת כמקשה אחת כמסבירה התנהגות, נחוצה כהנחה מקדימה הנחת ההוליזם.‬
   ‫יתרה מכך, בשיטתו של רוג'רס, העצמי נע תמיד לכיוון של יותר שלמות (‪)greater wholeness‬‬
     ‫(3691 ,‪ .)Rogers‬ראייה זו היא מאפיין בולט בהסברו של רוג'רס את התפתחות האדם, אשר מתחיל‬
    ‫בתחום לא מובדל של חקר התופעה (פנומנולוגיה), ממשיך כאשר תחום זה הופכים למובחנים: ה‪self‬‬
     ‫והסביבה (כאשר מושג העצמי מופיע) ומגיע לשיא בניסיונותיו הבלתי פוסקים של האורגניזם להשיג‬
    ‫אחדות בין העצמי לבין "עקביות העצמי" (‪ .)self-consistency‬מבחינה התפתחותית, האדם, אם הוא‬
   ‫בריא, תמיד נע בהדרגתיות לעבר יותר שלמות ואיחוד. הוליזם הוא הנחה בסיסית המצויה לרוב בקרב‬
                       ‫פרסונולוגים המוכוונים להומניסטיות. התיאוריה של רוג'רס ממצה עקרון זה.‬
 ‫‪ Constitutionalism-Environmentalism‬רוג'רס מחויב באופן מתון לקונסטיטוציונאליות במובנה‬
       ‫הרחב ביותר. כלומר, בקריאה של כתביו, התדירות היחסית שבו הוא משתמש במונחים כמו "טבע‬
  ‫האדם", "טבעו הפנימי של האדם", "העצמי האמיתי של האדם" מכה בקורא. מונחים אלה מרמזים על‬
  ‫בסיס ביולוגי של התפתחות האדם והאישיות. הישענות זו על חוקים ועקרונות בסיסיים ניכרים במיוחד‬
  ‫ברעיון של רוג'רס לגבי "הנטייה למימוש". לא ניתן לשכוח כי המניע השולט הוא פנימי, טבוע בתהליכים‬
     ‫פיסיולוגים של הגוף, ובקצרה, עובדה ביולוגית של החיים. כדי לתאר את המניע המשמש יחידה אחת‬
‫המונח כבסיס לכל התנהגות אנושית במונחים כאלו משקף, בפשטות (?), את הנחת הקונסטיטוציונאליות.‬
 ‫אך זה לא כל הסיפור. ככל שהעצמי מתגלה, הוא מושפע יותר ממשתנים סביבתיים. "יחס חיובי‬
   ‫בלתי מותנה" מאחרים חשובים בסביבה מאיצים התפתחות-עצמי בריאה. "ענישה" ב" ‪conditions of‬‬
     ‫‪ "worth‬מעכבים אותה. לכן, צמיחת מושג העצמי כורעת תחת העומס של השפעה סביבתית. אי לכך‬
                               ‫התיאוריה של רוג'רס היא בשום אופן לא עקרה מהנחת הסביבתיות.‬
‫עדיין, כדי למקם את רוג'רס על ציר הנחה זה בפרספקטיבה נאותה, חייבים לראות את היחס שלו‬
    ‫להנחת החופש והרציונאליות. כפי שצויין בפרק 1, 7 ההנחות הבסיסיות לא לגמרי בלתי תלויות אחת‬
  ‫בשנייה. אותו הדבר נכון גם לעמדה של כל תאורטיקן שלהם. במקרה זה, רוג'רס טוען כי בן-האדם הנו‬
  ‫החיה היחידה המסוגלת להיות מודעת לאירועים הן מעברו והן בהווה, ולפיכך מסוגל להחליט החלטות‬
  ‫לגבי העתיד שלו (1791 ,‪ .)Frick‬לכן, כיוון שאנשים רציונאליים וחופשיים, הם מסוגלים (לפחות במידה‬
   ‫מסוימת) להתעלות מעבר להשפעת החוקתיות, ובמיוחד להשפעה הסביבתית על התפתחותם. בקצרה,‬
    ‫תפיסתו של רוג'רס (בדומה לאקזיסטנציאליסטיים) שבני האדם מעצבים בעצמם במידה מסוימת את‬
                        ‫היעדים שלהם ממתן את החוזק של העמדה שלו בשאלת חוקתיות-סביבה.‬


    ‫‪ Changeability-Unchangeability‬כפי שצויין בפרק הראשון, סימן ברור אחד של מחוייבותו של‬
 ‫פרסונולוג ליכולת הסתגלות(או שינוי?) הוא דגש תיאורטי על המשכיות של צמיחה אישית. התיאוריה של‬
  ‫רוג'רס מראה דגש שכזה בקונספט של "הנטייה למימוש". לכל אורכה, אנשים מתוארים כצומחים לעד,‬
  ‫מגלים כל הזמן פוטנציאלים המונים בהם, ומשתנים תו"כ התהליך. לאור זאת, שינוי אישיותי הוא חלק‬
                                             ‫אינטגרלי של מה שמשמעו בן-אדם לשיטתו של רוג'רס.‬
      ‫האפשרויות לשינוי אישיותי אפילו יותר ברורים כשלוקחים בחשבון את האינטראקציה של‬
    ‫"הנטייה למימוש" עם חופש ורציונאליות בתיאוריה הפנומנולוגית. עפ"י רוג'רס, כשהאדם צומח, הוא‬
       ‫הופך בהדרגה חופשי יותר ורציונאלי יותר בהכוונת המסלול של אותה צמיחה אישית. לכן, במידה‬
‫מסוימת, היחיד יכול להחליט לאיזה סוג של אדם הוא רוצה להפוך להיות בעתיד. כל אלה מציעים בבירור‬
‫שאנשים יכולים להשתנות בצורה משמעותית במהלך חייהם. לפיכך, מחויבותו של רוג'רס להנחת היכולת‬
                                                                   ‫להשתנות היא אכן חזקה.‬
       ‫‪ Subjectivity-Objectivity‬סובייקטיביות היא הנחת מפתח בשיטתו של רוג'רס. כל המבנה של‬
   ‫התיאוריה הפנומנולוגית מבוסס על כך. עבור רוג'רס, כל אדם חי כולו בסביבה עשירה, שתמיד משתנה,‬
           ‫פרטית, עולם סובייקטיבי של חוויה בה הוא עומד במרכזה. כל אדם תופס את העולם במונחים‬
 ‫סובייקטיבים ומגיב אליו בהתאם. בליבה של המערכת התפיסתית של כל אדם נמצאת התפיסה על עצמו-‬
  ‫"מושג העצמי". בתיאוריה של רוג'רס , לכן, התנהגות האדם בלתי ניתנת לקריאה ללא התייחסות לעולם‬
   ‫החוויות הפרטי. בניגוד מוחלט לסקינר ורבים מהביהביוריסטים העכשוויים, רוג'רס טוען כי לעולם לא‬
    ‫נוכל להבין פעולות אנושיות פשוט ע"י בחינת תנאים סביבתיים אובייקטיביים לבדם. במקום זאת, אנו‬
   ‫מוכרחים תמיד להסתכל לתוך האדם ולנסות לראות את העולם דרך ההשקפה שלו כדי לקדם את הבנה‬
                                                                                  ‫של התנהגות.‬
       ‫כהדגמה לעמדה פנומנולוגית זו, קח בחשבון מה שנקרא מצב אובייקטיבי בו קבוצת אנשים‬
‫מעורבת- קורס אישיות באוניברסיטה. המרצה אותו מרצה, הסטודנטים כנ"ל, החדר, ההרצאות. מה שאף‬
 ‫פעם לא אותו הדבר הוא בדרך בו כל אדם מערב חוויות סובייקטיביות ובהתאם לכך מגיב לכל הקורס או‬
‫לכל פגישה בו. לדוג', לסטודנטית א', שבדר"כ מוצאת את הקורס חיובי ומעשיר, יש כאב ראש עצבני וחווה‬
   ‫את ההרצאה באותו יום כשטחית, משעממת ולא קשורה לחיים. העובדה שהיא שתתה בערך כל הלילה‬
   ‫ומתפקדת אחרי 2 שעות שינה בלבד עשויה לתרום למצב חוויתי זה. סטודנט ב', שלרוב מוצא את חומר‬
      ‫הקורס לא חיוני לענייניו (הוא מתכנן להיות נזיר [?!]), חווה אותו כרלוונטי ומתקשר אליו. לרוב הוא‬
      ‫שתקן, אך הפעם קודח בשאלות. מסיבה כלשהי, המרצה החליטה לדון בנושא 'חוסר ביטחון בסיסי',‬
 ‫והסטודנט מוצא נושא זה מרתק. מבחינת המרצה, שבדר"כ אוהבת ללמד קורס זה, הגיעה באותו יום עם‬
 ‫דאגות לרוב: היא לא הכינה שום הרצאה, דואגת שדמי-הכיס בדמות משכורת שהאוניברסיטה נותנת לה‬
   ‫לא יכסו את ההוצאות המשפחתיות העולות, דואגת בקשר לקבלת קביעות, וחרדה לגבי תוצאות מחקר‬
 ‫שהיא עושה. לכן, על המקום היא מחליטה להרצות על חוסר ביטחון בסיסי, עליו, באותו יום, היא עשויה‬
    ‫להיות מוכנה יותר לדבר עליו ממה שהיא חושבת. בכל זאת, היא מעבירה את ההרצאה בקול נרגש לא‬
                                     ‫אופייני לה, המלווה בסימנים נוספים של מתח שלא אופייניים לה.‬
     ‫בלי להרחיב יותר מדי (מאוחר מדי) הנקודה היא שבשיטתו של רוג'רס ההתנהגות של אותם‬
 ‫שלושה לא ניתנים להסבר ע"י התייחסות למאפיינים חיצוניים אובייקטיביים בלבד. ניתן במידה מספקת‬
‫להסביר זאת בלבד במונחים של העולם הפנימי הסובייקטיבי של כל אדם- בו הוא או היא באמת חיים. זה‬
   ‫שורש העניין לפי רוג'רס: סובייקטיביות היא התמצית של העמדה הפנומנולוגית. המחויבות של רוג'רס‬
                                              ‫להנחת הסובייקטיביות לא יכולה להיות חזקה יותר.‬


      ‫‪ Proactivity-Reactivity‬האדם הרוג'רסיאני הוא מוכוון מטרה, נע-קדימה ומוכוון כלפי העתיד.‬
    ‫כישות המכווינה התנהגותה מבפנים, האדם הוא בהחלט פועל מראש (‪ .)proactive‬הפרואקטיביות של‬
    ‫האדם, לפי רוג'רס, נחשפת כשהאדם בוחן מה מקור כל התנהגויות האדם, דהיינו, "הנטייה למימוש".‬
‫כיוון שהמניע הבסיסי טבוע בכל חי, האנושיות היא לעולם נעה קדימה, צומחת, ובקצרה- "פרואקטיבית".‬
      ‫בזמן שרוג'רס הבחין כי כמות מסוימת של גירוי חיצוני נחוצה כדי לקדם ‪self- actualizing‬‬
  ‫(1791 ,‪ ,)Frick‬גירויים חיצוניים נראים כדברים ש"נטייה למימוש" המוטבעת מלידה ניזונה מהם, ולאו‬
‫דווקא מגיבה אליהם. האדם זולל פסיכולוגית גירויים חיצוניים, במקום פשוט להגיב אליהם. כיתת לימוד‬
     ‫היא דוגמה טובה לכך. לפי רוג'רס, האדם לא לומד פשוט כהכוונה ישירה של להיות "מחונך" (כלומר‬
‫להגיב לגירויים חיצוניים). אנשים יכולים להצמיח תועלת מלמידה בכיתה. יש להם נטייה מולדת לצמיחה‬
 ‫ולהרחבת אופקים ("הנטייה למימוש"), והכיתה המתאימה יכולה להאיץ צמיחה זו ע"י עידוד לנוע לכיוון‬
      ‫שבלעדיה לא היו. לכן, אליבא דרוג'רס (התפלק לי) האדם ניזון מגירויים חיצוניים- הם מטפחים את‬
      ‫הצמיחה שלו. אבל הכוח המניע היחיד של התנהגות אנושית הוא "הנטייה למימוש". אנו לא מונעים‬
 ‫לפעולה מגירויים חיצוניים. השקפה זו מראה את המחויבות העמוקה של רוג'רס להנחת הפרואקטיביות.‬


    ‫‪ Homeostasis-Heterostasis‬כיוון שהנחה זו עוסקת בשאלה מוטיבציונית, צריך לפנות שוב לרכיב‬
   ‫המוטיבציוני היחיד של רוג'רס כדי להכריע בנוגע לעמדתו בנושא. באופן ספציפי, הנטייה למימוש היא‬
                                                                       ‫מונח הטרוסטאטי (מה?).‬
 ‫כפי שכבר ברור, הנטייה למימוש של רוג'רס נעה תמיד לכיוון של צמיחה, שיפור והמחשה עצמית‬
 ‫של האדם. דחפים שתאורטיקנים אחרים תפסו כהומאוסטטים- רעב, מין, מסוגלות, כלולים תחת המניע‬
  ‫ההטרוסטטי הראשי. בנוסף- הנטייה למימוש משגשגת תחת עלייה בריגוש, לא תחת הפחתה בריגוש.בני‬
    ‫אדם באופן טבעי מחפשים גירויים, אתגרים ואפשרויות חדשות לצמיחה עצמית. כל אלו מגיעים לשיא‬
        ‫בתפיסתו של רוג'רס את החיים הטובים. היזכרו כי זה תואר ככיוון יותר מאשר כיעד. לכן, האדם‬
         ‫המתפקד במלואו של רוג'רס תמיד שואף, מותח גבולות, תמיד שואף למימוש הפוטנציאלים שלו.‬
                            ‫המחויבות של רוג'רס להנחת ההטרוסטטיות לא יכולה להיות חזקה יותר.‬


‫‪ Knowability-unknowability‬העמדה הפנומנולוגית של רוג'רס, כאשר מגיעה למסקנה הלוגית שלה,‬
          ‫מרמזת כי מנגנון האדם הוא ‪ unknowable‬במונחים מדעיים. ספציפית, כפי שצויין כבר, הנחת‬
  ‫הסובייקטיביות היא ההכרח הפילוסופי של העמדה הפנומנולוגית. וסובייקטיביות משמעה שכל אדם חי‬
   ‫בעולם פרטי של חוויה שרק לו יש את הפוטנציאל להבין אותה. אף אחד לא מסוגל להבין אדם אחר עד‬
                  ‫הסוף, ולכן את הטבע שלו. בהתאם להשקפה זו, גם מדע הפסיכולוגיה לא מסוגל לכך.‬
    ‫רוג'רס באופן ברור פונה לנקודה זו במה שהיא קרוב לוודאי האמירההמחמירה ביותר שלו עד‬
‫היום (9591 ,‪ .)Rogers‬בזמן שהוא מודה שיתכן שיש דבר כזה אמת או מציאות "אובייקטיבית", אף אחד‬
      ‫מאתנו לא מתכוון להגיע לכך כיוון שכל אחד מאתנו חי בעולם פרטי של חוויות סובייקטיביות. כפי‬
   ‫שרוג'רס ניסח: "לפיכך אין דבר כזה ידע מדעי, יש רק ישנן רק תפיסות אינדיבידואליות של מה שנראה‬
   ‫לכל אדם כידע כזה (291 .‪ .")1959, p‬אם אין דבר כזה ידע מדעי, זהו הימור בטוח להגיד שטבע האדם‬
                                                                    ‫לעולם לא יהיה מובן על-ידו.‬
   ‫לכן, מנקודת מבטו של רוג'רס, מה אנו עושים בפסיכולוגיה? יתכן ותשובתו כאן מסבירה מדוע‬
    ‫הוא כונה "‪( "respected gadfly‬זבוב בקר מכובד, אדם מציק מכובד) של הפסיכולוגיה ע"י ועדת פרס‬
‫מדעית של ה-‪ ,APA‬ומדוע הוא קיבל על עצמו כינוי זה ברצון. במהלך חייו המקצועיים, קארל רוג'רס טען‬
 ‫בעקביות כנגד ההתבצרויות המסורתיות של מדע הפסיכולוגיה, היה חלוץ במחקר המדעי בתחום הקשור‬
‫לחוויה סובייקטיבית (דוג'- מחקר פסיכותרפי), ובכלליות עשה ככל יכולתו להגדיל את הטווח של המונחים‬
‫המדעיים ומתודולוגיות כדי לכלול כמה שיותר סובייקטיביות אנושית שניתן. לכן, בהפניית הפוקוס מחדש‬
‫בפסיכולוגיה על חוויה אנושית, אולי הוא מנסה לתפוס מבט חטוף גדול יותר על מהי אנושיות. בזמן שהוא‬
‫ללא ספק הרוויח רבות מהמאמץ המדעי שלו, אולם, ניתן להסיק מקריאה שלו כי הוא למד הרבה יותר על‬
         ‫טבע האדם מהקליינטים הרבים שלו מאשר מקריאת ספרות פסיכולוגית או עריכת מחקר מדעי.‬
                                      ‫החלק הבא משקף את המחקר שהתיאוריה שלו יצרה.‬
                                                                                        ‫985-485‬
                                                               ‫- מדידת מושג העצמי: ה ‪Q-sort‬‬
     ‫בשנות ה04 המוקדמות וויליאם סטפנסון (9431), אז עמית של רוג'רס באוניברסיטת שיקאגו,‬
 ‫פיתח מתודולוגיה כללית, שנקראה ‪ ,Q technique‬לחקירת מושג העצמי. רוג'רס ושותפיו הבינו במהירות‬
 ‫את הפוטנציאל הגלום בעבודתו של סטפנסון למחקריהם האמפיריים על שינויים בעצמי הנתפש תוך כדי‬
    ‫פסיכותראפיה. בהתאם הם אימצו את ה ‪ ,Q-sort‬שיטת ניקוד ספציפית שפותחה ע"י סטפנסון, כאחד‬
                                ‫מכלי החקירה הבסיסיים שלהם לאיסוף מידע על השתפרות טיפולית.‬
      ‫מהו ה‪ ? Q-sort‬למרות שיש לו אינספור אפשרויות, בבסיסה זוהי מתודה שיטתית למדידת‬
 ‫הראייה של אדם לגבי עצמו ולגבי יחסיו עם אחרים. ההליך די פשוט. לנבדק ניתנת חפיסת קלפים, על כל‬
      ‫קלף מודפסת הצהרה או תואר (תואר השם) של אפיון אישיותי. הקלפים עשויים להכיל הצהרות של‬
 ‫התייחסויות לעצמי כמו "אני אדם אגרסיבי", "אני אוהב להיות עם אנשים אחרים", "אני בוגר רגשית". או‬
  ‫שהפריטים עשויים להיות "מתודי" "פולשני" "כנה" "מהיר מחשבה". המטלה של הנבדקים היא למיין את‬
        ‫הכרטיסים לתוך סדרה של קטגוריות (בד"כ 9), שכל אחת מהן מתאימה לנקודה על רצף החל מאלו‬
‫המתאימים לו ביותר ועד אלה הפחות מתאימים לו. התכונה העיקרית של השיטה היא שהנבדק חייב למיין‬
     ‫את הקלפים לפי חלוקה מסודרת מראש או כפויה. כך שהוא או היא מחויבים להניח מספר מסוים של‬
     ‫כרטיסים בכל מספר מסוים של קטגוריות. למרות שמספר הקטגוריות משתנה מניסוי אחד לאחר לפי‬
    ‫מספר כרטיסי ה‪ ,Q‬החלוקה הכפויה היא בדרך כלל נורמאלית. לדוגמא, בהתפלגות ‪ Q-sort‬המופיעה ב‬
‫תמונה 8-11 הנבדקת מתבקשת ראשית לבחור בשתי הצהרות שלדעתה הכי מאפיינות את האדם אותו היא‬
     ‫מדרגת ולהניח אותם בקטגוריה 9. (ע"מ 985) - אז היא בוחרת 5 הצהרות שיותר מאפיינות משאר ה99‬
 ‫הנותרות (ופחות מאפיינות מאשר ההצהרות המצויות בקטגוריה9), ולהניחן בקטגוריה9. הנבדקת ממשיכה‬
    ‫כך עד שהיא מניחה את שתי ההצהרות התיאוריות הנותרות בקטגוריה 1. כפי שמעידה הדוגמא, מספר‬
   ‫הכרטיסים שיש להניח בכל קטגוריה יוצרות מעין "מניפה" סימטרית מתוך הערימה המרכזית (מספר 5),‬
                                                        ‫והתוצאה היא התפלגות נורמאלית כפויה.‬
 ‫יש לציין שתי עובדות נוספות בקשר ‪ .Q-sort‬ראשית, הצהרות או תארים ניתן לאסוף ממקורות‬
      ‫אינסופיים – אין סט מקובע של פרטי ‪ .Q-sort‬הם עשויים לנבוע מתיאורית אישיות פרטיקולארית,‬
   ‫מראיונות רפואיים (תראפוטיים) מוקלטים, או משאלוני אישיות. שנית, ההתפלגות הנורמאלית הכפויה‬
         ‫מאפשרת חישובי סטטיסטיקה קלים כי הממוצע והשונות מוחזקים קבועים בין נבדקים. כמו כן,‬
   ‫ההתפלגות הכפויה עוזרת גם כדי לשלוט בסטים של תגובה, מכיוון שנטיות לתת תשובה "ממוצעת" או‬
‫"קיצונית" קיימות. בניגוד לכך, ה ‪ Q-sort‬בוקר ע"י כך שהוא מחייב נבדקים לברור הצהרות בדרכים שאולי‬
      ‫אינן משקפות במדויק את האמונות האישיות שלהם. למשל, נבדק יכול לחוש שרוב ההגדרות אינן‬
    ‫מתאימות כלל, אך הוא מחויב לפי ההוראות למיין אותן לקטגוריות הרשומות. נבדק אחר עשוי לחוש‬
              ‫שרוב ההגדרות מאפיינות ואינן שייכות לקטגורית האמצע, ועדיין עליו להישמע להוראות.‬
      ‫בד"כ רוג'ריאנסים מכווני מחקר (כן, כן, ככה כתוב) מבקשים מנבדקיהם לבצע את ה‪Q-sort‬‬
      ‫פעמיים:פעם אחת עבור תיאור עצמי, ופעם עבור התיאור האישי האידיאלי. למיון העצמי הנבדקים‬
   ‫מתבקשים למיין את הכרטיסים כדי לתאר את עצמם, כפי שהם רואים עצמם בהווה. המיון העצמי הזה‬
    ‫משרטט את החוויה של הנבדקת כלפי עצמה כפי שהיא. אח"כ מתבקשת הנבדקת להשתמש באותם‬
‫הקלפים כדי לתאר את האדם שהייתה רוצה להיות ביותר – הפרסונה האידיאלית שלה. המיון השני נקרא‬
                                                                      ‫המיון האידיאלי (‪.)ideal-sort‬‬
‫אפשר לנתח נתוני ‪ Q-sort‬בכמה דרכים. עם זאת, הקורלציה של ‪product-moment correlation‬‬
        ‫‪ coefficient‬היא הנפוצה ביותר בשימוש סטטיסטי כדי לציין את הרמה בה החוויה של העצי ושל‬
    ‫האידיאלי שווים או שונים. בשיטה זו לכל הצהרת ‪ Q-sort‬מוצמדים שני מספרים, הראשון מייצג את‬
    ‫מספר הקטגוריה עבור המיון העצמי, והמספר השני את מספר הקטגוריה עבור המיון האידיאלי. שני‬
‫מספרים אלה מותאמים (בקורלציה). (ע"מ 985)- עוצמת מקדם המתאם הופך לאינדקס לרמה של ההתאמה‬
  ‫או אי ההתאמה בין העצמי הנתפש לבין העצמי האידיאלי. מתאם חיובי חושף מצב של התאמה – בעוד‬
  ‫מתאם שלילי חושף חוסר התאמה- בין העצמי הנתפש לבין העצמי האידיאלי. מקדם מתאם שאינו שונה‬
    ‫משמעותית מאפס מציין שאין קשר (דמיון) בין איך שאדם רואה עצמו לבין איך שהיה רוצה להיראות.‬
       ‫שיטת המחקר שאומצה על ידי רוג'רס ושותפיו החוקרים לשם בדיקת שינויים אישיותיים‬
   ‫פסיכותראפוטיים היא די פשוטה. נבדקים מבצעים באופן חזרתי ‪ Q-sort‬עצמי ואידיאלי בזמן הטיפול,‬
  ‫בסוף הטיפול, ובמקרים מסויימים בשהות שאחרי הטיפול. בכל פעם המתאם שבין שני המיונים מחושב.‬
      ‫כך ניתן לשרטט דפוס התקדמותי של שינוי ביחסים שבין העצמי הנתפש והאידיאלי במהלך הטיפול‬
‫הפסיכותראפי על ידי השוואת המתאמים בין שני המיונים. מחקריו של רוג'רס כוללים גם קבוצת ביקורת,‬
 ‫כדי להבטיח שכל שינוי שניתן להבחין בו, מקורו בטיפול ולא בזמן החולף בלבד, היכרות עם ה‪ Q-sort‬או‬
  ‫השפעות חיצוניות אחרות. נבדקי קב' הבקרה מותאמים לנבדקי הטיפול במשתנים דמוגראפיים כמו גיל,‬
       ‫מין, השכלה ומעמד סוציואקונומי. הם עושים אותם מבחני ‪ Q-sort‬באותם מרווחי זמן כמו קבוצת‬
‫הקליינטים. ההבדל היחידי בין הקב' הוא שקב' הקליינטים חשופה למשתנה הטיפול הבלתי תלוי, תראפיה‬
‫של המטופל במרכז (רוג'רס), בעוד קבוצת הביקורת איננה חשופה לה. הליך זה אפשר לרוג'רס לתקף רבים‬
           ‫מרעיונותיו התיאורטיים בקשר לצמיחה אישיותית ושינוי והתנאים הטיפוליים המביאים לכך.‬


                                                ‫תפישה עצמית והתאמה (‪ )Adjustment‬פסיכולוגית‬
   ‫כפי שהוסבר קודם לכן, רוג'רס מאמין כי חוסר הסתגלות פסיכולוגי מקורו בחוסר התאמה בי ן‬
      ‫העצמי לבין החוויה. במילים אחרות, אדם מופרע פסיכולוגית תופש עצמו ואת יחסו לאנשים ודברים‬
 ‫בסביבתו בדרכים המתאימות למבנה עצמי מוכן מראש. לכן הוא נוטה להכחיש או לעוות כל חוויה שבאה‬
‫בקונפליקט עם דמות העצמי הקיימת., כי מודעות לכך תותיר אותו פגיע לחרדה, איום וחוסר ארגון. בניגוד‬
 ‫לכך, אדם בריא פסיכולוגית, הוא אדם התופש עצמו ואת האינטראקציות שלו עם אחרים באופן מציאותי‬
         ‫(כפי שצופה חיצוני היה רואה אותם). יתר על כן, האדם הבריא פתוח לחוויות (אינו מתגונן), מקבל‬
                                 ‫אחריות על התנהגותו שלו, ומעריך חוויות לפי הראיות מתוך חושיו שלו.‬
 ‫דוגמא טובה לאופן בו הרעיונות התיאורטיים הללו הוגדרו אופראציונאלית ונבחנו אמפירית, הוא‬
  ‫מחקר ישן אך מצוטט מאוד שנעשה על ידי ‪ .)1345( Chodorkoff‬חוקר זה בחן 9 השערות בנוגע ליחסים‬
                             ‫הפונקציונאליים בין תפישת העצמי, הגנה תפישתית והתאמה פסיכולוגית:‬
    ‫1. ככל שההסכמה גדולה יותר בין התיאור של אדם לגבי עצמו והתיאור האובייקטיבי שאחרים נותנים‬
                                                 ‫עליו, כך אותו אדם יראה פחות הגנות תפישתיות.‬
‫8. ככל שיש יותר הסכמה בין התיאור העצמי של האדם לבין ההערכה (‪ )appraisal‬שנותנים עליו אחרים,‬
                                                ‫כך ההסתגלות העצמית שלו תהיה יותר מתאימה.‬
              ‫9. ככל שההסתגלות העצמית של האדם יותר מתאימה, כך יבטא פחות הגנות תפישתיות.‬



                                                                                     ‫995 –095‬
‫...את עצמה בהתחשבות העצמית (‪ ,)considerate‬בדירוג של 9 (הכי פחות דומה לי)ת וחוסר תאימות אפס‬
     ‫יהווה גם דרוג שמורכב מששת חוסר תאימות 1 יהיה דירוג של 4 ודירוג של 8 יהיה דירוג של 5. כיוון‬
   ‫וחשיבות חוסר תאימות עצמי האחר נבחרו באופן רנדומאלי כמו כן שמוות התואר. יומיים לאחר מכן,‬
            ‫הנבדקים שוב מילאו את סולם דרוג שמות התואר, בפעם הזו הם זכרו את מורכבות הדירוג.‬
‫ניקוד דיוק ההיזכרות חושבו עבור כל נבדק משלושת הקבוצות של שמות התואר בדרך הבאה. אם הנבדק‬
   ‫נזכר בדירוג המורכבות באופן מדויק – הם קיבלו את הציון 0 עבור אותו שם תואר; אם פספסו ברמה‬
‫אחת (ניתנת הדירוג 9 כאשר הוא היה 8), ניתן הציון 1; וכך הלאה עד לניקוד המקסימאלי האפשרי של 9.‬
    ‫לכן, ניקוד גבוה מרמז דיוק נמוך בהזכרות. הניקוד הזה סוכם עבור כל נבדק וחולק בגודל הדגימה (09‬
‫נבדקים) כדי לספק ממוצע מדויק בנוגע לדיוק ההזכרות עבור כל השלושים נבדקים. כפי ששוער, ‪Suinn‬‬
 ‫‪ - et. al‬מצאו שדיוק ההזכרות היה הכי טוב עבור שמות תואר ששימשו ע"י אחרים שהיו קונסיסטנטיים‬
    ‫עם תפיסת העצמי והכי פחות טובים עבור שמות תואר שישמשו אחרים שהיו לא קונסיסטנטיים עם‬
 ‫תפיסת העצמי. ציון דיוק הממוצע עבור קבוצות שמות תואר 0 ‪ I‬ו- ‪ ,II‬היו 24.0, 29.0 ו- 30.1 בהתאמה.‬
  ‫כל ההבדלים בין הממוצעים היו מובהקים. ממצאים אלו מרמזים שרמת הדיוק של ההיזכרות עבור גירוי‬
     ‫שקשור לעצמי הוא פונקציה של הרמה בה הגירוי קונסיסטנטי עם תפיסת העצמי. מחקר זה מציע גם‬
‫תמיכה אמפירית לאספקט נוסף בתיאוריה של רוג'רס, כלומר, שחומר שאינו קונסיסטנטי לתפיסת העצמי‬
                                                              ‫– יהיה חשוף להגנה פסיכולוגית.‬


                                                                ‫קבלה עצמית וקבלת אחרים:‬
    ‫קבוצת מחקרים אחרונה שעולה מהתיאוריה המצבית של רוג'רס מציגה רעיון ובו כל אדם מקבל את‬
   ‫עצמו, כך גדלים הסיכויים וגדלה הסבירות שהוא יקבל אחרים. זה מציע קשר בי קבלה עצמית לקבלת‬
‫האחר, קשר זה מבוסס על הרעיון של רוג'רס, הבחנתו שכאשר המטופלים שלו נכנסים לטיפול / תראפיה‬
     ‫בד"כ הם בעלי תפיסה עצמית שלילית – לא מסוגלים לקבל את עצמם. אבל, ברגע שמטופלים אלו‬
    ‫מקבלים את עצמם קצת יותר ‪ ‬הם מתחילים לקבל גם אחרים. במילים אחרות, רוג'רס טוען שאם‬
‫מתרחשת קבלה עצמית (למשל, אם הסתירה לעצמי אידיאלי היא קטנה), אז קבלה, כיבוד והערכת האחר‬
                                                                         ‫עוקבת ומתרחשת.‬
 ‫תיאורטיקנים אחרים הציעו גם שהגישה כלפי העצמי משתקפת בגישה כלפי האחרים. למשל – ‪Froman‬‬
   ‫החזיק בדעה כי אהבת העצמי ואהבת האחרים הולכות יחדיו, הוא המשיך ואמר שהכשלון לאהוב את‬
‫עצמך מלווה בעוינות בסיסית כלפי אחרים. למרות שמחקרים רבים תמכו בקשר בין קבלה עצמית וקבלת‬
    ‫האחר, רוב המחקרים הללו השתמשו בנבדקים שהם סטודנטים בקולג' או אינדיבידואלים שהולכים‬
‫לטיפול. אולם, במיוחד בהקשר לתיאוריה של רוג'רס, הצטברו עדויות שמרמזות על קבלה עצמית וקבלת‬
‫האחר אפיוני יחסי הורים וילדים. מחקר שבוצע ע"י ‪ Medinnus and Curtis‬מהווה דוגמא לכך. הם בחנו‬
    ‫את ההיפותזה שיש קשר חיובי מובהק בין קבלה עצמית וקבלת הילד (‪ )child acceptance‬ע"י ההורה‬
    ‫בקבוצה של אמהות לילדים צעירים. הנבדקות היו 49 אמהות לילדים בבית ספר שיתופי. היו 8 ממדים‬
     ‫לקבלת עצית הורית: הממד הראשון: תגובת האם לשאלון דיווח עצמי שמפיק מדד למידת השוני של‬
   ‫העצמי והאידיאלי. זהו סולם סמנטי להבדלים של 08 שמות תואר בי פולארים שבהם המרחק בין דירוג‬
   ‫האם את ה- ‪ – )as I would most like to be( Me‬הוגדר אופרציונאלית. המדד השני של קבלה עצמית‬
                                                                           ‫הורית / אימהית.‬
                                ‫המתאמים בין 8 המדדים של קבלה עצמית הורית ומדד קבלה חברית:‬
           ‫‪Measures‬‬              ‫‪Bills self acceptance‬‬                  ‫‪semantic differential‬‬
                                                                           ‫‪Child acceptance‬‬
       ‫‪Semantic differential‬‬
                                   ‫+57.-‬                                   ‫*33.‬
       ‫‪self acceptance‬‬


   ‫‪Bills self‬‬                                                             ‫+48.-‬
   ‫‪acceptance‬‬

   ‫75.>*‬
   ‫.05>+‬

‫כפי שניתן לראות, כל אחד מהמתאמים מובהק בכיוון המצופה. תוצאות אלו תומכות ברוג'רס, ברעיון שלו‬
   ‫שאמהות שמקבלות את עצמן (כאלו שרואות את עצמן באופן חיובי), יותר סביר שיקבלו את ילדיהן כפי‬
 ‫שהם מאשר אמהות שלא מקבלות את עצמן. בנוסף, ממצאים אלו מציעים שהרמה בה הילד מפתח דימוי‬
                       ‫עצמי חיובי תלויה באופן מכריע במידה בה אחד מהוריו מסוגלים לקבל את עצמו.‬
                      ‫אפליקציה – טיפול "האדם במרכז" ‪Application: Person Centered Theory‬‬
   ‫מגוון הפסיכותראפיה שמוצע לאינדיבידואליזם, הן כיום והן בעבר, הוא רב ומספק בשביל להפתיע את‬
   ‫הדמיון. פסיכולוגים ופסיכיאטריים ביקשו ממטופלים לשכב על ספת עור שחורה ולפסק אסוציאציות,‬
     ‫הכניסו אותם ל- ‪ orgone box‬לרעוד (מה שזה אומר..), עודדו אותם להיכנס לחדרים ריקים ולשחרר‬
    ‫צעקות קדמוניות (‪ ,)Primal screams‬ואמרו להם לשבת ערומים בסביבת בריכת שחיה כדי "להיפגש"‬
     ‫האחד עם השני. ועדין, קיימות עדויות קדומות לגבי טיפולים מסורתיים ואלו מראות שהם לא עבדו.‬
          ‫עדויות אחרונות ויסודיות יותר מרמזים שסוגים שונים של טיפול הם אפקטיביים בסיפוק עזרה‬
‫להתמודדות עם בעיות. איך כל השיטות והטכניקות השונות והרבות והמפוזרות האחת מהשנייה משמשות‬
                                                                   ‫כספק עזרה לאנשים מוטרדים?‬
    ‫תשובתו החיונית של רוג'רס לשאלה הנ"ל היא שלכל הפרמטרים של טיפול יש אלמנט אחד משותף –‬
    ‫מערכות יחסים בין אנשים. באופן ספציפי טען רוג'רס שאיכות הקשר בין המטפל והמטופל זה לא רק‬
   ‫הפקטור הכי חשוב אך גם הפקטור היחידי שאחראי על שינוי התנהגותי טיפולי (בקיצור, השינוי שנוצר‬
       ‫בעקבות הטיפול). טכניקת טיפול ספציפיות הם משניות למערכת היחסים הזו. הגישה הזו ששווקה‬
                               ‫למטפלים נקראת: ‪ Person Centered Therapy‬תיאורית האדם במרכז.‬
                                           ‫ההערכה לטיפול של רוג'רס מטכניקה למערכת יחסים –‬
                      ‫‪Evaluation of Rogerian Therapy – from Techniques to Relationship‬‬
‫גישתו של רוג'רס לטיפול התפתחה במשם השנים. בעוד הנחתו הבסיסית נותרה יציבה, אמצעיו להוצאתה‬
                    ‫לפועל המשיכו להתפתח. בהתחלה נקראה גישתו – טיפול לא ישיר -‪nondirective‬‬
   ‫‪ .therapy‬מושג זה משקף את דאגתו העיקרית באותו זמן בנוגע לטכניקות שבהן שינוי התנהגותי יכול‬
        ‫להתקבל. בעקבות ההנחה שללקוח יש את היכולת לשינוי אישיותי מכוון לעצמי, סלל רוג'רס דרך‬
    ‫לטכניקות שיאפשרו למטפל להפוך לפחות ישיר ביחסים לעומת המקרה עם סוגים אחרים של טיפול.‬
       ‫למשל, המטפלים הלא ישירים הקודמים לעולם לא נתנו עצה, ענו על שאלות או חקרי ע"י שאילת‬
      ‫שאלותיהם. לעומת זאת, הם ניסו באופן סיסטמאתי לשקף בחזרה למטופל מה שאמר ולהבהיר את‬
‫רגשותיו בתהליך, (שיקוף והבהרה – ‪ .)reflection and clarification‬למעשה, תפקיד המטפל כמעין מראה‬
 ‫שהפוכה בדיוק מהמראות שיש בפארק השעשועים. המראות בלונה פארק מסלפות ומעקמות את הדמות‬
  ‫בדרכים רבות. באופן הפוך, בטיפול לא ישיר זה דימוי העצמי של המטופל שמעוות. תפקידו החיוני של‬
     ‫המטפל – המראה- זה לשקף בחזרה ללקוח את מה שהוא אומר ומרגיש באופן מדויק יותר. למרות‬
  ‫שנעזרים בטכניקה זו גם כיום, היא מגבילה באופן מסוים אם היא מונה את הפונקציה היחידה שמספק‬
    ‫המטפל במערכת היחסים. להמחשה: אם בתמימות שואל הלקוח "מה השעה?" סביר שיהיה זה יותר‬
 ‫פרודוקטיבי למטפל לענות לו מאשר לנגיד לו באופן חמים ואמפטי "אתה מרגיש שאתה רוצה לדעת מה‬
                                                                                     ‫השעה.‬
  ‫עם הפרסום של ספרו ב- 1431 ‪ Client – Centered Therapy‬התפתחה גישתו והפכה למוכרת תחת שם‬
        ‫זה. בעודו מחזיק בגישתו הלא ישירה, הדגיש רוג'רס את חשיבות תפיסות המטופל בנוגע לכניסה‬
      ‫הטיפולית לעולמו של המטופל בנוגע להתנסויות סובייקטיביות והתמקדות בתפיסות המטופלים את‬
‫עצמם, את חייהם ואת בעיותיהם. מכאן נובע המושג – המטופל במרכז. מאז התפתחה גישתו לשלב נוסף.‬
     ‫הוא החל להתעניין ולחשוב על נושא התנאים, כלומר, מהם התנאים המדויקים שצריך להתרחש לפני‬
       ‫שהמטופל יכול להתחיל ולפתור את בעיותיו. הוא גילה שהיחסים בין המטפל למטופל הם האספקט‬
    ‫החשוב ביותר שמשרתים שינוי אישיותי ומיקד את עצמו ואת מאמציו בנושא זה. ההתקדמות בגישתו‬
           ‫לעבר המטופל במרכז משקפת התפתחות של מחשבתו של רוג'רס – מטכניקה למערכת יחסים.‬
   ‫ההתקדמות הזו היא יותר התפתחות לעבר שלב כולל ומשמעותי יותר ופחות התקדמות שנוצרה מתוך‬
                                                                        ‫הזנחת הגישה הישנה.‬
    ‫מערכת היחסים הטיפולית עצמה – מה קורה? ‪The Therapeutic Relationship Itself: What's‬‬
                                                                               ‫?‪Happening‬‬
   ‫רוג'רס דיבר על 9 תנאים שהם הכרחיים ומספקים אם רוצים שיתרחש שינוי התנהגותי בטיפול. כאשר‬
  ‫נתונים אלו נלקחים יחד הם מספקים מסגרת טובה לתיאור המתרחש בתיאוריה שלו – מה באמת קורה‬
                                                                  ‫בטיפול ששם את האדם במרכז.‬
                                                            ‫1. 8 אנשים במפגש / קשר פסיכולוגי:‬
‫זה יותר תנאי קדם. כוונתו היא שמערכות היחסים או המפגשים הפסיכולוגים המסוימים חייבים להתרחש‬
 ‫בין 8 אנשים. מטפל, ולא משנה עד כמה טוב, לא יכול לעזור למטופל אם הוא לא מכיר אותו. יותר חשוב‬
                  ‫מכך, רוג'רס טוען פה ששינוי אישיותי חיובי לא יכול להתרחש מחוץ למערכת יחסים.‬
                     ‫8. האדם הראשון - הלקוח, נמצא במצב של חוסר התאמה, בהיותו פגיע או חרד.‬
     ‫רוג'רס הבין אישיות לא מאורגנת או פתולוגיה במושגים של חוסר התאמה משמעותי בין ההתנסות‬
‫הממשית לתפיסת העצמי של האדם ביחס להתנסות. להדגמת הרעיון הזה נותן רוג'רס דוגמא של סטודנט‬
  ‫קולג' שברמה טוטאלית או מסוימת מתנסה בפחד מהקמפוס וממבחנים שניתנים בקומה השלישית של‬
‫בנין מסוים, מכיוון שזה מדגים מצב של פגיעות בסיסית בעצמו. הוא נורא מפחד מחוסר תאימות זה, וזה‬
     ‫נמצא בברור בהסתברות עם תפיסת העצמי שלו. כתוצאה מזה, הוא מסלף את ההתנסות האורגנית‬
    ‫במודעות שלו, וביודעין מייצג זאת כפחד לא הגיוני (פוביה) של עליה במדרגות של הבניין הזה (או כל‬
        ‫בניין) ופחד עוצמתי זהה מלחצות את הקמפוס הפתוח. הסטודנט הזה לא נמצא בקשר עם מעיין‬
  ‫ההתנסות המודעות שלו, ההתנסות האורגניזמית הטוטאלית שלו, במובן הזה, הוא זר בתוך עצמו. מצב‬
 ‫קיומי כזה בהכרח משאיר אותו פגיע מאוד, שכן בכל רגע לא צפוי, העולם יכול לזרוק עליו את המציאות‬
‫והאמת.. יתר על כן, המידה בה הוא באופן עמום תופס את חוסר ההתאמה העמוקה זהו שבו הוא בהכרח‬
‫חווה מתח או חרדה. העמדה הכללית שלו יכולה להידמות למצבו הקיומי חסר המזל של ‪,Chicken Little‬‬
  ‫כפי שמספרת האגדה, שבאופן מתמיד ציפה וחיכה שהשמים יפלו. בהינתן מצב לא נוח שכזה, קל להבין‬
     ‫למה חיפש הסטודנט עזרה מחוץ לגבולות הקמפוס. ללא ספק, הוא תחילה ידווח למטפל שהוא מאוד‬
                               ‫מפחד לטפס במדרגות, לחצות את הקמפוס וחווה חרדה ולא יודע למה.‬
                           ‫9. האדם השני – המטפל, חופף / הולם או משלב / ממזג במערכת היחסים.‬
‫כאשר מגיע הסטודנט למרכז הייעוץ, מדגיש השלב השלישי שהוא צריך לפגוש אדם שחופף , ממזג ובמילה‬
   ‫אחת אמיתי / אותנטי עם מערכת היחסים. במערכת יחסים טיפולית ספציפית זו, המטפל מייצג באופן‬
 ‫מדויק את ההתנסות האורגניזמית שלו במודעות ובהיותו הוא האמיתי ללא ידיעה או חוסר ידיעה לחזות‬
   ‫חיצונית. בקצרה, המטפל הוא שלם ואמיתי, ורצוי שלמטופל תהיה ההפרדה והתחושה המדויקת שהוא‬
                                                ‫חושף את נשמתו לאדם אמיתי במערכת יחסים הזו.‬
      ‫רוג'רס לא חש שהמטפל צריך להיות פתוח לכל התנסויות בחייו. מחוץ למערכת היחסים הטיפולית,‬
     ‫למשל, המטפל יכול לחוות לעיתים חרדה, דכאון, עוינות או כל מצב רוח אחר שיכול לרמז שהוא לא‬
       ‫באינטגרציה מלאה בכל האספקטים של חייו (במילים שלנו, מותר לו להיות בן אדם נורמאלי). אבל‬
 ‫במערכת יחסים הטיפולית, לשעה שעתיים אלו כל שבוע, זה מחייב שהוא יהיה חופף. זה אומר שהמטפל‬
    ‫יחווה לעיתים תחושות שלא נחשבות באופן מסורתי אידיאלים לפסיכותראפיה, למשל: "למרות שאני‬
        ‫אוהבת את המטופל הזה, לא בא לי להקשיב היום לבעיות שלו, הלוואי והייתי משחק גולף".. מפני‬
  ‫שהמוקד בטיפול הוא על המטופל, אסור שהמטפל ייתן ביטוי מילולי לתחושות אלו אם הוא מודע להן.‬
   ‫למרות זאת, לפעמים רגשות המטפל נהיים כה עוצמתיים כך שהוא צריך לבטא אותם ישירות למטופל,‬
    ‫לקולגה או לא לבוס. למשל: "הלקוח הזה מבטא באופן קבוע מה שאני מכנה כגישה גזענית ואני חווה‬
                                                               ‫קשיים רבים לקבל אותו בגלל זה".‬



                      ‫5. המטפל חווה יחס חיובי ללא תנאי למטופל: ‪unconditional positive regard‬‬
   ‫‪ - Unconditional positive regard‬הכוונה בכך היא שהמטפל מקבל את המטופל, משבח אותו כאדם‬
‫בתהליך שלו ולא מעביר כל ביקורת על תחושותיו או התנסויותיו. בקצרה, המטפל לא מעביר "תנאים של‬
    ‫ערך, שווי" על הלקוח, אלא מקבל אותו באופן מלא ללא אישור או חוסר אישור. וכך כשאר הסטודנט‬
‫מתחיל לתאר את הפחד של מטיפוס במדרגות והליכה בקמפוס, המטפל מקבל זאת ללא כל תנאים כחלק‬
 ‫מעולם התנסות הסובייקטיבי של סטודנט. הוא לא שופט את תחושות הסטודנט: "תקשיב, בן, אני הייתי‬
 ‫במרינס והדרך היחידה בה תהפוך לגבר זה בכך שתשכח את הרגשות הטיפשיים האלו ותצא מכן ותתחיל‬
                                                    ‫לטפס במדרגות האלו וללכת בקמפוס..".‬
  ‫הטיפול ששם את האדם במרכז מתנהל באווירה לא מאימת שבה חש המטופל שמקבלים אותו כבן אדם‬
 ‫שלם. אקלים טיפולי כזה מאפשר למטופל להתחבר בחזרה עם רמת ההתנסות האורגניזמית שלו, מאפשר‬
 ‫לו לייצג את החוויות שלו ברמה מודעת ולא לחוש איום, למשל: "אם המטפל הזה, שהוא אמיתי ואותנטי‬
‫כמוני, לא נרתע ומקבל תחושות אלו כחלק לגיטימי במי שאני למה אני לא יכול?" המצב הטיפולי מאפשר‬
‫למטופל לחקור עמוק יותר בעצמו, לבטא את תחושותיו האמיתיות ללא פחד של אשמה\ ובאופן אוטומטי‬
    ‫מחבר ויוצר אינטגרציה בין תחושות אלו עם שינוי הכרחי בתפיסת העצמי. חשיבות היחס החיובי ללא‬
     ‫תנאי, הניתנת להשגה בכל מערכת יחסים טיפולית, מאפשרת למטופל לבחון התנסויות אלו שהיו לא‬
                      ‫עקביות עם תפיסת העצמי שלו ושאליהן לא היה מודע בעבר מפני שעוררו חרדה.‬
    ‫4. חווית המטפל הבנה אמפטית למסגרת ההתייחסות הפנימית של המטופל והמאמץ לתקשר ולהעביר‬
                                                                         ‫התנסות זו למטופל.‬
      ‫בטיפול של האדם המרכז יש אמפטיה כלפי המטופל. רוג'רס מתאר את זה, משמעות האמפטיה היא‬
‫שהמטפל חש את עולמו הפרטי של התנסויות המטופל כאילו והיה עולמו – וכל זה מבלי לאבד את איכות‬
    ‫המושג ‪ as if‬כאילו והיה.. בקצרה, המטפל מבין. לכן המטפל יכול לנוע בעולם המטופל באופן חופשי‬
                          ‫לצפות במה שהוא צופה, לחוות שאת מה שחווה ולהרגיש את מה שמרגיש.‬
 ‫להבין במדויק את תחושות המטופל, מנסה המטפל באופן קבוע להעביר ולתקשר התנסויות אלו למטופל,‬
   ‫כלומר, הוא יודע איך מרגיש הסטודנט באמת לגבי טיפוס במדרגות והליכה בקמפוס. וכן המטפל באמת‬
‫נמצא עם המטופל\ זה מאפשר לו לקבל, להבין ולהבהיר את התחושות המבלבלות והקונפליקטואליות של‬
    ‫המטופל. לפי רוג'רס, המטופל חווה בד"כ את אמפטיית המטפל כקשורה להתפרצות פתאומית של אור‬
‫שמש דרך צפיפות עצים ועלים גדולה ביער (אל תשאלו אותי מה הוא רוצה, זו לא המטאפורה שלי). בעוד‬
‫המטופל נאבק עם הייצוג המבולבל והמופרע של ההתנסות שלו, המטפל, ודווקא בגלל שהוא נכנס לעולם‬
   ‫המטופל באופן מלא, מסוגל להצהיר הצהרה אמפטית שמאירה על כל הבלבול. המטפל מקבל ומבין את‬
              ‫המטופל ובמערכת יחסים הטיפולית, שניהם מובלים ומתקדמים לגבהים של קבלה והבנה.‬
    ‫9. התקשורת של ההבנה האמפטית של המטפל למטופל והגעה לרמה הבסיסית של היחס החיובי ללא‬
                                                                                       ‫תנאי‬
‫התחשבות זהירה בתנאי זה מעלה סטריאוטיפ של ההכחדה העכשווית של מטפל לא ישיר שלא עשה כלום‬
         ‫חוץ מלשבת ולהנהן. אף לא מטפל מודרני של גישה זו מוגבל להצהרה פשוטה או הבהרה של מה‬
   ‫שהמטופל אומר. בחינה של קלטות של טיפולים מהזמן העכשווי, מרמזת שהם עדין מהנהנים ואומרים‬
 ‫המם.. או אני מבין, משקף ומבהיר תחושות - הם עושים זאת כדי לעשות כל מאמץ כדי להעביר ולתקשר‬
  ‫את האמפטיה שחשים והיחס החיובי למטופל: זה חסר ערך למטופל לחוות גישה זו אם הלקוח לא מודע‬
  ‫לה. לכן, המטפל חייב לתקשר את הגישה הזו דרך כל מילה ופעולה שלו, והלקוח צריך לצפות ולקבל את‬
‫השתקפויות האלו של קבלת והבנת המטפל אותו. לרמה בה מרגיש המטופל שקיבלו אותו, תנאי 9 מתקבל‬
                                                           ‫ויכול להתרחש שינוי התנהגותי חיובי.‬
    ‫לכן, רוג'רס מתעקש /זהו המטופל, לא המטפל, שאחראי לצמיחה אישית. המטפל בעצם יוצר‬
                                    ‫ומקים את התנאים לשינוי, אך הסוכן שינוי האמיתי זה המטופל.‬
                                                                           ‫# פסיכותרפיה וגינון:‬
      ‫לכל מי שלמד את גישתו הבסיסית של רוג'רס בנוגע לטבע האדם והתיאוריה האישית שלו, גישתו‬
  ‫לפסיכותראפיה מאוד הגיונית. מתוך אמונה שאם התנאים מאפשרים אז אנחנו נעים באופן טבעי לעבר‬
   ‫צמיחה, מימוש עצמי ובריאות, בתיאוריה של האדם במרכז יוצר רוג'רס את התנאים הנכונים. הנטייה‬
  ‫טבעית למימוש של מהטופל יכולה להסתמך על השאר. מטפל רוג'ריני רואה את עצמו הרבה יותר כאדם‬
    ‫שמסייע ומקל ולא כאדם שמרפא. יתר על כן, גישה זו הובילה למחקרים אמפירים רבים . גישת האדם‬
 ‫במרכז של רוג'רס משקפת את הדימוי של טבע האדם בכללותו ותפקיד המטפל הוא לשקף את דימוי טבע‬
 ‫האדם בכלל ותפקיד המטפל בפרט. אנלוגיה של רוג'רס: ואז אני עובד בגינה. בבקרים האלו אני לא מוצא‬
       ‫זמן לצפות בפרחים שלי, להשקות, לזרוע אני מרגיש נבגד. נגינה שלי מספקת לי את אותם שאלות‬
  ‫מאתגרות שאני מחפש בחיי המקצועיים: מהם התנאים האפקטיביים לצמיחה? אבל בגינה שלי התסכול‬
                                                                                     ‫הוא מיידי‬
‫, התוצאות, בין אם זו הצלחה או כשלון, נראים מהר יותר. וכאשר בטיפול אני מספק את התנאים הנכונים‬
            ‫של אינטליגנציה והבנה, התוצאות בתהליך הן של לבלוב אני חש את אותה תחושת סיפוק.‬
                                                                                    ‫# לסיכום:‬
‫בשיקופו משיכה עמוקה לפסיכולוגיה אנושי, טוען רוג'רס שהגרעין הפנימי ביותר כולל נדיבות, תכליתיות‬
  ‫ואמון. היבטים בסיסים אלו של טבע האדם יצופו בתנאים הנכונים ויעודדו את מימושו של הפוטנציאל‬
‫הפנימי של הפרט. בשיטתו של רוג'רס, כל המוטיבציות נמצאות תחת חסותה של מוטיבציה מרכזית אחת‬
 ‫- הנטייה להגשמה – הנטייה הפנימית של הפרט להתממש, לשמר ולחזק את עצמו. בתוך ההקשר הרחב‬
     ‫של תנועה אנושית, עמדתו התיאורטית של רוג'רס היא פנומנאלית. הוא טוען כי המציאות, מנקודת‬
   ‫המבט של האדם, היא מציאות סובייקטיבית, עולם ההתנסויות הפרטי שלו. ביחס לעולם הסובייקטיבי‬
      ‫הזה יש את תפיסת העצמי - המבנה האישיותי הכי חשוב באדם לפי רוג'רס. בשיטה שלו, אלמנטים‬
 ‫חשובים בהתפתחות תפיסת העצמי הם הצורך בתשומת לב חיובית, תנאים של ערך / שווי, ותשומת לב‬
                                                                          ‫חיובית ללא תנאים.‬
      ‫רוג'רס טוען שרוב דרכי ההתנהגות שמאמץ האדם עקביים עם תפיסת העצמי. איום קיים כאשר חש‬
   ‫האדם חוסר תאימות בין תפיסת העצמי וההתנסות הכוללת: ינסו להגן על עצמם בעשרת אמצעים של‬
   ‫הרס בתפיסה והכחשה. כאשר חוסר התאימות בין תפיסת העצמי וההתנסות הממשית נהייה גדול מדי,‬
     ‫חוסר ארגון באישיות ופסיכופתולוגיה מתרחשות. בניגוד חד, אנשים שפתוחים להתנסויות שעוברים,‬
‫בטוחים בזה, וחופשיים לנוע בכיוון המימוש העצמי מכונים "מתפקדים באופן מלא" "‪."fully functioning‬‬
      ‫הנחותיו הבסיסיות בנוגע לטבע האדם הן חזקות, מפורשים ומשקפים את הפיצול בין פנומנולוגיה‬
 ‫וביהביוריזם בפסיכולוגיה האמריקאית. התיאוריה הפנומנולוגית שלו משקפת: 1. התחיבות חזקת להנחה‬
‫של חופש, רציונאליות, הוליזם (תופעות החיים נובעות מעקרון שלם אחד), יכולת שינוי, פרואקטיביות; 8.‬
                                                  ‫התחייבות שקולה להנחת ה- ‪.constitutionalism‬‬

								
To top