ינואר 2102
אנא, במוח ובאהבה!
דסי צוראל ואורית רוזנבוים – מכון אדלר
רובנו מודעים היטב לצרכים הפיזיולוגיים של בני אדם בכלל ושל ילדים בפרט. לא יעלה על דעתנו
למנוע מילדינו מזון או שינה, למשל. אנחנו מודעים היטב גם לתהליכים התפתחותיים: לא נושיב
תינוק בן שבוע, לא נאכיל בחטיפים תינוק בן שבועיים וכמובן שלא נטלטל תינוק במטרה
להרגיעו.
יש לנו גם צרכים פסיכולוגיים. הצרכים הפסיכולוגיים שלנו – אף הם הכרחיים לקיומנו התקין,
ממש כמו אוויר לנשימה. שני צרכים כאלה יש לכולנו: להרגיש מורגשים ולהרגיש משמעותיים.
אנחנו חיים בתוך שדה חברתי. כל אחד מאיתנו רוצה וצריך להרגיש שהוא מהווה חלק בלתי נפרד
מהשדה החברתי בו הוא חי – מורגש ומשמעותי.
לעיתים, אנחנו לא מרגישים מורגשים. לעיתים, איננו מרגישים משמעותיים. כך גם אצל ילדים.
כאשר ילד מרגיש, כי אחד הצרכים הפסיכולוגיים (או שניהם) אינו זוכה למימוש - הוא מגיב:
באמצעות ההתנהגות, ילדינו מאותתים לנו! התנהגות היא שפה, באמצעותה הילד מעביר
מסרים: הצרכים שלי זוכים למענה, או - הצרכים שלי אינם זוכים, כרגע, למענה! מטרתה של
התנהגות לא נעימה לשדר לנו: אני, הילד, אינני מרגיש כרגע מורגש ו/או משמעותי.
אנחנו מכנים איתותים בלתי נעימים אלה בשם "התנהגויות מפריעות", משום שהן מפריעות הן
למהלך החיים התקין של המשפחה והן להתפתחותו התקינה של הילד. קיימות התנהגויות
מפריעות רבות ומגוונות: לא רוצה לאכול, לא רוצה לישון, מתחצף, לא מסכים לצחצח שיניים, רב
עם אחיו, מקלל את אחיו, מרביץ, משתטח על הרצפה, מתחנף ומנסה לרצות ועוד...
"מה עושים? איך מגיבים?" זו השאלה הנשאלת תכופות על ידי הורים, הנתקלים בהתנהגות
מפריעה של ילדם.
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
תגובת ההורים צריכה להיות מותאמת לצרכיו של הילד. אין לנו מתכוני פלא. יש לנו גישה בריאה
להתנהלות הורית אחראית. נציג שלושה שלבים לתגובה מותאמת של ההורים:
שלב ראשון – לפרש התנהגות מפריעה כמצוקה של הילד.
תגובתנו להתנהגותו המפריעה של ילדנו תלויה בפרשנות שאנו מעניקים להתנהגותו. פרשנות,
לפיה הילד רוצה להרגיז אותנו, תוביל אותנו לתגובה מסוימת. פרשנות, הגורסת שילדנו רוצה
לספר לנו משהו ולהשיג דבר מה, אשר יאפשר לו להרגיש מורגש ובעל משמעות, תוביל אותנו,
ככל הנראה, לתגובה שונה לחלוטין. נעניק פרשנות חדשה להתנהגותו: ההתנהגות המפריעה היא
דרכו לספר לנו שאינו מרגיש מורגש ומשמעותי. כאשר אנו מאמצים פירוש כזה - הילד שלי חווה
כרגע מצוקה - לצד הבנה, כי מדובר בצרכים שאי אפשר לחיות בלי לספקם – יקל עלינו להתגייס
ולברר מהו הקושי שחווה הילד, ומהי המטרה שלו – מה הוא רוצה להשיג באמצעות התנהגותו.
שלב שני – נברר מהו הקושי, העומד בבסיס ההתנהגות המפריעה, שכן הבעיה המוצהרת איננה
הבעיה האמיתית!
כאשר ילדנו לוקה בחום גבוה, אנחנו לא כועסים עליו! אנו מבינים, כי עלינו לברר את מקור
החום. אולי זו דלקת אוזניים? אולי זו שפעת? ממש כשם שחום מחייב אבחון, על מנת לבחור את
הדרך היעילה ביותר לטפל בו, כך גם התנהגות מפריעה מצריכה בירור, כדי שנוכל לספק לה מענה
מתאים לטווח הארוך. התנהגות מפריעה היא התנהגות שמטרתה לאותת לנו על קושי! תפקידנו
לפענח מה אומר לנו הילד בהתנהגותו. עלינו להבין את מטרותיה של ההתנהגות, ולא להישאר
ברמת הפיתרון המיידי. הדבר דומה לברז מטפטף: אם נתמקד בשאלה "מה עושים עם ברז
מטפטף?" ייתכן שנסתפק ברעיון פשוט: לנגב את הרצפה הרטובה שמתחת לברז. אלא שהבעיה
לא נפתרה, וברור שהברז ידלוף שוב... במטרה לפתור את הבעיה, נצטרך לבחון את מקורה ולתקן
את הברז.
עלינו לזכור: כל ילד הוא ייחודי. כל ילד חווה את העולם מזווית הראייה הסובייקטיבית שלו. לא
נוכל להבין ולפעול כראוי, רק על פי ההתנהגות עצמה, משום שהיא אינה מספרת לנו מהו הקושי
עימו מתמודד הילד. אותה התנהגות, כפי שנתאר בהמשך, יכולה להיות ביטוי למצוקות שונות!
כדי לברר מהו הקושי מזווית הראייה של הילד, אנחנו אמורים להתפנות ולהקשיב לדבריו, מבלי
לנסות לנחש ומבלי לכפות את פרשנותנו. זאת - במטרה להבין, לקבל ולכבד את הרגשתו.
באמצעות הקשבה כזו נוכל להבין, למשל, האם הוא מתקשה להתמודד עם תסכול? אולי הוא
רוצה לנצח אותנו, כי במשך היום, הוא חווה חוויות רבות, בהן – מזווית הראייה שלו – אנחנו
"מחליטים עליו"? אולי הוא חושב, בטעות, שהעולם נחלק לכאלה שקובעים וכאלה שקובעים
עליהם, והוא החליט להיות מהקובעים על אחרים?
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
שלב שלישי - לבחור את הדרך ליציאה מן ההתנהגות המפריעה, תוך מתן מענה מותאם לצרכיו
של הילד.
ילדים "יללנים"
"יללנות" היא דוגמא להתנהגות מפריעה של ילדים. נציג פתרונות מיידיים, בהם נקטו הורים כדי
להתמודד עם "יללנות", במטרה להדגים, כי ללא הבנת שורש הבעיה ומתן מענה אמיתי לצרכיו
של הילד – לא נפתור את הבעיה! בהמשך, נתאר כיצד אבחון מתאים ומתן מענה מותאם, יהוו
פתרון יעיל לטווח הארוך.
שני הורים מספרים בקבוצת הורים על ילדיהם ה"יללנים". אמא של שחר בת החמש מספרת, כי
שחר "מיללת" במקום לדבר. אמא של אלון בן החמש מצטרפת ואומרת, כי "גם אלון מילל במקום
לדבר". לכאורה, סיפור זהה. אלא שהסיפור הוא רק קצה הקרחון. מה מסתתר מתחת ליללות של
שחר? מה מסתתר מתחת ליללות של אלון? האם לכל הילדים המייללים אותן מטרות?
הורים נוספים בקבוצת ההורים, המכירים אף הם את בעיית "הילד המיילל", שיתפו בדרכי
ההתמודדות שלהם:
"אני מתעלמת ממנו. הוא מנסה עוד פעם או פעמיים להשיג דברים באמצעות יללות - ואז הוא
מפסיק לילל" אומרת אמא של יואב.
"אני אומר לו ללכת לחדר, ולצאת משם כשיפסיק לילל" אומר אבא של יניב.
"אני אומרת: אם את רוצה לקבל היום ממתק – תפסיקי מיד. זה עובד - היא מפסיקה" משתפת
אמא של גלי .
"אני מחקה אותו – הוא מבין את הרמז..." מספר אבא של הראל.
אפשר, כמובן, בטווח הקצר, להכניע ילדים. דורות שלמים של חינוך אוטוקרטי נהגו כך. מבוגרים
חזקים וגדולים, בעלי המאה ובעלי הדעה, קבעו וציוו על ילדים. גם בימינו יתכן שילדים יכנסו
לאמבטיה ואפילו יצחצחו שיניים אם נכעס ונאיים עליהם.
כנראה שניתן להשיג ציות של ילדים לטווח הקצר. ציות והכנעה לבטח אינם יעילים לטווח
הארוך: אם הצרכים הפסיכולוגיים של הילדים לא יקבלו מענה, הם ימשיכו לאותת באמצעות
שלל התנהגויות מפריעות. אם נמשיך לדבוק ברעיון "להכניע אותם", הם יסלימו, כנראה, את
המלחמה: הם יוכלו לבחור בהתנהגויות חריפות יותר. ילדים יכולים, למשל, לעשות פיפי על
השטיח, להתאפק ולפתח "עצירות פסיכולוגית" ועוד.
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
במקום לבדוק איך "גומרים עם היללנות" – אנחנו מזמינות אתכם למסע קצר: מסע להבנת
הצרכים הפסיכולוגיים של הילדים ולפענוח המסרים, שהם מעבירים לנו באמצעות התנהגותם.
היללות של שחר
"שחר מיללת במקום לדבר" מספרת אימא. "זה מתחיל בבוקר. קר לי... תלבישי אותי... היא
מיללת, אני מרחמת עליה ועושה למענה הכול".
אמא של שחר מספרת, שתרחיש זה חוזר על עצמו מדי בוקר. אמא קצת עייפה מהעניין, ומחליטה
להלביש את שחר "גם היום, בפעם האחרונה".
מה עשויה או עלולה שחר להבין?
אמא אוהבת אותי ותעשה עבורי הכול.
אני קטנה ולא יכולה להתלבש לבד – עובדה, כל בוקר אמא מלבישה אותי!
יללות הן דרך יעילה לתקשר – זה עובד! אני יכולה להשיג כל דבר באמצעות יללות.
שחר מעסיקה את אמא העסקת יתר: היא אינה מתלבשת לבד, אלא "מיללת". מנגד, אמא מנסה
שוב ושוב לשכנע את שחר להתלבש בכוחות עצמה. לפעמים שחר מסכימה להתלבש. בדרך כלל
אמא נרתמת לעזרתה. הסיטואציה הזו חוזרת על עצמה מדי יום. אמא חשה עייפות, אבל שבה
ואומרת לעצמה: " שחר הרי רק ילדה. מה אני רוצה ממנה? הרי אני נמצאת איתה כל כך מעט
שעות ביום".
הכוונות של אמא הן טובות, אך בהתנהגותה היא מאפשרת לשחר להעסיק אותה העסקת יתר: בין
אם היא מסבירה ומתחננת, ובין אם היא מלבישה את שחר – היא עסוקה עם ילדתה בת החמש,
בנושא בו שחר יכולה הייתה להתנהל באופן עצמאי.
הסבר זה מעורר תהיות בקרב ההורים, ומאפשר שיח חשוב. לרוב, שואלים ההורים: "האם מותר
או אסור להלביש ילדים, כאשר הם כבר יודעים להתלבש"?
התשובה לכך היא: בהורות אנו נדרשים לגמישות, ולא לנוקשות! למה הכוונה? ראשית, חשוב
מאוד לוודא, שהילד יודע להתלבש בכוחות עצמו. ילד שיודע להתלבש יכול בהחלט לרצות מדי
פעם שההורה ילביש אותו ויעזור לו להתלבש. חשוב שהורים לא ינהגו בנוקשות, אשר יוצרת כר
נרחב לעקשנות של הילד. הורה יכול לעזור לילד ואף להלביש אותו, בתנאי שלשניהם ברור שאין
זו תלות: ההורה עושה זאת כשיש פנאי לכך וכשהדבר אינו גורר מריבות וכעסים. משל למה הדבר
דומה? למרות שההורה יודע להכין לעצמו כוס קפה, מדי פעם מתחשק לו שיכינו זאת עבורו.
הכנת קפה זה לזה, כמו עזרה לילד להתלבש מדי פעם, בונות אוירה משפחתית נעימה ומתחשבת.
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
היללות של אלון
"אצלנו זה מתחיל אותו דבר, אך ההמשך הוא אחר" מספרת אימו של אלון. "הוא מילל: 'תלבישי
אותי...' אני כועסת: ילד בן חמש יכול לדבר, לא לילל!!! לפעמים אין לי כוח למלחמה הזו, ואני
מלבישה אותו. בדרך כלל אני מסבירה ואחר כך צועקת – והוא מתלבש. לפעמים הוא בוכה, ואני
נאלצת להלביש אותו בכוח".
מה עלול להסיק אלון?
אמא לא אוהבת אותי
אני יותר חזק מאמא
אמא יותר חזקה ממני
אי הסכמות פותרים בעזרת כוח!
אלון ואימו מנהלים מאבק כוח. לכאורה, לעיתים אלון מנצח, ולעיתים אימא מנצחת. בין אם אמא
ניצחה ובין אם אלון ניצח – כל עימות כזה עלול לחזק אצל אלון השקפת עולם, לפיה אי הסכמות
פותרים בכוח! אלון יכול להבין, כי בעולם ישנם חזקים וחלשים, ולומר לעצמו: "אם ניצחתי, אני
מרוצה! אם הפסדתי, עליי להתחזק לקראת המאבק הבא, נגד ההורה שלי!"
אמא, בכל מקרה, מתוסכלת: מי רוצה להילחם בילד שלו? מי רוצה ילד מובס? מי מוכן שילדו
יביס אותו? בין אם אמא ניצחה ובין אם אלון ניצח, הבית התנהל כשדה קרב ולא כשדה אימונים
לחיים. בשדה קרב, כידוע, ישנם קורבנות.
על העסקת יתר ועל מאבק כוח, ובעיקר – איך יוצאים משם?
העסקת יתר
אם אנו שבים ונקלעים לסיטואציות, בהן אנו חוזרים על עצמנו, אומרים לילד אותו משפט שוב
ושוב, מסבירים, מפצירים ומתחננים, מביעים אי שביעות רצון ואחריה חרטה, המלווה במלל
פנימי בנוסח של "הרי הוא בסך הכול ילד. מה אני רוצה ממנו?" – אם אנחנו מרגישים עייפות,
כתוצאה של חזרה מייגעת, יתכן שאנו מועסקים העסקת יתר.
העסקת יתר דורשת שני שותפים: הילד דורש ומעסיק יתר על המידה, וההורה נענה ומועסק יתר
על המידה! אם נצליח להשתכנע, כי ילדים אינם קטנים ומסכנים, והם בהחלט מסוגלים לעמוד
בציפיות מותאמות – נוכל להיות נחושים, עקביים ולא נוקשים. ניזום שיחה עם הילד. בשיחה זו
נסביר, כי לפעמים הוא פונה אלינו בקולות "מייללים" שאינם נעימים לנו, ואז אנחנו מבקשים
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
(שוב ושוב) שיפסיק "לילל". נסביר, כי התקשורת עימו חשובה לנו, ואנחנו רוצים לקיים אותה
באמצעות שיח, ולא באמצעות "יללות". נשתף אותו, כי להגיד לילד נבון עשרים פעמים אותו
דבר, לא נראה לנו יעיל ומכבד. נשאל את הילד אם יש לו רעיון (סימן כלשהו) שבאמצעותו יוכל
ההורה לסמן ולהזכיר לו, בפעם הבאה, לדבר ולא לילל. נדגיש בפניו, כי אנו סומכים עליו, שיצליח
לדבר בטון רגיל. נספר לו, שהחלטנו להגיד לו כל דבר רק פעם אחת, כי אנחנו סומכים עליו
ומכבדים אותו. הנחישות והעקביות הן דרישות שלנו מעצמנו – אנחנו נקפיד להגיד דברים פעם
אחת, בנועם ובכבוד.
במקביל, נבחן - כיצד הגיע הילד לרעיון, כי יללות הן דרך מצוינת להתנהלות? נבחן מה חלקנו
בהסקת המסקנה המוטעית הזו. האם אנו משדרים בקביעות, כי הוא מסוגל להתמודד עם
תסכולים? או שמא אנו מרחמים עליו, רואים בו "ילד קטן" וחושבים שבעתיד עוד תהיינה לו
הזדמנויות רבות להתמודד עם "החיים האמיתיים"?
ילד, אשר הוריו מונעים ממנו בקביעות כל התמודדות עם תסכול, עלול להאמין שהוא אינו יכול
להתגבר, שהוא אינו בוגר. אין כוונתנו ליצור תסכולים עבור הילד! הכוונה היא לאפשר לו
להתמודד, בתמיכתנו, עם תסכולים אשר החיים מזמנים לו. למשל, הוא רוצה שנשחק איתו
עכשיו. אנחנו, לעומת זאת, מכינים כעת ארוחת ערב. נוכל להזמין אותו לעזור בהכנת הארוחה.
נוכל לאפשר לו בחירה: "אתה יכול לשחק על ידי, או לעזור בהכנות". לא לרחם עליו, כשהוא
משחק כמה דקות עם עצמו. נאמין ונשדר: "אתה יכול!". יחד עם זאת, נגיד לילד, שהזמן איתו
חשוב מאוד גם לנו. נקבע זמן מסוים, שבו נקיים "חוג" של אמא והילד, וזמן ל"חוג" של אבא
והילד. נקפיד להזכיר לילד ולהזמין אותו ל"חוג" שלנו – בו הוא יבחר מה עושים: מתחפשים,
משחקים, קוראים, מציירים, שרים... כל פעילות, הנעימה להורה ולילד. המסרים כאן: "אנחנו
אוהבים אותך ורוצים לבלות במחיצתך. יש זמן מתאים לכל דבר – זמן למשחק, עת למילוי
משימות. אנחנו סומכים עליך, שתשתלב בסדר היום של הבית: תהנה, תבלה, תתרום ותתחשב.
אנחנו יודעים שאתה מסוגל להתאים את עצמך למציאות חיינו – לא נתאים את המציאות אליך".
נחזק את אמונתו ביכולתו, נתרום לדימוי העצמי החיובי שלו, כי המסר הוא: "אנחנו ניתן מענה
לצרכים שלך: להרגיש משמעותי ומורגש". נזכור, כי ילד שמרגיש משמעותי ומורגש, הוא ילד
שיודע גם לתת וגם לקבל. ניתן לו באהבה, ובהחלט נצפה גם ממנו, על פי גילו ויכולותיו,
להשתלב, להתחשב ולדחות סיפוקים.
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
מאבק כוח
אם אנחנו מרגישים פעמים רבות כעס, תסכול, אכזבה או חוסר אונים במערכת היחסים עם ילדנו,
אם המלל הפנימי שלנו אל מול התנהגות הילד הוא: "או שאני אנצח או שהוא עלול להכניע
אותי", בדרך כלל פירוש הדבר, שאנו מתארים "מלחמה" בינינו לבין הילד. מלחמה זו מכונה
"מאבק כוח". אם אנחנו, הורה אחד או שני ההורים, מאוד רוצים שדברים יתנהלו בדיוק על פי
רצוננו כל הזמן – הילד מבין כי יש במערכת היחסים מישהו שקובע, ומישהו אחר, שאחרים
קובעים עבורו. הוא מאמץ את הנוסחה, ומבקש לשנות את תפקידם של המשתתפים, כאילו אמר
"בסדר, יהיו פה קובעים ומבצעים. בשינוי קל: אני, הילד, אהיה הקובע. אתם ההורים תהיו
המבצעים!"
רוצים להיפרד ממאבק הכוח? השתמשו בדוגמא אישית, שיח וסבלנות. נוכל לפנות אל הילד
ולהגיד לו: "עד היום ייללת ואני צעקתי שתפסיק. החלטתי לא לצעוק יותר. אתה ילד חזק
(מכירים בכוח שלו!) ואני זקוק/ה לרעיונות שלך, כדי שנחשוב ביחד מה אפשר לעשות, על מנת
לנהל תקשורת נעימה?" לא מכניעים ולא דורשים, לא מדברים אל הילד בטונים מצווים – מנהלים
שיח מכבד.
במקביל, מאפשרים לו בחירה וקביעה בנושאים רבים. איזו חולצה תעדיף ללבוש, הכחולה או
הירוקה? האם אתה מעדיף להזמין חבר, או ללכת לחבר? עם מי תרצה לשחק היום?
הבחירה המוצעת לילד, לעולם תהיה מכבדת: אתה רוצה אמבטיה או מקלחת? אין הכוונה להציע
לילד לבחור אם "להתרחץ בדרך נעימה" או "להתרחץ בדרך לא נעימה" – זו הכנעה, לא בחירה!!!
עדיף שלא יתקלח היום, מאשר שיתקלח תחת איומים. נוכל להחליף מחר את המצעים שלו: זה
קל הרבה יותר, לעומת טיפול בתחושת ערך שנפגעה.
ביציאה ממאבק כוח אמור ההורה, ראשית , להחליט שהוא רוצה לצאת מן המלחמה, שכן קרבות
אינם דרך החינוך, בה הוא מעוניין לנקוט בחינוך ילדיו. מי שרוצה לצאת ממלחמה, אמור להבין,
שלא הכול יקרה על פי רצונו. ההורה אמור לבדוק מה תלוי בו ביחסיו עם ילדו, ולהתמקד בכך:
קיים הבדל משמעותי בין רצונו של ההורה, שהחדר של הילד יהיה מסודר, לבין רצון ההורה,
שהילד יסדר את החדר מתי שהוא (ההורה) רוצה ואיך שהוא (ההורה) רוצה. לפעמים, כדי לצאת
ממלחמה, אמור הורה לוותר על חדר מסודר, או לסדר אותו בעצמו. זה נשמע אולי מייאש, אך יש
לנו בשורה עבור ההורים: לרוב, כאשר היחסים בבית משתפרים, כשאין מלחמה ויש אווירה
נעימה, הילדים מגלים נכונות רבה יותר לשיתוף פעולה. הילדים אינם שונים מאיתנו! גם אנחנו
מעדיפים לשתף פעולה עם אנשים, שמתייחסים אלינו בכבוד ובנועם: אנשים שלצידם אנחנו
מרגישים מורגשים ומשמעותיים.
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
מעבר מתקשורת "אל" הילד לתקשורת "עם" הילד
אנחנו מציעות להורים לצאת למסע, שנקרא "שיפור יחסים במשפחה". המסע הזה הוא תהליך
המצריך ארבעה א':
אמונה שזה אפשרי.
אומץ לנסות שוב ושוב.
אופטימיות להאמין, שאכן נצליח.
אקטיביות – ההורה יוזם מהלך ומוביל אותו! במקום להגיב שוב ושוב על התנהגות מפריעה,
ההורה לוקח על עצמו לחולל שינוי אמיתי במערכת היחסים: לאמץ דרכי חינוך, אשר נותנות
מענה לצרכים הפסיכולוגיים. שיתוף, התייעצות, בקשת עזרה ועידוד הן דרכי חינוך, אשר מקדמות
תקשורת טובה ובונות דימוי עצמי חיובי. דרכי חינוך אלה נלמדות בקבוצות ההורים.
ההזמנה להורים היא להציב את היחסים הטובים עם ילדיהם, בראש סולם העדיפויות המשפחתי.
יחסים טובים מאפשרים, ביתר קלות, להתייחס לשיעורי הבית, לחדר ההפוך, ליללות, למריבות
בין האחים ולכל המטרות, אותן אנו רוצים להשיג בהורות.
בדרכנו לכינונה של מערכת יחסים מכבדת – לא כזו הממעיטה בכוחו של הילד (כמו בהעסקת
יתר) ולא כזו הדורשת ממנו ציות (כמו במאבק כוח), נעבור מתקשורת "אל" – תקשורת בה האחד
מודיע מה רצונו והשני מבצע, אל "תקשורת "עם" – שיח מכבד בין הורים וילדים. במקום להודיע
לילדים מה הם נדרשים לעשות ("תתלבש מיד!") נודיע מה אנחנו עושים (למשל: "אני לא אצעק
עליך יותר", "אנחנו צריכים לצאת – אם אתה זקוק לעזרתי, אלביש אותך"). במקום לצוות או
להיכנע, ננהל דיאלוג מכבד: נשתף אותם בתחושות שלנו, נזמין אותם להציע רעיונות
להתמודדות נעימה ויעילה, ונבקש את עזרתם ואת שיתוף הפעולה שלהם. נעודד כאשר הדברים
לא יצליחו, ונפרגן לכל הצלחה.
לסיכום, הבה נשאל את עצמנו: האם אנחנו רוצים לגדל ילדים "מאולפים" אשר מצייתים תמיד,
או שמא אנחנו מעדיפים לגדל ילדים בעלי חשיבה עצמאית? האם המטרה שלנו היא שהילד ייכנס
לאמבטיה "בכל מחיר" – לרבות פחד מפני הוריו, או שמא אנו מעדיפים, שהוא יתרחץ כי הפנים
ערך חשוב: שמירה על הניקיון, שמירה על הבריאות? האם אנחנו רוצים לנהל מערכת יחסים,
המושתתת על שיתוף פעולה, הבנה ודיאלוג, או מערכת יחסים בה דברים אולי ייעשו בדיוק כפי
שאנחנו רוצים, אך היחסים יהיו צוננים ו/או עוינים? האם המטרה שלנו היא "להפסיק כבר את
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9
היללות המעצבנות" או שנסכים לראות ב"יללות" הללו הזמנה: הילד מזמין אותנו לפענח מהי
השקפת העולם שגיבש, ולעזור לכולנו - הורים וילדים – לפתח השקפת עולם, בה אנו נמצאים
כאן זה עבור זה, ולא זה נגד זה.
אסור לנו, בשום אופן, להפעיל כוח נגד ילדינו! התפקיד שלנו הוא לשמור על ביטחונם, בטיחותם
ובריאותם. אם נשקפת סכנה – נעצור! לא נאפשר לילד לרוץ לכביש ולא ניתן לו להיכנס
לאמבטיה עם מים רותחים. נעצור אותו, נחבק אותו – נגן עליו! הסמכות ההורית שלנו נגזרת
מאחריותנו ומומחיותנו – והילד שלנו צריך להרגיש תמיד, כי יש לו על מי לסמוך! אנחנו לא
צועקים, אנחנו לא מכניעים! אנחנו כאן איתו, בכוח האהבה ולא בכוח הזרוע! עוד אהבה, עוד
הבנה, עוד מענה מותאם לצרכים באמצעות היגיון בריא, גמישות והפעלת שיקול דעת - כך נגיב
על התנהגות מפריעה.
הכרת והבנת הצרכים של ילדינו יסייעו לנו להפעיל שיקול דעת ולהתנהל בכבוד. אנא, במוח
ובאהבה!
דסי צוראל, M.Aבחינוך, מרצה בכירה במדרשה להכשרת מנחים - מכון אדלר.
אורית רוזנבוים, M.Sבפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מרצה בכירה במדרשה להכשרת מנחים -
מכון אדלר.
http://www.facebook.com/adlerins
www.machon-adler.co.il
רח' הר סיני 95, הרצליה מיקוד 766:8 טלפון 99=;6;=-=9 פקס 878<59=-=9