Docstoc

איסלם - עבודה

Document Sample
איסלם - עבודה Powered By Docstoc
					‫1‬ ‫7002.5.92‬

‫ם‬

‫א‬

‫ל‬

‫ס‬

‫א‬

‫המילה אסלאם פרושה = מעניין (באה מהבניין אפעל שמקביל לבנין הפעיל בעברית – שם פעולה).‬ ‫ברוב המקרים ביש החלפה בין ש ל - ס בערבית ובעברית:‬ ‫תשעה בערבית = תסעה בערבית, עשר בעברית = עסרה בערבית.‬ ‫אסלאם = השלמה‬ ‫אפעל = הפעיל אפעאל = הפעלמה‬ ‫השלמה במובן של רצון האל במלואו. למעשה, הכנעה, כניעה מוחלטת לרצון האל. לב ליבו של רצון‬ ‫האל, ללא שאלות, ללא ויכוחים/דיונים ובוואדי ללא כעסים – היא יסוד היסודות של העניין.‬ ‫חייב אדם לקבל את גורלו יהיה הגורל אשר יהיה.‬ ‫אסלאם ויהדות הן דתות הדומות זו לזו יותר מאשר מוכנים להודות בכך.‬ ‫האסלאם, כמו היהדות, ובניגוד לנצרות היא דת של עשייה ולא דת של פולחן. האסלאם תופס עצמו‬ ‫כאורח חיים ולא כדת. התפיסה הנוצרית: "יהא לקיסר אשר לקיסר ולאל אשר לאל" אינה קבילה.‬ ‫המוסלמי נבחן יום יום ובכל מעשה אשר הוא עושה.‬ ‫הנחת היסוד של האסלאם: בצד אל יחיד ואין בלתו, קיים גם בשמים (סימבוליים) ספר קדוש שכמו‬ ‫האל הוא נצחי ובלתי נברא ועומד מחוץ לזמן.‬
‫עומד מחוץ לזמן – מושג יסוד בדתות המונותיאיסטיות. מונח טרנסנדנטי. הרעיון הוא שהזמן הוא דבר נברא. כלומר, כשהאל‬ ‫ברא את העולם נברא גם הזמן לפני בריאת העולם לא היה לפני. (תואם את התיאוריה המודרנית של המפץ הגדול). לכן, מי‬ ‫שברא את הזמן הוא אל נצחי, איננו תלוי בזמן ועומד מחוץ לזמן. זו הנחה בסיסית שאופייני ת לדתות המונותיאיסטיות.‬ ‫ספר מטפורי (לא פיסי) = אום אל כיתב = אם כל הספרים = הספר הקדוש. כל הידע הקיים ביקום מצוי בספר זה. למה זה‬ ‫חשוב?‬

‫עקרון יסוד באסלאם (סורה 3) אומר שעל המאמין לעשות הטוב ולא לעשות הרע. מה טוב ומה רע?‬ ‫הדרכה = ר.ש.ד המאמין נקרא גם המודרך. האדם זקוק להדרכה. המאמין הוא מורשד. מאין יבוא עזר?‬ ‫מהכתב אל מוקאדס = הספר המקודש. והאל הטוב, ברצותו שבני האדם ילמדו את ההדרכה, הוריד להם‬ ‫שליחים – רסול = נביאים.‬ ‫באסלאם, נביא ושליח הם מושגים מקבילים.באמצעות השליחים הוריד האל הטוב לבני האדם התגלויות‬ ‫מהספר החשוב.‬ ‫3 ההתגלויות החשובות ביותר על פי סדר הופעתן, באמצעות:‬ ‫1. נביא מוסא – התורה (כוללת את כל התנ"ך).‬ ‫2. נביא עיסא – אינג'יל (אוונגליון [פירוש נוסף בערבית יבלית] הברית החדשה כולה). בסורה 5 יש אמירה‬ ‫מפורשת לגבי הנושא.‬ ‫3. נביא מחמד – קראן.‬ ‫מכאן מבינים כי תפיסת האסלאם שליהדות, לנצרות ולאסלאם עצמו גזע אחד הניזון משורש אחד הלא‬ ‫הוא הספר הקדוש. מהגזע יוצאים שלשה ענפים.‬ ‫מדוע היה צורך ב – 3 התגלויות? מה לא הספיק בהתגלות של מוסא ואחר כך בהתגלות של עיסא?‬ ‫כל הנביאים היו שליחי אמת שהביאו תורה אחת. אך בני האדם לא תמיד השכילו למלא את מה שצוו.‬ ‫היהודים סלפו במודע את מסרי משה. הנוצרים מעוותים את המסר של עיסא כשמייחסים לו את התואר בן‬ ‫האלוהים (למרות שהאסלאם מקבל את לידת הבתולין והעלייה לשמים) האסלאם אינו מקבל כי ישוע הוא‬ ‫בן האלוהים. אין אפילו לחשוב שלאללה יש בן.‬ ‫סורה 211: "אמור: אללה הוא אחד, אללה הוא הנצח, לא נולד ולא הוליד ואין דומה לו".‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫2‬ ‫היהודים והנוצרים סילפו את מסרי האל. ולכן, היה צורך לשלוח שליח נוסף שימסור את הגרסה הנכונה,‬ ‫המלאה והבלתי מסולפת. ולכן, לא תבוא עוד התגלות כי מחמד הוא אחרון הנביאים, חותם הנביאים.‬ ‫מכאן נגזרת אמירה חשובה נוספת: ש.ר.כ = ש.ת.פ . שרכ בערבית משמעותו שיתוף בעברית והיא‬ ‫המילה ערבית שמשמעותה עבודת אלילים. שיתוף של מס' אלילים בפולחן. באסלאם זה החטא הנורא‬ ‫ביותר. באסלאם אין אופציות ביניים, אלא, רק אמונה באל יחיד.‬ ‫באסלאם, יש מלאכים, שדים ואפילו שטן , אך הם כולם ברואי האל ולא מהווים ישויות עליונות ובוודאי‬ ‫לא מקבילות לאל.‬
‫השטן - הוא מלאך שביקש רשות מאללה , לאחר שגורש מהשמים, לפתות את בני האדם ולהדיח אותם. אללה הסכים כי ממילא‬ ‫השטן לא יצליח לפתות את המאמין האמיתי.‬

‫יש רק ישות עליונה אחת – אל אחד עליון ואין בלתו. זוהי האמונה היסודית באסלאם. אל כל יכול‬ ‫הנמצא בכל מקום, בכל עת, מלא כל העולם.‬ ‫אהל אל כתאב – אנשי הספר: היהודים, הנוצרים, השומרונים אינם כופרים.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫3‬

‫היסטוריה‬
‫רגע לפני הופעת האסלאם, היה אזור המזרח התיכון זירת קרב של 02 שנה בין האימפריה הפרסית‬ ‫לאימפריה הביזנטית. בין השנים 906 – 826 התנהלה מלחמה קשה ביותר, זאת בהמשך למערכת‬ ‫מלחמות בין העולם הקלאסי לעולם הפרסי מהמאה ה – 6 לפני הספירה עד המאה ה – 6 לספירה.‬ ‫המאפיין הבולט למלחמות אלה שנמשכו כ – 003,1 שנה הוא עליית כוחו של צד זה או אחר, לחילופין,‬ ‫אך המערכה לא הוכרעה והאימפריות נותרו במקומן ובגבולן.‬ ‫בפעם האחרונה שבהן התגוששו האימפריות, בשנת 416, נכבשה ארץ ישראל על ידי הפרסים שהרסו‬ ‫כמעט את כל הכנסיות הביזנטיות.‬ ‫בשנת 826 נחתם הסכם שמחזיר את הכוחות לקו ההתחלה בהבדל אחד – 02 שנות מלחמה התישו את‬ ‫האימפריות (אי אשפר להסביר את המהירות שבה כבשו המוסלמים את האזור בלי לקבל את סיבת‬ ‫תשישותן של האימפריות) כלכלית, אובדן חיילים,החלשת ההגנה על הגבולות שנמסרה לשבטים ערביים‬ ‫/ מדינות חסות שמאחר ולא קיבלו תשלום, לעיתים אפילו הצטרפו לכוחות האסלאמיים.‬ ‫מאיפה התחיל האסלאם‬ ‫המקורות לתחילתו ובוא של האסלאם הם מוסלמיים והועלו על הכתב מאות שנים לאחר שהתרחשו.‬ ‫המקורות הקדומים ביותר הם מהמאה ה – 8 כשהתהליך התחיל במאה ה – 6. קשה לסמוך על המקורות‬ ‫במיוחד שהכותבים ידעו כבר את סופו של הסיפור.‬ ‫המחקר הארכיאולוגי לוקה בחסר כי אי אפשר לבצעו במקורות האסלאם, במכה ובמדינה.‬ ‫אך העובדה שאי אפשר לאשש את החומר האסלאמי היא חסרת חשיבות. כי מה שחשוב הוא מה שמעצב‬ ‫את התודעה ההיסטורית. אם צבור גדול חושב שאירועים מסוימים התרחשו, נקבל את ההנחה שהם אכן‬ ‫התרחשו : ‪THER IS NO HISTORY THER IS ONLY HIS STORY‬‬
‫שמעון גת: ארכיאולוגיה היא תחום מדע חשוב ככלי עזר להבנת ההיסטוריה. אך ברגע שהממצאים לא עולים לא עולים בקנה‬ ‫אחד עם ההיסטוריה, הארכיאולוג פוסל את ההיסטוריה, למרות, שהארכיאולוגיה היא למעשה פרשנות של הממצאים.‬

‫לפני הופעת האסלאם, חצי האי ערב היה ברובו שטח שנדדו בו שבטי נוודים. יחד עם זאת, תמיד היו בו‬ ‫גם התיישבויות קבע.‬ ‫אזור אחד (תימן, דרום מערב סעודיה, עומן) לא נופל בהגדרה של מדבר. הוא אזור חקלאי המקבל גשמים‬ ‫ממונסונים ומהווה את אזור בית הגידול של המור והלבונה.‬ ‫גם באזור המדברי היו מקומות ישוב קבועים מכה, טאיף, ית'רים. כולן היו ממוקמות בתוך נאות מדבר‬ ‫והווה מרכז חקלאי כשהגידול העיקרי היה תמרים.‬ ‫מכה – היא חריג ב – 2 הקשרים:‬ ‫1. השטחים החקלאיים סביבה אינם מספיקים לקיים אוכלוסייה גדולה. מכה יושבת בדיוק באמצע‬ ‫הדרך בין מקורות המור והלבונה לבין ערי הנמל שמהן ייצאו את הבשמים והקטורת. שיטת‬ ‫השיירות הייתה ששירה לא עברה את כל הדרך מדרום חצי האי עד הנמל, אלא, החליפה בדרך‬ ‫ידיים בין סוחרים. מכה, שמרבית אנשיה הם משבט קריש היא מרכז מסחרי. החקלאות היא‬ ‫משנית. נכבדיה הם סוחרים שעקב עבודתם חשופים לדעות, רעיונות וחידושים הרבה יותר‬ ‫מחקלאים (בדרך כלל האסלאם מוצג כדת שנולדה בחברה חקלאית אך זה לא נכון). נושאי‬ ‫הבשורה של האסלאם היו אם כן סוחרים והנביא מחמד עצמו היה בן למשפחת סוחרים.‬ ‫2. מכה לא הייתה רק מוקד מסחרי. היא הייתה גם מרכז דתי. לא ברור מתי זה קרה כי אין על כך‬ ‫נתונים. אך מה שכן ידוע, שמכה נמצאת בלב חבל חיג'אז שתושביו נלחמים על שטחי מרעה‬ ‫ומקורות מים במשך 8 חודשים בשנה. 4 חודשים בשנה, עולים אנשי השבטים אל מכה שהיא‬ ‫מרכז דתי שם יש מבנה בשם: הכעבה המפוארת. מבנה שבמרכז הקיר המזרחי אבן שחורה קטנה‬ ‫שמקורה אינו ידוע, אך יש סברה שזהו מטאוריט. חודשיים לפני העלייה לרגל וחודשיים‬ ‫לאחריה, אסור היה להלחם כדי לאפשר לעולי הרגל להגיע אל מכה ולחזור בשלום אל מקומם.‬ ‫(בתרבויות ערביות/כנעניות/נבטיות האבן ייצגה אל). בפולחן הדתי הקדם אסלאמי הפנתיאון‬ ‫הערבי כולל הרבה אלוהויות. נזכיר 4 שמופיעים בקוראן אלוהות אחת זכרית ו -3 נקביות‬ ‫שנחשבו נשותיו של האלוהות הזכרית:‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫4‬ ‫אל מנאת‬ ‫אל לאת‬ ‫אללה‬ ‫אל עזא‬ ‫הפסוקים שבהם מופיעות 3 האלוהויות הנקביות נחשבים כ "שתולים" על ידי השטן ואלה‬ ‫נקראים: פסוקי השטן.‬ ‫פרק הזמן שקדם להופעת הנביא מחמד והיה בו שיתוף של אלוהויות (מכאן המילה שרכ) נקרא:‬ ‫ג'אהליה ומתורגמת לעברית כבערות = אי ידיעת האל. אך התרגום הנכון מילולית רחוקה‬ ‫מלהקיף את המשמעות האמתית של המילה. הבער לא רק שאינו יודע את האל. הוא נטול תרבות,‬ ‫בור, ריקא, פוחז = עם הארץ.‬ ‫ג'אהליה הוא הפוך לתרבות הפוך למוסר הפוך מאורח החיים האסלאמי. המקורות המוסלמיים‬ ‫רוצים להגיד שלפני בוא האסלאם שררו הבורות ושרירות הלב. בא האסלאם ותיקן זאת.‬ ‫לתוך העולם הזה, נולד, לפי המסורת בשנת 075 מחמד. הוא היה בן למשפחה מכובדת משבט קריש.‬ ‫המשפחה כולה נקראה על שם אבי סבו : האשם אבן עבד אל מנאף (קבור בעזה) ונודעה כמשפחה‬ ‫האשמית. היו לו מספר צאצאים. אחד מבניו היה עבד אל מטלב שהיה אביו של הנביא מחמד.‬

‫אבי הנביא היה סוחר, אמו שמה היה אמינה. כשהייתה בהריון מת אביו והוא נולד יתום מאב. בהיותו בן 5‬ ‫התייתם גם מאמו וגודל אצל הסבא ואצל הדוד אבו טאלב שיהיה אחד מחסידיו הגדולים. כוון שגדל כילד‬ ‫יתום, הוכנס לעבוד בשרותה של אלמנה עשירה בשם חדיג'ה שגילה כפליים מגילו. התחיל לעבוד‬ ‫כמשרת, סוחר בשרותה ולבסוף נישא לה. למרות שהייתה מבוגרת ממנו בהרבה והוא היה בעלה השלישי,‬ ‫זאת הייתה אהבת אמת וכל עוד חיה לא נשא אישה אחרת. חדיג'ה היא דמות חשובה למוסלמים בשני‬ ‫אופנים:‬ ‫1. היא הייתה המאמינה הראשונה של מחמד.‬ ‫2. היא הייתה אימה של פטימה, בתו היחידה של מחמד שהגיעה לבגרות (כל ילדיו מתו בילדותם).‬ ‫* מחמד, עוד לפני שזכה בהתגלויות, ראה צורך להתבודד. פעם אחת בשנת 016 כשהתבודד במערה על‬ ‫הר ג'בל חירא ליד מכה היה לו חזון = התגלות ראשונה: הוא ראה מלאך (גבריאל) יורד משמים, פרס‬ ‫לפניו יריעת בד ואמר לו קרא. מחמד השיב איך אקרא ואני לא יודע קרוא וכתוב. פתאום האותיות‬ ‫מתבהרות לפניו. "קרא בשם אלוהיך שיצר אותך מטיפת דם קרוש" (סורה 69 – הדם הקרוש – ההתגלות‬ ‫הראשונה). מחמד חוזר הביתה משוכנע שהשתגע וחדיג'ה מרגיעה אותו שראה משהו אמיתי. מעכשיו‬ ‫יחסרו ההתגלויות שוב ושוב. בשלב הבא ההתגלויות מלוות בהוראות לצאת לאנשי מכה ומדינה, להזהירם‬ ‫מיום הדין הקרב ובא ולהורות להם לחזור בתשובה.‬ ‫* כשנתיים אחר כך, מתחיל מחמד להטיף לאנשי עירו. בתחילה ראו בו קוקו, ואחר כך כקוקו מסוכן כי‬ ‫אנשים מתחילים להתקבץ סביבו. הקבוצה הראשונה של מאמינים נקראת: צחאבה והיא נחשבת האצולה‬ ‫של האסלאם. אנשיה הם דמויות מקודשות.‬ ‫* עכשיו אנשי מכה מתחילים לדאוג מ - 2 גורמים:‬ ‫1. אף אחד לא אוהב שיאמרו לו שכל מה שהוא ואבותיו האמינו בו היה טעות.‬ ‫2. מאחר ובכל שנה הייתה עלייה לרגל למכה, זהו עסק כלכלי חשוב ומכניס והתושבים חששו‬ ‫מפגיעה בפרנסתם.‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫5‬ ‫למזלו של הנביא, מי שהיה אז האיש החזק במכה היה דודו אבו טאלב ולכן הגן על אחיינו. אך אפשר היה‬ ‫לפגוע בנוהים אחריו ולכן בשנת 516 , חלקם נס על נפשו והיגר לאתיופיה = ההג'רה הקטנה.‬ ‫* שנת 816 – היא שנה גורלית בחייו של מחמד:‬ ‫1. אירוע מיסטי – סורה 71 נאמר: "ישתבח זה אשר הסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל‬ ‫מסגד אל אקצה אשר את סביבותיו ברכנו למען נראנו מאותותיו" הפסוק סתום אך הפרשנות המקובלת‬ ‫היא שבאותו לילה הוסע מחמד לירושלים על גבי סוס בדם אל בורק, עלה מהר הבית לשמים, ראה את‬ ‫אלוהים וקיבל ממנו הנחיות.אם שואלים מוסלמי היכן בקראן מופיעה ירושלים הוא מצטט את המשפט הזה‬ ‫למרות ששמה המפורש של ירושלים לא מופיע כאן ובקראן.‬ ‫2. מותה של חדיג'ה – אירוע טראומתי מאין כמותו ממנו התקשה להתאושש.‬ ‫3. מותו של הדוד אבי טאלב – שהיה פטרונו ומגנו. דוד אחר של מחמד המכונה "אבו להב" עולה‬ ‫לשלטון בעיר מכה. הוא לא הגן על מחמד. הוא היחיד מהמשפחה המוזכר בקראן. "ידי אבו להב ייבשו‬ ‫והוא יצלה באש הגיהינום כשאשתו מביאה עצים למדורה וענק עצי דקל על צווארה" כלומר, לא רק שלא‬ ‫הגן על מחמד, אלא, עמד בראש רודפיו.‬ ‫* בית'רא - נמצאים 3 שבטים יהודיים (יושבים אלפי יהודים המאוגדים ב – 3 שבטים. אין מידע מי‬ ‫הם היו, האם היו צאצאי השבטים או ערבים שהתגיירו והאם אכן היו מאורגנים כשבטים) ו – 2 שבטים‬ ‫ערביים שלא הסתדרו ביניהם. 2 השבטים הערביים הזמינו את מחמד לעירם לשפוט ביניהם ומחמד שולח‬ ‫לשם את חסידיו.‬ ‫* בשנת 226 (צריך לזכור שנה זו) – עובר מחמד לעיר ית'רא שתיקרא מעכשיו: מדינת (אל)נבי או‬ ‫בקיצור מדינה. המעבר למדינה נקרא: ההג'רה = ההגירה. זהו למעשה קו ה – 0 של האסלאם ב - 3‬ ‫מובנים:‬ ‫1. המניין המוסלמי מתחיל בשנה זו. היום אנו נמצאים בשנת 824,1. המוסלמים מונים לפי שנת‬ ‫הירח כך שכל 001 שנות חמה הן 301 שנות לבנה.‬ ‫2. ממכה יוצא מחמד כפליט נרדף. במדינה חלה תמורה בדמותו. מהוזה וחוזה הוא הופך למפקד‬ ‫צבאי, מנהיג פוליטי, מחוקק ושופט שתוך 9 שנים בלבד יהפוך לשליט חצי האי ערב כולו.‬ ‫3. במדינה, יהפוך האסלאם מאמונה לדת. האמונה = דבר וולונטרי: תרצה תאמין לא תרצה לא‬ ‫תאמין. הדת = מערכת חוקים ונורמות מחייבת (אם לא מקיימים נענשים).‬
‫כשקוראים הקוראן מוצאים הרבה אמירות חיוביות ושליליות על היהודים. בראשית הדרך מחמד אומר ליהודים: לא הבאתי דת‬ ‫חדשה אלא אישור לאמונתכם. כשהגיע למדינה חשב שחלק גדול מתושביה יקבל אותו בברכה ויעמיד אותו בראשם. אך‬ ‫היהודים דוחים אותו "אין שונא גרוע מאוהב נכזב". כשהוא נדחה על ידי היהודים הוא הופך לשונאם בנפש. הוא מצליח להפוך‬ ‫לשליט הערבים בעיר לאחר שתיווך בין 2 השבטים הניצים ואז מתחיל לטפל ביהודים: ראשית גרש שבט יהודי אחד. שני‬ ‫השבטים האחרים לא עשו דבר, כשגירש את השבט השני, השבט השלישי לא עשה דבר. את השבט השלישי הוא כבר לא‬ ‫גירש, אלא, שחט את הגברים ואת הנשים והילדים מכר כעבדים. אך מחמד לא הסתפק בכך. ממדינה הוא הולך לאזור חיבר,‬ ‫לשם ברחו חלק מהיהודי השבטים המגורשים ומגרשם ואף הורג בנותרים. מאז, מואשמים יהודי חיבר במותו (למרות שמת 4‬ ‫שנים לאחר שהיה שם).‬ ‫מאז והעד היום מנהלים המוסלמים מלחמת קודש נגד היהודים וידוע הסיסמה: "חיבר, חיבר, יהודי – צבא מחמד עוד ישוב".‬

‫* נצחונו של מחמד על היהודים בחיבר ובמקומות אחרים מביא לו בפעם הראשונה שלל שאותו הוא יכול‬ ‫לחלק לחסידיו. השלל, הוא מה שגורם לאחרים להצטרף לכוחותיו. בשלב מסוים אוסף מחמד את אוהדיו‬ ‫וכורת איתם ברית מחייבת = אמנה = עאהד אל אמה (אמה – אומת האסלאם). השם הכולל לכל‬ ‫קהילות המוסלמים באשר הם. כל מוסלמי מחויב לאמנה זו ושייך אליה. חוזה האמה שכרת מחמד במדינה‬ ‫מחייב על מוסלמי עד היום. בהסכם 32 סעיפים, ובהם:‬ ‫1. כאשר ממאמין נמצא בסכסוך עם מי שאינו מאמין, חובת המאמינים האחרים לחוש לעזרתו (לא כתוב‬ ‫אם הוא צודק או תוקף. הסולידאריות עמודת תמיד לזכות המאמין).‬ ‫2. לא יכרות מאמין הסכם שלום עם בלתי מאמין אם יש מאמין אחר המתנגד לכך.‬ ‫3. לא ירים מאמין ידו נגד מאמין אחר, אלא, יפתרו הסכסוך במשא ומתן. פתנה = מלחמת אחים וזה‬ ‫נחשב לחטא דתי גדול של מוסלמי. בין אם מרים יד על אחד, ועד מדינות.‬
‫קיום מצב שבו נלחמו מוסלמים האחד בשני מוסבר במאורע של "השער הפתוח": התרחש מצב שאפשר סכסוך בין מוסלמים‬ ‫ואי אפשר מאז לסגור השער.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫6‬ ‫* לאחר שסידר עניינים עם היהודים פנה מחמד לסדר עניין עם אנשי עירו, בני שבט קריש שגירשו אותו‬ ‫ממכה. הוא לא התקיף ישירות, אלא, ארב עם צבאו לשיירות שלהם וכך פגע בפרנסתם. התפתחו קרבות‬ ‫בין שתי הקבוצות אך לא הייתה הכרעה.‬ ‫* בשנת 826 – נפתח משא ומתן במקום שנקרא: חד'ביה. נחתם הסכם בין שליחי בני קריש מהעיר מכה‬ ‫ושליחי הנביא. ההסכם נקרא: אל הדנה = שביתת נשק מוגבלת בזמן (עד 01 שנים, 01 חודשים, 01‬ ‫ימים). לפי ההסכם, הותר לנביא מחמד ולאנשיו, אנשי הצחאבה לחזור לביקורים במכה – ללא נשק ואילו‬ ‫בזמן הביקור, התחייבות אנשי מכה שנושאי הנשק שלה יורחקו ממנה. ההסכם גרם לנביא לבצע 2‬ ‫מהפכות:‬ ‫א. כשהמוסלמים התחילו להתארגן ולהתבסס במכה, מחמד משנה את כוון התפילה מירושלים למכה.‬ ‫ב. הנביא מחזיר את העלייה לרגל למכה והופך אותה לחובה אסלאמית. אומנם, הוא נותן לה תכנים‬ ‫שונים מהג'אהילה אך גורם לכך שהחשש של תושבי מכה כי האסלאם יביא איתו אובדן הפרנסה, התבדה.‬ ‫* שנת 036 – צבאה של מכה רחוק מהעיר, ופתאום מחמד "מגלה" שאנשיה לא עמדו בהסכם. וכשאנשי‬ ‫המלחמה של מכה רחוקים, מופיעים אנשי מחמד וכובשים את מכה כמעט ללא התנגדות, עם הרוג אחד.‬ ‫איך הם מצדיקים את כיבוש מכה:‬ ‫ לא אנחנו הפרנו את ההסכם, אלא אנשי מכה.‬‫ הנביא הוא המודרך האולטימטיבי מיום ההתגלות. כל פעולה שלו היא במצוות האל. כלומר, אם‬‫נכנס הנביא למכה בניגוד להסכם, עשה זאת במצוות האל.‬ ‫בראיה הפוליטית של האסלאם, בתנאים מסוימים, מותר לא לעמוד בהסכם שחתם עם מי שאינו‬ ‫מוסלמי. הביטוי המדויק לזה: הסכם בני קריש / הסכם חד'ביה.‬ ‫ההשפעות הפוליטיות של הסכם מכה:‬ ‫1. הביא להתאסלמות של תושבי מכה. מחמד נהג בחכמה, לא העניש את מתנגדיו במכה. להיפך,‬ ‫הוא נתן להם תפקידים בכירים . שבט קריש הפך לשליט אסלאמי והפך למקור היחיד לשליטים‬ ‫אסלאמיים. כך, גייס מחמד לצידו את מי שעלול היה להזיק לו.‬ ‫2. נפילת מכה בקלות לידי הנביא ואוהדיו גרמה לשבטי חצי האי להבין שעם מחמד ואנשיו עדיף‬ ‫להתחבק ולא להסתכסך.‬ ‫שנת "המשלחות" = "וואפות" – כל השבטים הערביים שולחים משלחות לנביא, נשבעים לו‬ ‫אמונים, לוקחים עליהם את חוזה האמה. כך יוצא, שתוך 9 שנים מיום שיצא מחמד כפליט ממכה‬ ‫הוא הופך לשליט העליון של כל חצי האי ערב.‬ ‫האסלאם האמיתי מדגיש שלא היו למחמד, פרט לבחירת האל, שום תכונות מיסטיות.‬ ‫בסורה 3 נאמר: " הנביא, אלא שליח. וכבר היו שליחים בעולם וכבר חלפו ממנו ומה תעשו כשהוא לא‬ ‫יהיה". גם הביוגרפיות אינן מתארות אותו כדמות לא אנושית אלא אדם .‬ ‫בספרות שבעל פה = החדיף, יש תאור של הנביא שעושה את צרכיו. כלומר,‬ ‫מוצג כאדם בשר ודם עם צרכים נורמטיביים.‬ ‫* שנת 136 – שנת השיא שבה נמצא מחמד בשיא כוחותיו. בשנה שאחריה הוא חולה ובאמצע שנת‬ ‫236 מת הנביא מחמד. מות הנביא מחמד מעמיד את האסלאם בפני בעיות חמורות:‬ ‫ הנביא מחמד לא השאיר יורש.‬‫ הנביא מחמד לא הגדיר מנגנון הורשה.‬‫ הנביא מחמד לא הגדיר סמכויות.‬‫לכן יש התרוצצות רבה בקרב אוהדיו ומי שתופס יוזמה הוא אחד מאנשי הצחאבה – עומר אל חטב. הוא‬ ‫מכנס את הצחאבה ומעמיד בפני אנשי מדינה כעובדה שיש יורש לנביא. לפי הצעתו, נבחר אדם שהיה‬ ‫חברו הקרוב של מחמד – אבו בכר הידוע כ – א (ל) צדיק. מאחר ולא יודעים מה יהי תוארו ומה תהיינה‬ ‫סמכויותיו, ניתן לו תואר זמני: חליפת ר'סול = בעברית חליף. התואר שימש עד שנת 4291.‬ ‫החזון האסלאמי הרדיקלי הוא חידוש החליפות.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫7‬ ‫7002.6.5‬ ‫אנצאר – קבוצה של תומכים שמקומה היה במדינה והלכה עם מחמד. 4בוצה זו הייתה בסיס כוחו של‬ ‫מחמד.‬ ‫אמיר אל מאמינין – בערבית קלאסית, אמיר = מפקד. בתרגום המילולי הכוונה היא למי שעומד בראש‬ ‫המאמינים (א.מ.ר בעברית ובערבית קדומה הוא שורש למילה שפרושה גובה). לכן, אמיר הוא מי‬ ‫שמספיק גבוה בדרגתו או יכולותיו לפקד. בעברית קדומה א.מ.ר הוא בבניין פקד = ציווי. בערבית‬ ‫המשמעות נותרה אמרה = ציווה). מכאן, אמיר הוא מי שמצווה.‬ ‫לפעמים משתמשים בתואר אמיר ולפעמים בתואר חליפה.‬ ‫אבו בכר עבדאללה אבן עת'מאן - הח'ליף הראשון אחרי מות מחמד, כיהן שנתיים (236-436)‬ ‫עד מותו. אביה של עאישה אשת מחמד.‬ ‫הוא היה מראשוני המוסלמים, עוד בימי מכה. אבו בכר היה סוחר מצליח והיה ידוע בבקיאותו בחוקים‬ ‫ובמסורת של בני עמו בראשית האסלאם המתהווה. הוא נלווה אל מחמד כאשר ברח ממכה למדינה‬ ‫"ההג'רה", ובשנים אלו, לטענת הסונים היה לחסדו הנאמן ביותר.‬ ‫הוא ירש את מחמד כמנהיג פוליטי ודתי, והיה לח'ליף הראשון מבין ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך (א-‬ ‫ראשידון). אמנם תקופת שלטונו ארכה כשנתיים בלבד, אך הוא היה זה שפתח את מסעות הכיבוש‬ ‫האסלאמיים בשליחת צבאות לסוריה ולעיראק. אבו בכר קיבל משימה שהנביא הותיר אחריו:‬ ‫בשנת 926, עוד לפני כיבוש העיר מכה, נעשה הגישוש הראשון לכוון העולם הביזנטי. כוח שיצא ממדינה‬ ‫הובס על ידי כוח בזנטי בעיר שנמצאת מצפון לירדן בשם מותה. בקרב נהרגו 3 אנשי הצחאבה שהיו‬ ‫מידידיו הקרובים של הנביא וכן בנו המאומץ. הנביא הותיר כצוואה פוליטית לנקום את המפלה במותה.‬ ‫אבו בכר התכוון לצאת צפונה, אך ראה שיש לו בעיות מבית ובחר לטפל בהן: לאחר מותו של הנביא,‬ ‫שבטים ערביים ראו עצמם משוחררים ממחויבותם לאמה. לכן אבו בכר נאלץ להיאבק בשבטים הפורשים‬ ‫הללו כדי שלא יתפורר כל המרקם המאחד.‬ ‫במלחמות ִדה (פירוש: מלחמות הכפירה/החזרה) השיב אבו בכר אל חיק האסלאם את עשרות השבטים‬ ‫ר‬ ‫המורדים של חצי האי ערב שחזרו בהם מן האסלאם ולא חשו מחויבים לביעה (שבועת אמונים לנביא‬ ‫מחמד ולאסלאם). השבטים שפרשו לא התאחדו, אלא, חזרו כל שבט למקומו.אבו בכר ניצל את ההפקדה‬ ‫ואילץ כל שבט להתחייב לאמה. נוצר המושג: מרתד = מי שקיבל על עצמו את האסלאם וחזר בו, אחת‬ ‫דינו מות. מבחינה הלכתית מי שהפך מוסלמי לא יכול לחזור בו. מי שנולד מוסלמי לא יכול לשנות את‬ ‫דתו.‬ ‫מעבר להישגיו המדיניים וחיזוק מעמד האסלאם בשעתו הקשה ביותר, הוא נחשב, על ידי הסונים, למנהיג‬ ‫רוחני צנוע ונערץ.‬ ‫הסונים מכנים אותו גם ה"צדיק".‬ ‫בתקופת שלטונו הוא ביסס את שלטון האסלאם בחצי האי ערב.‬ ‫אבו בכר נפטר ב-436 באל-מדינה, כנראה מזקנה. זמן קצר לפני מותו הוא קרא לקהילה המוסלמית לקבל‬ ‫את עמר בן אל-ח'טאב כיורשו לח'ליפות. מרבית הקהילה אימצה את עמר, אולם השיעים, תומכי עלי בן‬ ‫אבו טאלב סברו כי עלי היה זה שצריך לרשת את אבו בכר (לאחר שאבו בכר "גזל", בראייתם, מעלי את‬ ‫ירושת הנשיא מחמד).‬ ‫אבו בכר נקבר במסגד הנביא במדינה, יחד עם הנביא מחמד (ומאוחר יותר גם עמר בן אל-ח'טאב).‬ ‫ע ַמר ִבן אלח' ַמאב - היה הח'ליף השני ושלט בשנים 436-446, ועלה לשלטון לאחר מותו של אבו‬ ‫ַמ ט‬ ‫ֻעמ ב‬ ‫בכר.‬ ‫עומר נחשב למייסד האימפריה המוסלמית. הוא לחם נגד הביזנטיים וכבש את ארץ ישראל, סוריה, עיראק‬ ‫ומצרים. עומר היה כובש ירושלים, ומסגד עומר בירושלים קרוי על שמו.‬ ‫אבו בכר מינה אותו לפני מותו כיורש הח'ליפות ובכך חסם את הדרך לעלייתו של עלי אבו טאלב, חתנו‬ ‫של הנביא. העברת השלטון בצורה של מינוי החליף את זה שיבוא אחריו הייתה יוצאת דופן וחסרת תקדים‬ ‫באותה התקופה.‬ ‫עמר היה מנהיג מוכשר ומנוסה והיו לו כינויים כגון "אלפארוק" (המיטיב להבדיל בין אמת לשקר),‬ ‫"צאחב אלדרה" (בעל השוט המחמיר והקפדן) ו"אמיר אל מאמינים" (כינוי שהפך מאוחר יותר לכינוי‬ ‫מסורתי שכיח לח'ליף).‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫8‬ ‫בעת שלטונו של אבו בכר, עמר שימש לאישיות חזקה שעמדה מאחוריו, ואולי אף מאחורי הנביא שנהנה‬ ‫מהתאסלמותו. אישיותו היוותה דוגמה ומופת למאמינים- הוא היה צנוע,עניו ומסתפק במועט, ביתו היה‬ ‫פתוח לכל, ושלטונו דמה לשלטון השיח בתקופת ה"ג'הליה".‬ ‫שלטונו של עמר נמשך עשר שנים שבהן הונחו היסודות לאימפריה המוסלמית; עמר הרחיב את שטחה של‬ ‫האימפריה על ידי כיבוש חלק מן האימפריה הביזנטית וחיסול הממלכה הפרסית סאסאנית. הוא הביא‬ ‫לארגון אדמיניסטרטיבי של השטחים הכבושים, ולארגון פנימי בתוך מעמד הכובשים; ובכל מעשה הוכיח‬ ‫את עצמו כשליט מוכשר וכאדמיניסטראטור גדול. האכזריות שאפיינה את האסלאם בכיבושיו בחצי האי‬ ‫ערב, השתנתה ליחס סובלני.‬ ‫הכבוש המוסלמי הוא כיבוש כמעט ללא הרס. שנים רבות שלטה בהיסטוריוגרפיה האמונה כי התקופה‬ ‫הביזנטית הייתה תקופה של פריחה וכשבאו המוסלמים הם הרסו הכול. אך הנתונים מראים שלא כך היה.‬ ‫למעשה, העובדה שלא היה הרס על ידי המוסלמים יצרה לארכיאולוגים בעיה (אוהבים הרס כי קל לתארך‬ ‫סופה של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה). בפועל, היה תהליך איטי של כ – 001 שנה שבהן חלה‬ ‫תחלופה בין התקופה הביזנטית לתקופה המוסלמית.‬ ‫לפי המסורת, עמר הנהיג את התאריך המוסלמי, המתחיל בשנת ה"הג'רה" של מחמד למדינה (226).‬ ‫לפני מותו הספיק עמר למנות מועצה של שישה בוחרים (ה"שורא") שעליה פקד למצוא מועמד מתאים‬ ‫כיורש החליפה.‬ ‫עמר נרצח במסגד בשעת התפילה על ידי עבד פרסי שעול המיסים הכעיסו.‬ ‫מותו, ללא יורד, יוצר שוב בעיה. בין אנשי הצחאבה היו 2 מועמדים מתאימים לתפקיד החליף:‬ ‫1. עלי אבן אבי טאלב – דודו של מחמד נשוי לבתו פאטימה.‬ ‫2. עת'מאן אבן עפאן – ממשפחה מכובדת במכה, אל אמייה, ממחותני מחמד, מראשוני הצחאבה.‬ ‫היו חילוקי דעות בין קרובי משפחת הנביא מחמד שתמכו בעלי ובין חשובי מכה שתמכו בעות'מאן.‬ ‫השורא בחרה את עות'מאן בן עפאן לחליף השלישי באסלאם.‬ ‫עות'מאן אבן עפאן - היה הח'ליף השלישי במניין "ארבעת הח'ליפים הצדיקים" שבאו לאסלאם‬ ‫לאחר מחמד. כיהן כח'ליף משנת 446 ועד 656.‬ ‫כהונתו של עות'מאן גררה התנגדות רבה, במיוחד כאשר הואשם בנפוטיזם ומינוי מקורבים רבים למשרות‬ ‫החשובות באימפריה האסלאמית הצעירה, חיי הוללות ופאר כנגד חוקי הדת ובזבוז כספים רבים.‬ ‫בימיו נמשכים הכיבושים והמוסלמים הגיעו עד סין והודו.‬ ‫בשנת 056 החליט עות'מאן על העלאת הקוראן על הכתב, צעד שגרר ביקורת קשה, כאשר השיעים,‬ ‫אליהם הצטרפו גם האשמים, טענו כי הושמטו קטעים רבים הטוענים לכתרו של עלי כח'ליף.‬ ‫בימיו התקיימו : קומפילציה = איסוף חומר וזיקוקו לנוסח מסוים, קנוניזציה = הכרזה על נוסח יחיד שאין‬ ‫בלתו. כשהנביא חי, דבריו נכתבו על 'עלים', 'אבנים' ועל 'הלבבות'. היו 9 גרסאות שונות של הקוראן. אך‬ ‫מאחר והקוראן הוא דבר האל, אסור לטעות בו ולו באות אחת. עות'מאן אסף ועד חכמים שישבו על‬ ‫הגרסאות השונות זיקקו אותן לכלל גרסה מדויקת והגרסאות האחרות הושמדו ואפילו לא ידוע איך נראו.‬ ‫למרות ההתנגדות, הצליח עות'מאן להציג נוסח אחיד לקוראן ותרם בכך תרומה רבה בגיבוש האסלאם.‬ ‫בשנת 656 פרץ מרד בו נרצח עות'מאן (עלי לא היה מעורב במרד וברצח אך הואשם שהטפותיו הביאו‬ ‫לכך). הירצחו של עות'מאן הביא לקרע המשמעותי הראשון באסלאם, קרע שהביא לאחר מכן למלחמת‬ ‫האחים הראשונה, הפיתנה הגדולה = פתיחת השער, באסלאם.‬ ‫נפתחה שרשרת מלחמות ורצח שארכו כ – 001 שנה.‬ ‫עלי אבן אבי טאלב - הרביעי והאחרון בין ארבעת הח'ליפים הראשונים שלט בשנים 656 – 166.‬ ‫נולד ב ־506 במכה לאבו טאלב, סוחר עשיר ממכה שהיה דודו ופטרונו של מחמד. היה מהראשונים‬ ‫שקיבל את האסלאם עוד בילדותו (בגיל 7 או 9). התחתן עם פאטימה בתו של בן דודו מחמד.‬ ‫נבחר להיות הח'ליף הרביעי, בהסכמת חלק מחכמי השורא, אך נתקל בהתנגדות עזה:‬ ‫1. מחנה עיאשה – אשתו הרביעית של מחמד שנאה אותו מאוד והנהיגה נגדו מרד שנכשל:‬ ‫קרב הגמל- מלחמת האזרחים הראשונה בתולדות האסלאם- אופוזיציה של בני קוריש בהנהגת‬ ‫עיאשה נלחמת בעלי ונוחלת תבוסה (מסופר שרכבה על גמל ועודדה כוחותיה).‬ ‫2. משפחת עות'מאן – בן דודו של עות'מאן , מבית אומיה , הוא מעאוויה אבן אבי סופיאן‬ ‫(עאווי = נובח, מעאוויה בעברית = נבחן. בתרבות הג'אהלית האמינו שאם יש לילד שם טוב, תחמוד אותו עין הרע‬ ‫ועלול להיפגע. לכן בחרו לפעמים לילדים שמות מוזרים)‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫9‬ ‫מושל סוריה, סירב להישבע אמונים לעלי ונשבע לנקום בעלי נקמת דם, בשל רצח עות'מאן בידי‬ ‫תומכי עלי.‬ ‫בשנת 756 - קרב ציפין - נערכו כוחותיהם של עלי ומועאויה זה מול זה. צבאו של מועאויה היה חזק‬ ‫ומנוסה, לעומת צבאו של עלי, שלא היה מלוכד או מנוסה. למרות זאת נלחם צבאו של עלי בנחישות,‬ ‫מתוך ייאוש וגם בנכונות לסכן הכול; לכן נטתה המערכה לטובתו של עלי. ברגע המכריע, מועאויה ציווה‬ ‫על אנשיו להרים ספרי קוראן על רומחיהם. צבאו של עלי סירב להמשיך להילחם בעוד ספרי הקוראן‬ ‫מורמים נגדו. עלי נכנע והסכים לגשת לבוררות ולהסכמי שביתת נשק.‬ ‫תוך מהלך הבוררות הצליחו להגיע להסכמה בדרכים לא דרכים, שלפיה יוסר עלי מהח'ליפות. עלי לא‬ ‫הסכים לקבל עליו את הדין, ולוחמיו הסכימו איתו וקראו " ָא ֻּכם א ָא ל ָה" (אין משפט אלא לאללה)‬ ‫ל ח ִ ל ִל‬ ‫הם טענו שעלי נכנע לבוררות בשר ודם ולא לבוררות האל, שהייתה נקבעת בהמשך הקרב. אנשים אלה‬ ‫פרשו ממחנהו של עלי ויסדו את הכת הדתית –אופוזיציונית הראשונה באסלאם, שכונתה ח'וארג'. הם‬ ‫פנו אל מזרח עיראק. הם השליטו אנרכיה בכל הארץ במהלך מסעי השוד והביזה שניהלו. בכך, למעשה,‬ ‫הפך הוויכוח הפוליטי בעניין הח'ליפות לוויכוח דתי. הח'וארג' מינו להם ח'ליף משלהם תוך השקפה‬ ‫שלפיה הח'ליף לא חייב להיות מצאצאי הנביא אלא רק ברמה מוסרית ודתית גבוהה. הם הכריזו כ"כופר"‬ ‫על כל מי שלא היה מוסלמי כרצונם ונלחמו במוסלמים-כופרים אלו מלחמת מצווה - ג'יהאד. עלי יצא‬ ‫נגדם למלחמה וערך בהם טבח גדול, אולם לא השמיד אותם לחלוטין.‬ ‫בינתיים נמשך המאבק בן עלי למועאויה. למעשה, הפך מועאויה לשליט העליון בחלק המערבי של עולם‬ ‫האסלאם דאז. בשנת 066 הוא והכריז את עצמו כח'ליף בירושלים.‬ ‫בשנת 166 עלי נרצח - בדרכו למסגד, באופן אירוני, בידי חאורג'י, מתומכיו לשעבר ומועאויה הפך‬ ‫לדמות השליטה היחידה.‬
‫קברו שבנג'ף מהווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים, ונחשב אתר קדוש.‬ ‫השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של מחמד, לא מעט עקב קרבתו המשפחתית אליו (בן דודו וחתנו). רק מי שהוא‬ ‫מצאצאיו ראוי להיות אימאם, כלומר מנהיג.‬ ‫בנו חוסיין נהיה למייסד השיעה, ונרצח עם 07 מבני משפחתו בעיר כרבלה שבעיראק. גם מקום קבורתו משמש מוקד עלייה‬ ‫לרגל ואתר קדוש.‬

‫לימים, בתודעה המוסלמית 4 החליפים הראשונים: אבו בכר, עמר, עות'מאן, עלי - הוו דמויות מופת‬ ‫ונקראו – ישרי דרך / ההגונים = א (ל) ראשדון ומהווים עד היום את המודל האידיאלי.‬ ‫מועאויה בן אבו ספיאן - הח'ליף הראשון משושלת בית אומיה ששלטה כ-09 שנה (166-057). הוכתר‬ ‫באופן רשמי כח'ליף של האימפריה המוסלמית על ידי כל העולם המוסלמי בשנת 166.‬ ‫עם עלייתו לשלטון נאלץ להתמודד עם מציאות פוליטית קשה ביותר, השלטון באזור בכיבוש האסלאמי‬ ‫סבל ביזור, חוסר יציבות ואי סדר. שבטים בדואיים שהיו חוד החנית במלחמות ההתפשטות של תקופת‬ ‫הנביא מחמד וארבעת הח'ליפים ישרי הדרך נטו שלא לקבל שלטון מרכזי וחלקם אף כפרו באסלם ושאפו‬ ‫לסגת בחזרה לתקופת הג'היליה. הקשר הדתי-רוחני שאיחד את החליפות בראשיתה התרופף בימי הח'ליף‬ ‫עות'מאן בעקבות מלחמת האזרחים שהתרחשה בימיו. היה על מעאויה למצוא בסיס חדש לליכוד הממלכה.‬ ‫הוא ניסה להפוך את התיאוקרטיה האסלאמית לאימפריה ערבית המונהגת על ידי שושלת ערבית שלטת‬ ‫שמוצאה משבט קורייש- שבט הנביא מחמד.‬ ‫מעאויה , ורוב בני אומיה תפסו את האסלאם לא רק בתפיסה דתית, אלא גם כתפיסה מדינית. הם ראו‬ ‫באסלאם את הכוח שיביא לאיחוד הערבים, על כן כל מי שניצב על דרכם הפך לאויב האסלאם, לעומת‬ ‫זאת הישגי השלטון נחשבו בעיניהם כהצלחה לדת- שכן אי אפשר להפריד בין טובת האסלאם לטובת‬ ‫המדינה.‬ ‫מעאויה דאג ריכוז הממשל- הוא העביר את מרכזו לדמשק שבסוריה שנשארה מרכז רוחני ופוליטי עבור‬ ‫העולם הערבי דורות רבים אחריו. יותר משיצרה ח'ליפות בית אומיה מדינה ערבית חדשה, היא התבססה‬ ‫על מנגנוני הניהול של האימפריות הפרסית והביזנטית. המנגנון הישן על צוות אנשיו ושיטוטיו נשאר‬ ‫בשלמותו. למעאויה היו מספר הישגים בתחום זה: הדואר " אלבריד ואלחבאר"- נבנו לאורך ולרוחב כל‬ ‫האימפריה תחנות דואר שפעלו במהירות ודייקנות . בזכות הדואר, יכול הח'ליף לקבל ידיעות על הנעשה‬ ‫בנקודות המרוחקות ביותר של ממלכתו תוך ימים ספורים. ולמעשה היה זה שרות ריגול שסיפק‬ ‫אינפורמציה לממשל על הנעשה בפרובינציות.‬ ‫מועאויה הכריז על בנו, יאזיד, כיורשו בעודו בחייו וכך הכניס לאסלאם את השושלת – בית אומיה.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫01‬ ‫יאזיד הראשון ( 086 - 386 ) – כשהוא עולה לשלטון יש התקוממות נגדו, במהלכה הורג את חוסיין בן‬ ‫עלי, בקרב כרבלה. זכור לדיראון כשליט חלש-אופי אך אכזר.‬ ‫אחד מהגופים שהתקוממו, נקראים: שיעת עלי = שיעה / הסיעה. עשו זאת מתוקף האמירה שמחמד‬ ‫התכוון שעלי יהיה יורשו ושלשת החליפים הראשונים, בעצם שלטונם, פשעו פשע גדול נגד כוונת הנביא.‬ ‫לעלי אבן אבי טלאב ולאשתו פאטימה (בתו של מחמד), היו שני צאצאים: חסן וחוסיין שהיו נכדי הנביא‬ ‫היחידים, שארי בשרו היחידים.‬ ‫לאחר שהח'ליף עלי אבן אבו טאלב נרצח בשנת 656 ובנו הבכור חסן נאלץ לוותר על שלטונו, עבר‬ ‫השלטון בעולם המוסלמי לבית אומיה. כשפורץ המרד נגד יאזיד, הבן חסן כבר לא היה בחיים. בנו השני‬ ‫של עלי, חוסיין, ניסה להחזיר את השלטון לבית עלי והנהיג את המרד. ובמהלך הקרב שהיה בכרבלה‬ ‫בשנת 086 הוא נהרג יחד עם כל אנשיו. על פי האמונה השיעית, חוסיין בחר למות בקרב שהיה בעצם‬ ‫אבוד מראש, כביטוי לאהבת האסלאם והגנה על אללה.‬ ‫השיעים מציינים את קרב כרבלה בטקס התעזיה – ניחומים כדי להשתתף בצער בית עלי דבר בו הם‬ ‫רואים כמצווה. הניחומים מגיעים לשיאם ביום העשוראא – העשרה בחודש מוחרם, תאריך הקרב על פי‬ ‫האמונה המוסלמית. בטקסי חג העשורה משחזרים את הקרב, והמשתתפים פוצעים את עצמם בחרבות‬ ‫וסכינים עד זוב דם.‬

‫מקדש האימאם עלי במשהד‬

‫הקרב בכרבלה ומותו של חוסיין, הטביעו את חותמם עמוק באמונה השיעית. השיעים חשו עצמם כנדחים‬ ‫מהמסגרת. האמירה שרק צאצא של עלי ופאטימה יכול להיות חליף, גרמה לפילוג פולטי שיהפוך לפילוג‬ ‫דתי ולהיווצרות תנועה דתית שמהווה את הפלג השלישי של האסלאם.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫11‬ ‫עקרונות האסלאם‬ ‫העיקרון החשוב והמרכזי באסלאם: יש אל אחד, יחיד, נצחי ובלתי מתחלק, בורא הכול, כול שרוצה‬ ‫לעשות יכול.‬ ‫* האדם נברא לצורך אחד ויחיד – לעבוד את האל.‬ ‫* השטן באסלאם הוא לא יריב לאל.‬ ‫* אישים מחוללי ניסים, עשו זאת לא בעצמם אלא בכוח האל.‬ ‫* הנביא מחמד מתואר בביוגרפיה שלו כאדם בשר ודם ולא כתוב בקוראן שעשה ניסים.‬ ‫האסלאם אינו תופס עצמו כדת במובן של פולחן, אלא, כאורח חיים. כל מעשה של האדם יש לו משמעות:‬ ‫" לעשות את הטוב ולהימנע מהרע ". כל מעשי האדם נופלים באחת מ – 5 קטגוריות:‬ ‫חובה לעשות, רצוי לעשות, אפשר לעשות, עדיף להימנע מלעשות, אסור לעשות.‬ ‫לדוגמא: רצוי לעושת – אם רואים כלב פצוע, רצוי לעזור לו אך לא חובה.‬ ‫חובה ואסור = בעברית מצוות. האסלאם, כמו היהדות הוא דת של מצוות. אדם נבחן לא רק על תפילות,‬ ‫צומות. הוא נבחן כל היום במעשיו היום – יומיים.‬ ‫האסלאם תופס את העולם : כאחדות האל, היקום ובני האדם.‬ ‫תוחיד = אחדות רעיון בסיסי באסלאם. אין חוק דתי/חוק אזרחי, אין חילוניות/דתיות, אין אזרחיות. יש‬ ‫רק חוק אחד שהוא חוק האל.‬ ‫באסלאם מאות מצוות עשה / אל תעשה. יותר מצוות אל תעשה (כמו ביהדות). מבדיל בין 2 סוגים‬ ‫עיקריים של מצוות:‬ ‫1. פרד עין = מצוות יחיד – מצווה שכולם חייבים בה.‬ ‫2. פרד כיפאיה = מצוות ציבור – די שמספר מאמינים מקיימים אותה כדי שיחשבו.‬ ‫מבין מאות המצוות יש 5 מצוות יחיד שהאסלאם אומר אם מאמין מחמיץ אחת מהן אינו נחשב מוסלמי‬ ‫שלם. הן נקראות: ארכאן אל אסלאם = עמודי התווך של האסלאם. אם מזיזים אותם כל הבניין נופל.‬ ‫א-שהאדה - העדות, היא אמירת "אין אל מלבד אללה ומחמד הוא שליחו של אללה";‬ ‫א-צלאה - היא התפילה חמש פעמים ביום: שחרית, צהריים, מנחה, מעריב ולילה;‬ ‫א-זכאה - היא מתן מעשר צדקה לעניים; "צדקה" הנה נתינת צדקה מרצון בכל עת, אולם "זכאת" הנה‬ ‫המצווה שבה מחויב המוסלמי, וכך היא נקראת רשמית;‬ ‫א-צום - הוא הצום מהזריחה עד השקיעה בחודש הרמדאן (החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי);‬ ‫אל-חג' - הוא העלייה לרגל למכה בחודש ד'ּו אל- ִג'ה (האחרון בשנה בלוח המוסלמי) וקיום הטקסים‬ ‫ח‬ ‫שם, וזאת לפחות פעם בחיים. לאחר העלייה לרגל מקובל לכנות את המוסלמי בתואר הכבוד "חאג'", אם‬ ‫כי אין חובות, איסורים או זכויות מיוחדות הכרוכים בתואר זה.‬ ‫1. שהאדה = עדות‬ ‫חייב האדם המאמין מספר פעמים ביום וככל שירבה כן ייטב.‬ ‫" לא אלה אלא אללה ומחמד רסול אללה "‬ ‫אין אלוהים מלבד אללה - הצהרה על אחדות האל וייחודו. הרמב"ם מתיר ליהודים לומר את זה בערבית‬ ‫כי זאת למעשה קראית שמע בניסוח ערבי.‬ ‫מחמד הוא נביא של אללה – הנביא אינו אלא שליח האל (בסורה 3 יש ציטוט שהיו שליחים גם לפני‬ ‫מחמד). החלק השני של המשפט לא נועד לפאר את שמו של מחמד, אלא, להיפך, להדגיש שהוא אדם‬ ‫רגיל, בשר ודם והאל בחר בו לשליחו.‬ ‫השהאדה נחשבת למצווה החשובה ביותר באסלאם. היא הדרך שבה מתאסלם אדם. כל מה שמתאסלם‬ ‫חדש צריך לעשות זה לומר את השהאדה 3 פעמים ברצף ליד עדים מוסלמיים.‬ ‫2. צלאה = תפילה‬ ‫בארמית: צלותה = תפילה. חייב המוסלמי להתפלל יום – יום, 5 פעמים ביום:‬ ‫1. עם שחר – בין אור ראשון לזריחת החמה.‬ ‫2. צהרים – כשהשמש ברום השמים.‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫21‬ ‫3. מנחה – כשהצל שמטיל אובייקט, שווה לגובה האובייקט.‬ ‫4. ערבית – בין שקיעת החמה לחשכה.‬ ‫5. הלילה – בין שעה וחצי לשעתיים אחרי תפילת ערבית.‬ ‫באסלאם אין ספרות תפילה וגם לא צריך. התפילה כולה היא זאת הפותחת את הקראן = הפאתוחה.‬ ‫הטקסט מאוד קצר ולכן המוסלמי לא נזקק לספר תפילה:‬ ‫א. בשם אלוהים הרחמן והרחום.‬ ‫ב. התהילה לאלוהים ריבון העולמים.‬ ‫ג. הרחמן והרחום.‬ ‫ד. המולך ביום הדין.‬ ‫ה. אותך נעבוד ולישועתך נקווה.‬ ‫ו. הנחנו באורח מישרים.‬ ‫ז. אורחם של אלה אשר נטית להם חסד‬ ‫לא של אלה אשר ניתכה החמה עליהם‬ ‫ולא של התועים.‬ ‫אופן התפילה:‬ ‫התפילה עצמה מורכבת מתנועות גוף, אשר תפקידן כנראה להביע כניעה מוחלטת לאל.‬ ‫עיקרה של התפילה הוא ה"רכעה" – מכלול פעולות החוזר פעמים אחדות בכל תפילה.‬ ‫המתפלל עומד ופניו למכה. כל רכעה כוללת את אמירת "הפאתוחה", השתחוויה ושתי סגידות המלוות‬ ‫בישיבה, הזדקפות, ותנועות ידיים מסורתיות.יש רכעות שהן חובה ואחרות שהן רשות.‬ ‫החלק של הכריעה והנגיעה במצח באדמה נקרא: סג'ד = סגידה. (הסג'אדה = שטיח התפילה)‬ ‫המקום בו מבצעים את התפילה / סגידה נקרא: מסג'ד – מסגד לא חייב להיות מבנה. כל מקום טהור‬ ‫(שאינו נטמא) יכול לשמש כמסגד. ואכן המסגדים הראשונים האסלאם לא היו מבנים סגורים, אלא,‬ ‫חללים מכותרים בגדר.‬ ‫המוסלם יכול להתפלל במקום הרצוי לו, אם כי התפילה במסגד תמיד עדיפה, אולם ביום שישי התפילה‬ ‫בציבור עם כל קהל המאמינים במסגד היא חובה. לכן, כל יום בשבוע מקבל מספר ואילו יום השישי‬ ‫מקבל שם מיוחד: ג'ומעה = ההתכנסות. המקום בו מתכנסים כולם לשאת את התפילה חייב להיות מקום‬ ‫סגור ולכן בכל קהילה יש: מסגד אל ג'אמיע. במקור זה היה מסגד להתכנסות ולתפילה רק ביום שישי.‬ ‫היום המסגד משמש כל יום וכל היום. התפילה מנוהלת על-ידי האמאם ובמרכזה עומדת הדרשה =‬ ‫ח'טבה, שלה חשיבות רבה מבחינה דתית, חברתית ומדינית, שכן האמאם מנסה בדרשה לקשור פרקים‬ ‫קוראניים עם אירועים אקטואליים.‬ ‫בהגיע שעת התפילה נכנסים המאמינים למסגד, כשהם יחפים. כל אחד תופס את מקומו על הסג'אדה.‬ ‫הערך הבא לידי ביטוי כאן הוא ערך השוויון. כולם שווים בפני אללה. במקום זה הכסף, הכוח או המעמד‬ ‫אינם משמעותיים. כולם חשים כאן את אפסות האדם אל מול האל וסרים למרותו.‬ ‫חלקי המסגד:‬ ‫מבנה המסגד מותאם לתפקידיו. למרות ההבדלים בסגנון הארכיטקטוני והאמנותי בין המסגדים באזורים‬ ‫שונים של העולם המוסלמי, קיימת מתכונת בסיסית אחידה פחות או יותר של מסגד :‬ ‫* אולם תפילה מלבני, שהמתפללים עומדים בו במקביל לצלע הארוכה שלו ופניהם לעבר מכה .‬ ‫* הקיר הפונה לכוון מכה נקרא "קבלה".‬ ‫* כיוון התפילה מסומן על-ידי גומחה "מיחראב" בקיר הקדמי.‬ ‫* על קיר הקבלה מימין למ'יחראב נמצא דוכן הדרשן הנקרא: "מנבר". דוכן גבוה, שמדרגות מובילות‬ ‫אליו. הדוכן הוא מפריטי הריהוט הבודדים במסגד, בנוסף לשטיחים ולנברשות.מה שמבדיל תפילת חג‬ ‫לתפילת חול הוא שבחג עולה מטיף = ח'טיב אל המנבר ודורש בענייני היום דרשה הנקראת: ח'טבה.‬ ‫עיטורי המסגד מבוססים על הכתב הערבי ועל מוטיבים צמחיים ואין בו דמות אדם או חי, בגלל איסור‬ ‫פסל ומסכה שהאסלאם מחמיר בו מאוד.‬ ‫* במסגדים יש בדרך כלל חצר גדולה מוקפת בחלק מקורה, המשמשת גם כן לתפילה או לפעילות דתית‬ ‫קהילתית.‬ ‫* במרכז החצר או בפינתה בריכת מים וברזים לצורך הטהרה. מטהרה – המוסלמי חייב לומר את תפילתו‬ ‫כשהוא טהור. לפני הכניסה למסגד יש מתקן רחצה. לפני כל תפילה מן התפילות היומיות עורך המוסלם‬ ‫טהרה חלקית, כלומר רחצת הידיים עד המרפקים, הרגלים עד הקרסוליים והפנים. לפני תפילת יום ו' -‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫31‬ ‫הוא חייב בטהרה מלאה. המיטהר חייב לרחוץ את הפנים, כפות הרגליים, הידיים, האוזניים, הזרועות‬ ‫ואזורים אחרים בגוף לפני התפילה וההשתטחות.‬ ‫תפקיד במסגד ציבורי הוא האמאם (בזרם המרכזי – הסונה). = שליח ציבור העומד ליד המיחראב ומוביל‬ ‫את הציבור ברכעה. ברוב המסגדים את תפקיד האמאם והח'טיב ממלא אותו אדם, אך אין הכרח.‬ ‫במסגד ציבורי יש צריח – מנארה או מאד'נה (מקום הקריאה לתפילה). הוא נועד בעבר לקריאה עבור‬ ‫שיירות (מעיין מגדלור). המנארה הפכה בתורכית למינרט.‬ ‫האיש הנושא את קולו מהצריח וקורא למאמינים להגיע לתפילה הוא: המואזין.‬ ‫נוסח הדעוה (הטפה) הקריאה לתפילה הוא אחיד: " אללה הגדול מכל ("אללה אכבר"); אני מעיד שאין‬ ‫אלוהים מבלעדי אללה, אני מעיד שמחמד הינו שליח אללה (זאת ה"שהאדה" - העדות), הבו לתפילה, הבו‬ ‫להצלחה, אללה הגדול מכל. אין אלוהים מבלעדי אללה."‬ ‫4 פעמים – אללה הוא אכבר.‬ ‫2 פעמים – השהאדה.‬ ‫2 פעמים – חייה עלא סלד (בואו אל התפילה).‬ ‫2 פעמים – חייה עלא פלאח (בואו לעבודת האל)‬ ‫2 פעמים – אללה הוא אכבר.‬ ‫משפט סיום: אין אלוהים מלבד אללה.‬ ‫לעיתים, במיוחד ביום שישי, המואזין מתחיל כ – 2/1 ש' לפני הדעוה בפסוקי קראן. היום בירושלים לפני‬ ‫כל קריאה מתחילים בפסוקי קראן.‬ ‫ירוק הוא צבעו של הנביא. כאשר דגל ירוק מתנוסס על גג, יש בכך אמירה.‬ ‫יום שישי מוגדר במפורש כהתכנסות. בראשית האסלאם, כשמחמד רצה להתקרב ליהודים, הוא קבע את‬ ‫יום השבת כיום מנוחה, תפילה 3 פעמים ביום וכוון התפילה היה לירושלים וכן צום של יום אחד.‬ ‫כשהסתכסך עם היהודים שלא נהו אחר תורתו, שינה כל אלה. מקובל שיום שישי הוא יום מנוחה, אך‬ ‫אפשר לעבוד ולסחור אחרי התפילה, משעות הצהרים.‬ ‫3. צום‬ ‫חודש ימים בשנה, אומר הקראן (סורה 2), צמים מרגע שיש די אור כדי להבדיל בין חוט לבן לבין חוט‬ ‫שחור ועד שקיעת החמה. חובתו של המוסלמי להימנע מכל דבר שגורם לתענוג לגוף (כולל עישון, מגע‬ ‫גופני). אלה מותרים לאחר שקיעת החמה. בחדיף מופיע כי הארוחות המותרות צריכות להיעשות בצנעה.‬ ‫בפועל, לילות הרמאדאן הן חאפלה. דת עממית תמיד חזקה מהדת הממוסדת.‬ ‫הרמאדאן נחשב כחג ולא כעונש. מטרתו להביא האדם להרהר במעשיו כי הצום מביא אדם לעשות חשבון‬ ‫נפש. במיוחד חשובים עשרת הימים האחרונים של הרמאדאן, שבהם מתכנסים הגברים במסגדים.‬ ‫הלילה החשוב ביותר הוא ליל ה – 72 בראמאדן שהוא, לפי המסורת הלילה שבו הייתה למחמד‬ ‫ההתגלות. זה הוא ליל חריצת הגורלות לשנה שלמה מכאן שמו: "לילת אל קדר " – ליל הגזרה. הלילה‬ ‫שבו נגזר גורלו של האדם. זהו לילה שבו המוסלמים לא הולכים לישון וחוגגים ברחובות.‬ ‫הרמאדאן מסתיים בחג גדול הנקרא: עיד אל פיטר - חג הפסקת הצום. זהו ה"חג הקטן" ("אל-עיד אל-‬ ‫צגיר") הנמשך שלושה ימים. המוסלמים מתפללים בו תפילת חג ונותנים צדקה מיוחדת לכפר על עבירות‬ ‫בשגגה בתקופת הצום.‬ ‫4. זכאה – צדקה‬ ‫נאמר שכל מוסלם שיש לו די להאכיל את בני ביתו יחויב לתת משהו מרכושו לצדקה שיש לה 2 מטרות:‬ ‫1. מטרה סוציאלית – עזרה לעניים.‬ ‫2. חינוכית – כשאדם מידי שנה מוותר על חלק מרכושו הוא מכריז: אני בן חלוף, רכושי בן חלוף ואילו‬ ‫האל נצחי ועומד לעולם. הדגשת אפסות האדם מול נצחיות האל.‬ ‫האסלאם מגדיר 4 קבוצות שלהם ניתנת הצדקה:‬ ‫* עני, דל, יתום ואלמנה.‬ ‫* המשרתים בקודש – אמצעי לשלם לעוסקים בפעילות דתית למען הציבור.‬ ‫* הלוחמים את מלחמת הקודש – היוצאים בשם הציבור להלחם ולכן הציבור צריך לדאוג להם.‬ ‫* מתאסלמים חדשים – אדם כזה צריך מסגרת מגוננת, תמיכה כספית כי התנתק מחייו הקודמים.‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫41‬ ‫את הצדקה מקובל לחלק בעיד אל פיטר.‬ ‫שעורי הצדקה: לפלאח %01, לסוחר %2/1 2.‬ ‫בכל קהילה יש ועדה שאחראית על חלוקת הצדקה.‬ ‫5. החאג' – עלייה לרגל‬ ‫נזכר מפורשות בקראן (סורה 2 421, 691). במקרא, המילה חג מיוחסת לשלשת הרגלים. שאר החגים‬ ‫נקראים מועד‬ ‫חאג' פירושו עלייה לרגל. טעות לייחס לחאג' פרוש של לחוג סביב.‬ ‫החאג' באסלאם היא מצווה של פעם בחיים. כל המרבה הרי זה משובח, אך כמצווה זה חובה פעם אחת.‬ ‫לחאג' יש מועד מסוים: בחודש השניים עשר של השנה, ביום המתחיל ב – 6 ל – 01 בחודש (עמרה –‬ ‫עלייה לרגל בשאר השנה).‬ ‫מילוי המצווה כרוך במערכת קבועה של טקסים, הנמשכים 01כ - ימים:‬ ‫1. טקס ההיטהרות וההתקדשות - אחראם לפני הכניסה למכה:‬ ‫* לבוש בבגד לבן שאין בו תפר (שלא יוכלו להבדיל בין עני לעשיר), ראש גלוי לגברים,‬ ‫* נעול בסנדלים ולא בנעליים, או יחף‬ ‫* נמנעים מהנאות גופניות, תספורת, גזיזת ציפורניים, שקר, אלימות, רכילות.‬ ‫2. יום 1 - טוואף - מקיפים את הכעבה 7 פעמים תוך ניסיון לגעת /לנשק את האבן הקדושה,‬ ‫* משתדלים לשתות מבאר הזמזם – ממנה שתו, לפי המסורת, אברהם,ישמעאל ומחמד.‬ ‫3. יום 2 – סעי - יוצאים ממכה ורצים 7 פעמים בין שתי גבעות סמוכות הנקראות: צפא ומרווה –‬ ‫שחזור חיפוש המים במדבר על ידי הגר.‬ ‫4. יום 3 - עולים להר הרחמים – הר ערפא (י.ד.ע), ומקיימים שם ווקוף - תפילות– במקור, תפילה‬ ‫פגאנית לגשם.‬ ‫5. יום 4 – עוברים למוזדליפה לטקס השלכת אבנים – אוספים אבנים ומטילים לעבר 3 עמודים.‬ ‫הסקילה מסמלת את סקילת השטן. הראשון והגדול ביותר מציין את המקום בו השטן פיתה את אברהם‬ ‫שלא להקריב את ישמעאל, השני הוא במקום בו הוא פיתה את הגר, למנוע ממנו את ההקרבה, והשלישי‬ ‫הוא היכן שהוא פיתה את ישמעאל שלא יוקרב. השטן הושב ריקם וננזף בכל שלושת הפעמים, וזריקת‬ ‫האבנים מסמלת את הנזיפה הזו, כל אבן הנזרקת היא כתפילה העולה השמיימה.‬ ‫6. יום 5 – למעשה מיום 4 בערב, כשמסתיימת העלייה לרגל, מתחיל החג הגדול באסלאם, חג הקרבן -‬ ‫עיד אלאדחא, שנמשך ארבעה ימים ומסיים את החאג'. את חג הקרבן חוגגים עולי הרגל במכה, ושאר‬ ‫המוסלמים – חוגגים אותו במקומותיהם. "חג זה נחוג במשך ארבעה ימים בכל העולם המוסלמי בתפילת‬ ‫חג מיוחדת… ובשחיטת קרבן, שאינו אלא זבח משפחתי, אשר שני שלישים ממנו הם לצדקה".‬ ‫* הטקסים, הם ברובם טקסים ג'אהליים שקיבלו משמעות אסלאמית.‬ ‫לסיום, פונים לעיר אל-מדינה לביקור בקברו של הנביא מחמד.‬ ‫המסורת המוסלמית קושרת את ה"חג'" ואת כל טקסיו באברהם אבי האמונה, המוסלם הראשון ,‬ ‫ובישמעאל בנו, אבי הערבים. החאג' הוא שחזור של אירועים:‬ ‫1. העקדה – עקדת ישמעאל (היא העקדה הראשונה).‬ ‫סיפור מסעם של הגר וישמעאל במדבר (סורה 73, 99).‬ ‫2.‬ ‫כשמשלימים את מצוות העלייה לרגל מקבל עולה הרגל את התואר"חאג'".‬ ‫אם אין די כסף לפרנסת המשפחה, אסור לצאת לחאג'. נשים חייבות ליווי של גבר(אב, בעל, אח, בן).‬ ‫נשים ללא גבר פטורות ממצוות החאג'.‬ ‫כיום יש בעולם כמיליארד וחצי מוסלמים ובלתי אפשרי לקלות את כולם באותה העת. לכן ממשלת‬ ‫סעודיה מנהלת מדיניות מכסות של מספר עולי הרגל מכל מדינה (מישראל 08 מתורכיה אלף).‬ ‫מקובל לציין את חזרתו של עולה הרגל בחאפלה ובציורים על קירות ביתו.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫51‬ ‫מקורות הפסיקה באסלאם‬ ‫היות והאסלאם היא דת של "נעשה ונשמע", הרי שכמעט בכל מעשה המוסלמים עסוקים בשאלה האם זה‬ ‫מותר או אסור, איך צריך לבצע ובאיזה מ – 5 הקטגוריות ( חובה, רצוי, אפשר, עדיף להימנע, אסור)‬ ‫המעשה נופל.‬ ‫המקור הראשון: קראן (קראאן)‬ ‫השורש ק.ר.א בערבית, כמו בעברית. כי זה ספור שנועד להיקרא בצבור במסגדים בקול רם.‬ ‫קארי = קורא הקראן. בכל מסגד גדול יש אחד כזה שכל היום הוגה פסוקי קראן.‬ ‫מאפיינים:‬ ‫על פי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא ההתגלות האחרונה של דברי אללה לבני האדם. הוא הורד אל‬ ‫מחמד, נביא האסלאם, במהלך תקופה של 22 שנים, בידי המלאך ג'יבריל - המלאך גבריאל.‬ ‫מעמדו של הקוראן באסלם הוא דברי אלוהים חיים, ולא עלילה שנכתבה בידי אדם. כמו דברי הנביא‬ ‫בשם אלוהים, גם הקוראן הוא מחשבה, אמירה וציווי אלוהי ואין עליהם עוררין. במהותו הקוראן הוא‬ ‫אסופת האמירות של אלוהים אל האנושות באמצעות הנביא והערבים. בתחילת הציטוט מן הקוראן נהוג‬ ‫לומר: אמר אללה הנעלה, או אמר לשליח (=לנביא ֻחמד).‬ ‫מ‬ ‫הקוראן נישא בצורת נאומים מפי מחמד למאמיניו, והועלה על הכתב בנוסחו הסופי רק בשנת 056 בימי‬ ‫הח'ליף השלישי עות'מאן בן עפאן מחמד עצמו נפטר בשנת 236 לספירה. עד לימי עת'מאן הועבר הקוראן‬ ‫בעל-פה לפי כמה מסורות שזכרו כמה מתלמידיו של מחמד. עת'מאן חשש כי מעבירי הקוראן לא יספיקו‬ ‫להעבירו לדור הבא לפני מותם, וכמו כן התעורר חשש כי ריבוי המסורות יעורר מחלוקות. לפיכך, גובש‬ ‫נוסח אחיד כתוב של הקוראן, והוא הנוסח היחיד המקובל כיום.‬ ‫הדבר החשוב ביותר בהקשר לקראן: כל מילה, כל אות, כל סימן, הורדו ישירות מהספר הקדוש אל‬ ‫הנביא באמצעות המלאך גבריאל. הקראן איננו דבר הנביא – הקראן הוא דבר האל.‬ ‫המשמעות: לא ניתן למגע ולשינוי ויש לבצעו ככתבו וכלשונו. אי אפשר לפרשו רציונאלית.‬ ‫ההתגלויות הללו מדברות מפי האל שמדבר ב – 3 גופים: ראשון יחיד, ראשון רבים, שלישי יחיד:‬ ‫"ישתבח זה אשר הסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נתנו ברכתנו אל‬ ‫סביבותיו למען נראה לו את אותותינו" . בכל גוף הדובר תמיד הוא האל.‬ ‫לכן, לקראן יש מעמד ייחודי באסלאם. אין בקורת הקראן – מי שעושה זאת , חוטא בכפירה.‬ ‫מבנה:‬ ‫הקוראן מחולק ל-411 פרקים, שכל אחד מהם קרוי סורה (מקור המילה אינו ברור; השערה מקובלת היא‬ ‫המילה "שורה" המקבילה ל"פסוק" בתנ"ך, ונראית סבירה משום החלפה שכיחה בין האותיות ש בעברית‬ ‫ו-ס בערבית). לכל סורה ניתן שם, שבדרך-כלל אינו מעיד על תוכנה. סידור הסורות המקובל הוא טכני -‬ ‫מהסורה הארוכה ביותר עד הסורה הקצרה ביותר (שיטה דומה שימשה גם בעריכת המשנה).‬ ‫הסורה הארוכה ביותר היא הסורה מס' 2 – סורת הפרה יש בה 782 פס'.‬ ‫בסורות הקצרות ביותר 111- פס' 1, סורה 211 – פס'1 , סורה 411 – 3 פס'. לדוגמא: סורת הדם‬ ‫הקרוש שנחשבת להתגלות הראשונה של מחמד, מספרה 69.‬ ‫נהוג לחלק את הסורות בקוראן לשתי תקופות מבחינת זמן הופעתן: סורות של מכה וסורות של אל מדינה.‬ ‫הראשונות נכתבו בעת שמחמד התגורר במכה, לפני ההג'רה ואילו האחרונות לאחר שהיגר לאל-מדינה.‬ ‫הסורות של מכה, 09 סורות, שהן המוקדמות יותר מבחינה כרונולוגית, נמצאות בדרך-כלל בסוף הקוראן,‬ ‫כיוון שהן קצרות יותר ונושאות אופי פיוטי, מלאות דמיון, חזיונות.‬ ‫הסורות של מדינה, 42 סורות, שהן ארוכות בדרך-כלל, נושאות אופי יותר משפטי, וכוללות חוקים,‬ ‫אמירות קונקרטיות מה מותר ומה אסור לעשות.,דינים, פולמוסים גלויים עם דתות אחרות, וגם אזכורים‬ ‫לסיפורי התנ"ך והברית החדשה.‬ ‫כל פסוק בקוראן מכונה איה. מילה שפירושה בערבית "נס" או "מופת". לפני כל הסורות, למעט אחת,‬ ‫מופיע הביטוי "בשם אללה הרחמן והרחום". ביטוי זה אינו נמנה כפסוק, למעט בסורה הראשונה, שבה‬ ‫הוא נחשב לפסוק הראשון.‬ ‫הקוראן כתוב בעיקרו בפרוזה, אולם חלקים גדולים ממנו כתובים בסגנון המכונה בערבית סג'ע.‬ ‫ניתן לתאר את הסגנון הזה כ"פרוזה מחורזת", כלומר פסוקים הכתובים בלא משקל, אבל מתחרזים זה‬ ‫בזה. משערים שזה היה סגנון הנאום המקובל באותה תקופה. יש בקוראן תופעות דקדוקיות שאינן קיימות‬ ‫בערבית הספרותית המקובלת היום, ומקורן כנראה בניב הערבי של העיר מכה באותה תקופה.‬ ‫אין ניסיונות ואסור לחקות את לשון הקראן.‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫61‬

‫יש בקראן סתירות שהמוסלמים המלומדים מודעים להן ומסבירים אותן באופן הבא:‬ ‫אל נאסח' – הפסוק המאוחר גובר על הפסוק המוקדם וכך מבטל / מפקיע תוקפו.‬ ‫אל מנסוח' – הפסוק המוקדם, מה שבוטל/תוקפו פקע.‬ ‫אם יש סתירה בין עניינים שונים בתוך הקראן, הנוסח האחרון קובע. ההיגיון המוסלמי אומר: כשהנביא‬ ‫מחמד היה נרדף במכה, אללה הרשה לו סטייה מהחוק המחולט. כשהנביא הפך שליט, בא הדבר לידי‬ ‫תיקון. לכן, בדרך כלל סורות מדיניות המאוחרות יותר, מפקיעות תוקפן של סורות מכיות.‬ ‫תרגומי הקראן‬ ‫דיני האסלאם אוסרים על תרגום הקוראן. הקוראן נחשב כיצירה מושלמת ומקודשת שבלתי אפשרי‬ ‫לחקות אותה, ואסור לנסות לכתוב יצירה הדומה לה.‬ ‫כיוון שתרגום הוא כעין ניסיון לחקות את הקוראן, נחשב הדבר אסור באופן עקרוני. עם זאת, רוב‬ ‫המוסלמים בעולם, החל מסוף ימי הביניים וגם כיום, אינם ערבים ואינם דוברי ערבית. לפיכך, תרגום‬ ‫הקוראן חיוני לשם העברת הטקסט לרוב המאמינים. הפשרה המקובלת באסלאם בסוגיה זו, היא ראיית‬ ‫התרגום כפרשנות לקוראן ולא כתרגום ממש. רוב המתרגמים המוסלמים של הקוראן נותנים לתרגומם‬ ‫את הכותרת "משמעות הקוראן" כדי להדגיש שהם מביאים מעין פירוש, ולא מנסים לחקות את הקוראן‬ ‫עצמו.‬ ‫בשעת התפילה חובה לצטט מן הקוראן בערבית, על פי הנוסח המקורי, ואסור להסתפק בתרגום לשפה‬ ‫המקומית. כיוון שכך, יש לשפה הערבית מעמד מיוחד בדת המוסלמית. לשפת הקוראן, השפה הערבית‬ ‫הספרותית הקלאסית, מיוחסת מידה של קדושה באסלאם. אסור לעטר את הקוראן באיורים, כיוון שהם‬ ‫מזכירים עבודת אלילים. לפיכך הקוראן מעוטר באמצעות כתיבה קליגרפית של חלק מהפסוקים, ועיטורי‬ ‫ערבסקות בשולי העמודים.‬ ‫תפסיר – פשר/לפרש.‬ ‫ספרות התפסיר היא ספרות של פרשנות הקראן (בין העברית לשפה הערבית יש יחסי שכלוף ס ש. ).‬ ‫המוסלמי מבין את הטקסט מהפרשנות. בפועל, הפרשנות הופכת להיות הדבר עצמו. לדוגמא: המסע הלילי‬ ‫(סורה 71) מי הסיע את עבדו מהמסגד הקדוש אל המסגד הקיצון? מי הסיע? מהו המסגד הקיצון?‬ ‫הפרשנות הגדירה את המסיע – סוסו של מחמד אל בורק ואת מקום המסגד הקיצון בירושלים. פרשנות זו‬ ‫הפכה לטקסט מקודש ומקובל למרות, שפורמאלית היא לא כזאת.‬ ‫פרשנים:‬ ‫תפסיר של אבו אללית' אלסמרקנדי – מהמאה ה – 01.‬ ‫תפסיר אלג'לאלין – מסוף המאה ה – 51.‬ ‫תפסיר של תאבארי – מאיראן.‬ ‫ספרות הפרשנות בנויה כטקסט קראני ומכילה שתי עמודות: טקסט מהקראן בעמודה אחת והפרשנות‬ ‫בעמודה השנייה (דף של ספר פרשנות נראה כמו פרוש רש"י).‬ ‫המקור השני– חדית' – התורה שבעל פה‬ ‫החדית' הוא אוסף של הלכות, אגדות וסיפורים אודות מחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם‬ ‫את הביוגרפיה שלו (הידועה גם בתור הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים שונים.‬ ‫המילה חדית' היא מהשורש הערבי "ח.ד.ת'" המקביל לשורש העברי ח.ד.ש. משמעות המילה היא‬ ‫"חדשה" או "שיחה". כלומר, המשמעות המילולית של המושג חדית' הוא ידיעה או סיפור על הנביא‬ ‫מחמד, דבריו ופועלו. הועלה על הכתב במאה ה – 9.‬ ‫הקראן, כמו המקרא איננו מפרט למוסלמי מה עליו לעשות בכל רגע בחייו. אך מאחר והאסלאם הוא דרך‬ ‫חיים, צריך היה ליצור הרחבה (כפי שביהדות ההרחבה נעשתה על ידי המשנה והתלמוד).‬ ‫הנביא הוא המודרך האולטימטיבי של האסלאם. לכן, כשהתחילו לחפש פרוש למשפטים סתומים, נוסח‬ ‫השאלה הוא: מה היה הנביא אומר, מה היה הנביא עושה. ואכן, נוסח החדית' הוא כציטוט של משהוא‬ ‫ששמע ממשהו ששמע או ראה את הנביא מחמד.‬ ‫דוגמא:‬ ‫"מפי אבו הרירה שאמר שמעתי את שליח אללה: שלשה המה לא יכירם אללה ביום התחייה: מי שברשותו‬ ‫מים זורמים ואינו נותן לצמא..." (חובת השלטון לספק מים ולכן במדינות מוסלמיות יש מתקני מים‬ ‫(סביל) בדרכים ובערים).‬ ‫דוגמא:‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫71‬ ‫"מפי עיישה שאמרה: היה שליח אללה מתקן את בגדיו במו ידיו ולא הייתה לו, אלא, 2 חליפות של‬ ‫בגדים" מזה לומדים המוסלמים שהנביא חי בצנעה וכך עליהם לנהוג וכן למדו כי אסור להטיל על האישה‬ ‫את כול המלאכות.‬ ‫כל חדית' בנוי משני חלקים:‬ ‫1. א ְנאד (שפירושו: סימוכין) - שלשלת המוסרים מדור לדור. עובד מהמאוחר (המצטט)אל המוקדם‬ ‫ִב ס‬ ‫(דברי הנביא).‬ ‫2. מ ְן (שפירושו: תוכן) - תוכן החדית', כלומר הסיפור או הידיעה עצמם.‬ ‫ַמ ת‬ ‫החדית' הועבר בעל פה מדור לדור, ויש הטוענים שברבות הימים נוספו לו פרטים לא מקוריים. המוסיפים‬ ‫היו היסטוריונים, שליטים או חכמי דת שרצו לחולל רפורמות, והשתמשו בדברי מחמד כדי לבסס את‬ ‫הרפורמות שלהם. במשך השנים נוצרו מספר אוספים שונים של חדית'. חלק מהם לא היו אמינים. כדי‬ ‫לבדוק האם חדית' ספציפי הוא מהימן אם לאו, בדקו אותם מלומדים מוסלמים קדומים וקבעו את מידת‬ ‫המהימנות שלהם.‬ ‫מאחר וכל בדיקת מהימנות היא בגדר פקפוק ועל כן אסורה, התגברו המוסלמים על המכשול באמצעות‬ ‫טכניקה של בדיקה, לא של התוכן של החדית', אלא, בדיקת האסנאד – בדיקת שלשלת המוסרים. האם‬ ‫מתאימים מבחינה טקסטואלית, האם הזמנים נכונים. הבדיקה נקראת: עלם החדית'.התהליך הוליד מדעי‬ ‫משנה ותרם לפיתוחם של 3 מדעים: גיאוגרפיה, היסטוריה, בלשנות.‬ ‫מספר החדית'ים שהסתובבו מוערך בין 007 אלף עד כ – 3 מיליון. הוכרו רשמית כאמתיים בין 7 אלף‬ ‫ברוטו עד 3 אלף נטו. כלומר, %99 נפסלו.‬ ‫מהי השיטה: אם יש חדית' שיש לו שלשלת מוסרים אחת וחדית' אחר שיש לו 3 שלשלות מוסרים, הרי‬ ‫זאת האחרונה נראית מוצקה יותר. אם יש מספר מוסרים של אותו טקסט, סביר שיש לו תוקף.‬ ‫דוגמא:‬ ‫חדית' שאסור למוסלמי לעשות את צרכיו כשאחוריו פונים לכוון מכה. זה מופיע ב – 3 אסנאדים,‬ ‫בנוסחים שונים. אומנם כתובים 3 חדית'ים, אך בפועל יש להם משמעות אחת.‬ ‫כל חדית' יכול להיכלל באחת מתוך שלוש קטגוריות של מהימנות:‬ ‫1. צ'חיח - חדית' איתן, כלומר לא נמצא פגם בשושלת המוסרים. כל החדית'ים שהוגדרו צ'חיח נמצאים ב‬ ‫– 6 קבצי ספרים. הקדום שבהם מיוחס לאדם מאסיה התיכונה צ'חיח אל באח'רי שנחשב לאמין ביותר.‬ ‫נכתב בשנות ה-05 של המאה ה – 9 קבור ליד סמרקנד.‬ ‫2. חסן - "טוב", "יפה", חדית' מהימן למדי, אך יש ספקות מסוימים לגבי פרט בשושלת המוסרים.‬ ‫3. ד'עיף - "חלש" או רעוע, כלומר, נמצאו פגמים בשושלת המוסרים, ואין להסתמך עליו.‬ ‫בחיי היום יום המוסלמי, לחדית' יש משמעות רבה יותר מהקראן כי הוא מפורט יותר.‬ ‫עבור רוב המוסלמים החדית' הוא המקור המוסמך לפרשנות הקוראן, ומקור להלכה ולמערכת הערכים‬ ‫הרצויה, בדומה למה שמכונה ביהדות תורה שבעל פה. כמו כן החדית' הוא מקור ידע על חיי מחמד ועל‬ ‫תקופתו. ישנם חדית'ים רבים המקבילים לסיפורי המקרא וכן לאגדות מתוך התורה שבעל פה של היהדות‬ ‫הרבנית.‬ ‫המקור השלישי – קיאס – הקש‬ ‫הקראן והחדית' לא נותנים תשובה ישירה על כל שאלה ושאלה המתעוררת במהלך החיים. לכן המוסלמים‬ ‫משתמשים בהיקש = אנלוגיה, לומדים דבר מתוך דבר. הוספה של מצבים חדשים בעזרת אנלוגיה‬ ‫מהמקורות האחרים או ממקרים קודמים. משתמשים בקיאס – צורות שונות של הסקת מסקנות, הכוללות‬ ‫אנלוגיה – על מנת להתמודד עם מצבים בהם המקורות אינם מלמדים באופן ברור מה יש לפסוק.‬ ‫דוגמא:‬ ‫בקראן יש איסור על שתיית יין. המוסלמים קבעו כי חל איסור על שתיית ככול משקה אלכוהולי. זאת,‬ ‫בהיקש כי החומר הנשלל ביין הוא האלכוהול, בשל התופעות הנלוות אליו.‬ ‫המקור הרביעי – אג'תהאד/איג'מאע‬ ‫כאשר יש בעיה עקרונית שלא נמצא לה פתרון בקראן ולא נמצא פתרון בחדית', יצרו הלכה שקיבלה‬ ‫אישור של חכמי הדת, חכמי הדור. אג'תהאד = התאמצות, איג'מאע = הסכמה כללית. קונסנזוס - הסכמה‬ ‫הכללית של תלמידי מחמד בנושא מסוים. ההצדקה לדרך אחרונה זו מגיעה מחדית' שבו מחמד אומר,‬ ‫"עמי אינו יכול להסכים על טעות".‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫81‬ ‫(ג'יהאד, מילולית ג.ה.ד = א.מ.צ. התרגום המילולי הוא מאמץ עליון). ההסבר הוא כי חכמי הדור ידעו‬ ‫כתבים והכירו את הלכי הרוח של הנביא ואם הגיעו להסכמה סביר שמה שהם קבעו הוא על דעת הנביא.‬ ‫המשמעות של אג'תהאד היא חידוש הלכתי.‬ ‫היום אין איג'תהאד ואין חידושים הלכתיים, מהמאה ה – 11. תהליך זה נקרא: אורליקאת באב אל‬ ‫אג'תהאד = סגירת שערי האג'תהאד.‬ ‫המשמעות היא שמשלב זה ואילך אנשי הדת הם הקובעים מבחינה הלכתית.‬ ‫האסלאם עבר במאות ה – 9/8 התפתחות מדעית עצומה. שקיעת האסלאם החלה, כאשר אנשי הדת לקחו‬ ‫מונופול על ידי תהליך סגירת שערי האג'תהאד.‬ ‫הרחבות‬ ‫תורה שבעל פה‬ ‫תורה שבכתב‬ ‫התפתחות ההלכה הסונית היא בתהליך רציונאלי (למעט התגלויות הקראן). אין מיסטיקה בתהליך.‬ ‫החדית' נקרא בפי מוסלמים רבים: סנת (אל) נבי = (א [ל] סנה.‬ ‫מכאן שהזרם שהולך לפי שיטה זו נקרא: סונה. טענתם היא שהדרך בה התפתחה ההלכה שלהם היא הדרך‬ ‫בה הלך הנביא.‬ ‫כל 4 היסודות: קראן, חדית', קיאס, אג'תהאד נקראים: אצול אל-פיקה– שורשי החוק, שורשי ההלכה‬ ‫ומהווים את יסודות הפסיקה המוסלמית (ביהדות - תורה שבכתב, תורה שבע"פ, חידוש הלכתי).‬ ‫חכם הלכה = פקיה.‬ ‫ל – 4 יסודות אלה, נוסף נדבך חשוב ביותר שהצטבר משאלות יום יומיות. אדם שנתקל בבעיה, פנה אל‬ ‫אדם מוסמך. חלק מהשאלות הועלו על הכתב עם התשובה שקיבל = פסק הלכה = פתוא (רבים פתאוא).‬ ‫נוצרה ספרות ענפה ביותר של פתאווא = ספרות הפתאווא.‬ ‫לכאורה הפתאוא עוסקת בדברים קונקרטיים ואין לה יומרה ליצור הלכה חדשה. למעשה, הפסיקות ללא‬ ‫הרך הלכות חדשות (כלומר, האג'תהאד לא ממש נעלם, אלא, לבש פנים אחרות).‬ ‫כשמחברים את יסודות ההלכה אל הספרות הענפה של הפתאוא מקבלים את השריעה .‬ ‫המושג שריעה עצמו מגיע מהפועל "שארע", שפירושו בקוראן "חוק רוחני" או "מערכת של חוק אלוהי;‬ ‫דרך לאמונה ומצווה". שרעה = דרך בה הולכים.‬ ‫השריעה היא הדין הדתי האסלאמי, אשר מסדיר את כל תחומי החיים והחברה. באסלאם, מקור החוק‬ ‫היחיד היא השריעה. כל דבר אחר אינו מוגדר כחוק. נחשבת כחוק אלוהי גם אם עברה פיתוח בידי אדם.‬ ‫מי האנשים הקובעים לפי השריעה?‬ ‫המופתי (כמו רב ביהדות) = פוסק הלכות.‬ ‫קאדי (כמו דיין/שופט ביהדות) = אוכף את החוק המוסלמי.‬ ‫למרות שהשריעה מתיימרת להקיף את כל התחומים והפעלים של האדם, כל הזמן נוצרות בעיות נוספות.‬ ‫אין בית דין ואין ערעור. בדין יושב רק קאדי אחד והוא הפוסק הבלעדי. הקאדי אינו מזמן דיון או עדים,‬ ‫אלא, רק נענה כאשר פונים אליו וצריך להסתמך על דברי הצדדים. זה כמובן מקביל את יכולתו לקבוע‬ ‫ולעשות משפט צדק. לכן, תמיד יהיו במדינות מוסלמיות מוסדות מקבילים.‬ ‫חילה = תחבולה. אם יש הלכה, אך היא לא ניתנת ליישום בפועל אזי מוצאים עקיפה.‬ ‫אסור לחקוק חקיקה עוקפת הדין שהוא אלוהי . לכן, קובעים תקנות = קאנון. הגופים האזרחיים קובעים‬ ‫תקנות שלמעשה הפכו לחוקים ובכך נוצרה דרך נוספת לקבוע הלכה. בפועל היום, ברוב המדינות‬ ‫האסלאמיות הקאנון של המדינה שולט. הקאדים קובעים רק ב – 3 נושאים: חיי משפחה, דיני ירושה, דיני‬ ‫ממונות.‬ ‫העונשים המוסלמיים הם חמורים ביותר: מוות, עונשי גוף קשים. רוב המדינות אינן רוצות לקיים עונשים‬ ‫אלה. גם במקרה זה נמצאה חילה – תחבולה. החוק השולט הוא החוק האזרחי ולא החוק השרעי.‬ ‫האסלאם הקיצוני דורש לשוב ולהחיל את החוק השרעי במדינות המוסלמיות.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫91‬ ‫7002.6.51‬ ‫הג'יהאד‬ ‫ג'יהאד היא מילה בערבית שמקורה בשורש "ג'-ה-ד" שפירושו "השקעת מאמץ". המאמץ העליון לא חייב‬ ‫בהכרח להיות מלחמה. הוא יכול להיות גם מאמץ רוחני. המילה בדרך כלל מתורגמת לעברית כמלחמת‬ ‫קודש, אם כי תרגום זה אינו מעביר את כלל המשמעויות של המילה במסורת המוסלמית. תרגום טוב יותר‬ ‫הוא "מאבק דתי". בפלגים מוסלמיים אחדים (בעיקר הקיצוניים בהם) הג'יהאד מוזכר כ"עמוד השישי"‬ ‫של האסלאם (לצד חמשת עמודי האסלאם, הם המצוות העיקריות של דת זו), אף על פי שהדבר אינו‬ ‫מקובל על רוב המוסלמים.‬ ‫הג'יהאד נזכר בקראן מספר פעמים. בתחילה היה מלחמת מגן ורק ארח כך שונה לדרך להתפשטות הדת.‬ ‫יש לא מעט מוסלמים המבדילים בין ג'יהאד גדול לקטן:‬ ‫ג'יהאד קטן – מלחמת קודש.‬ ‫ג'יהאד גדול – כולנו נתונים ליצרים/תאוות/תשוקות. המאבק ביצר הרע הוא הג'יהאד האמיתי והוא הרבה‬ ‫יותר קשה ממלחמה. זהו מאבק בלתי נגמר כי הניצחון במערכה הוא זמני.‬ ‫מצוות יחיד - פרד' עין – כולם חייבים לקיימן.‬ ‫מצוות רבים – פרד' כפיא – די שחלק מהציבור מקיים המצווה כדי להוציא חובת הציבור.‬ ‫הג'יהאד הוא יוצא מהכלל מבחינת מצוות ציבור. ביסודו, מוגדר הג'יהאד כמצוות רבים. ב- 3 הדורות‬ ‫האחרונים, בקרב הזרמים הקיצוניים קיבל שינוי דרמטי: ב – 06 השנים האחרונות נולד רעיון מדהים‬ ‫של ג'יהאד נגד משטרים מוסלמיים 'מושחתים', כהגדרתם. הרעיון אומר: נסגר מעגל בתולדות האסלאם‬ ‫והשלטונות בעצם הקשרים עם העולם המערבי החזירו את האסלאם לתקופת הג'האליה. לכן, חובה‬ ‫להלחם בזה. הם כופרים בעיקר ומקיימים חוקים אנטי אסלאמיים.‬ ‫בנוסף, הרדיקלים טוענים שחובת המלחמה בכפירה היא חובה אישית ובכך הופכים את מצוות הג'יהאד‬ ‫ממצוות ציבור למצווה אישית.‬ ‫פונדמנטליזם = לחיות לפי ערכי העבר.‬ ‫רדיקאליזם = לשנות את המצב מהשורש.‬ ‫באסלאם הסוני יש 4 סוגי מד'אהב )שביל/דרך ללכת בה) = אסכולות משפטיות:‬ ‫חנפיה, שפעיה, מאלכיה, חנבליה. אין הבדלים גדולים בין אחת לשנייה. האסכולות רואות זו את זו‬ ‫כאחיות למרות ההבדלים ביניהן (כמו בית הלל ובית שמאי).‬ ‫4 האסכולות המשפטיות באסלאם הסוני נקראות על שם אישיות בכירה שנהגה בה. צריך לזכור שאין‬ ‫באסלאם מקור סמכות אחד (כמו אפיפיור אצל הקתולים). ההבדלים בין בעלי הסמכויות השונים מביאים‬ ‫לפעמים לשוני הלכתי, אם כי אף אסכולה אינה מבטלת את רעותה.‬ ‫ההבדלים העיקריים בין 4 האסכולות:‬ ‫ההבדל טמון במרחב שהן מותירות לשופט =קאדי לשיקול דעת אישי בעת ניהול הדין.‬ ‫תקליד = לשון החוק – 'ייקוב הדין את ההר' = רק החוק קובע.‬ ‫ראי = רוח החוק – לקאדי יש שיקול דעת לבדוק מהם הנסיבות, לפני מתן גזר הדין.‬ ‫מקובל לדרג את האסכולות לפי מקום הראי מול התקליד.‬ ‫1. חנפים – האסכולה הנותנת מרחב הכי גדול לשיקול דעת. הריכוזים הגדולים ביותר הם בקרב‬ ‫העמים התורכיים: תורכיה, אזרבייג'אן, אוזבקיסטן ובארץ כ – %52 מהמוסלמים נוטים אליה.‬ ‫2. שאפעים –זוהי האסכולה הנפוצה ביותר בעולם האסלאמי ובאר. (אבו שאפעי קבור בעזה).‬ ‫מרוכזים במרחב המזרח התיכון: ישראל, סוריה, מצרים.‬ ‫3. מאלכים – מצמצמת מאוד את מרחב שקול הדעת של השופט . נפוצים בצפון אפריקה, מצרים‬ ‫ובארץ כ – %51.‬ ‫4. חנבלים – אסכולה הקובעת שאין לסטות מהטקסט (אם כי לשופט תמיד יש משקל).‬ ‫מתוכם יצא זרם שיש הרואים בו אסכולה חמישית = והאביה. לכאורה, סונית חנבלית, אך היא‬ ‫יותר מוקצנת. אסכולה זו היא הגדלה ומתפתחת ביותר בעולם: ערב הסעודית, פקיסטן,‬ ‫אפגניסטן, מצרים, אירופה, צפון אמריקה ודרום-מזרח אסיה. כמעט כל הרדיקאלים מהזן הנפיץ‬ ‫הם והבים (כל 91 המשתתפים באירועי ה – 11/9 הם והבים).‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫02‬ ‫היחס לבני החסות‬ ‫בראיה מוסלמית הלכתית, כל מי שזכה בהתגלות הספר הקדוש אינו יכול להיות כופר. אלה נקראים: אהל‬ ‫אל כתאב = אנשי הספר.‬ ‫אך ניתן להם גם שם אחר, שבו משתמשים יותר בהקשר לקבוצה זו: אהל א(ל) ד'מה = אנשי החסות.‬ ‫חובתם של הד'מה, להכיר בעליונות האסלאם לא מבחינה דתית, אלא, מבחינה פוליטית. לא יכול להיות‬ ‫שגורם לא מוסלמי יחזיק כוח פוליטי. לכן, בני החסות החיים תחת האסלאם צריכים לוותר על:‬ ‫* אמביציות פוליטיות.‬ ‫* כלי נשק‬ ‫* חייבים לשלם מס = ג'יזיה = מס גולגולת (כל זכר בוגר). אין זה עניין כלכלי (שיעור המס מאוד‬ ‫נמוך), אלא הדגשת המעמד הנמוך של משלמיו. בהמשך נוצרו מגבלות נוספות.‬ ‫אם ציבור אנשי החסות מקבלים ומבצעים את הכללים הללו, המוסלמים חייבים להם ד'מה = חסות‬ ‫ל – 3 זכויות יסוד:‬ ‫* בטחון לנפש‬ ‫* בטחון לרכוש‬ ‫* חופש פולחן.‬ ‫בראשיתו, האסלאם היה מיסיונרי רק כלפי הערבים (זה השתנה במשך הזמן). אך הלכתית, אין להציק‬ ‫לאנשי הכתאב כדי שיתאסלמו.‬ ‫הטיעון הדתי – אידיאולוגי העומד מאחורי ביטול הזכויות הפוליטיות של ציבור לא מוסלמי הוא שהאדם‬ ‫נולד כדי לעבוד את האל. רק שליט מוסלמי יכול ליצור את התנאים המתאימים לביצוע עבודת האל.לכן,‬ ‫השאיפה היא לקבוע תנאים שיאפשרו שליטה פוליטית מוסלמית.‬ ‫מכך משתמע בעצם, שהעולם כולו צריך להיות בשליטה מוסלמית. לכן הסונה מבדילה בין ארצות‬ ‫בשליטה מוסלמית לבין כאלה שעדיין אינן בשליטה מוסלמית.‬ ‫מדינות בשליטה מוסלמית נקראות: דאר אל עדל = בית הצדק / דאר אל אסלאם = בית האסלאם.‬ ‫ארצות שבהן נשפך דם מוסלמי ולכן הן אדמות קדושות נקראות: ארד' אל ג'יהאד. אם אדמה כזאת‬ ‫נשמטה מידי המוסלמים, מצווה לכבוש אותה בחזרה (ספרד).‬ ‫ארצות שאינן בשליטה מוסלמית נקראות: דאר אל חרב = בית המלחמה. כלומר, העולם מחולק למה‬ ‫שכבר בשלטון האסלאם למה שצריך להלחם כדי שיהיה בשליטת האסלאם.‬ ‫אצל רוב המוסלמים הסונים החזון של עולם אסלאמי נתפס כחזון אחרית הימים.‬ ‫המילה הערבית לאי לוחמה היא: סלאם.‬ ‫המילה הערבית לשלום טוטאלי היא: צלח (סלח).‬ ‫בין מוסלמים לבין עצמם צריך להיות מצב של מועאדת צלח = ברית שלום.‬ ‫בין מוסלמים ללא מוסלמים יכול להיות רק אינתיפקית אל סלאם = הסכם שלום.‬ ‫בהגדה תיאורטית בריתות בין מוסלמים הן בריתות נצחית ואילו הסכמים עם לא מוסלמים הם זמניים.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫12‬ ‫החגים באסלאם‬ ‫יש שני חגים עיקריים המקובלים על כל המוסלמים:‬ ‫"עיד אל-פיטר" "חג הפסקת הצום", מכונה גם "החג הקטן" (פטר = סיום, הפטרה- תפילת סיום השבת)‬ ‫זהו החג המציין את סיומו של הצום ברמדאן, ומצוין לפיכך בשלושת הימים הראשונים של החודש‬ ‫העשירי. סעודת סיום הצום היומי, כל ערב ברמדאן נקראת: אפטאר.‬ ‫"עיד אל-אד'חא" ("חג הקורבן", מכונה גם "החג הגדול") - זהו החג המציין את המועד לקיום החאג',‬ ‫העלייה לרגל. הוא נחגג החל מהיום העשירי של החודש ה – 21, הוא החודש האחרון בלוח המוסלמי,‬ ‫ונמשך ארבעה ימים. העלייה לרגל עצמה נמשכת כשבוע, וחג הקורבן מציין את אחד השיאים במהלך‬ ‫הטקסים הנהוגים בה.‬ ‫אלו שמקיימים את החג בביתם מקיימים טקס דומה לזה הנהוג באותו יום במכה, שעיקרו הקרבת טלה‬ ‫כקורבן והכנת בשרו למאכל בסעודת החג או כתרומה לעניים. מקובל לקשר חג זה לסיפור "עקדת‬ ‫ישמעאל", המקביל לסיפור "עקדת יצחק" המופיע במקרא. בקוראן עצמו מסופר על עקדת אברהם את‬ ‫בנו. הפרשנות המוסלמית לקוראן קובעת כי הבן היה ישמעאל.‬ ‫החגים באסלאם מועטים בהשוואה לדתות אחרות. פלגים טהרנים, כגון הוהאביה בערב הסעודית, מקבלים‬ ‫רק את שני החגים דלעיל כחגים מוסלמיים.‬ ‫האסלאם, המצוות הדתיות שמלוות החגים הן מינימליסטיות והחגים כמעט נטולי מצוות ייחודיות:‬ ‫המצווה הבולטת בעיד אל פיטר היא שבבוקר החג יש תפילה חגיגית. התפילה היא תפילת ציבור שכולם‬ ‫חייבים להשתתף בה וכן להקשיב בסופה לדרשה. (בעבר התקיימו תפילות החג במסגד מיוחד – נמסגוח).‬ ‫המצווה הבולטת בעיד אל אדחא היא שכל ראש משפחה חייב לזבוח בערב כבש/טלה, המסמל את האייל‬ ‫שהוקרב במקום ישמעאל. לא כל הכבש נאכל על ידי המשפחה ומה שנותר נתרם. (היום, יש הנוהגים‬ ‫תרומה במקום כבש).‬ ‫מה מייחד את החגים מימי החול? המנהגים‬ ‫עיד אל פיטר: היום מקובל למשוך את החגים זמן רב יותר‬ ‫תורמים צדקה לטובת העניים.‬ ‫קונים נעלים ובגדים חדשים.‬ ‫מקובל להרבות באכילת מתוקים.‬ ‫משלוח מנות לעניים וגם לקרובים ולשכנים.‬ ‫מקובל לעלות לבתי קברות.‬ ‫יציאה ליק הטבע.‬ ‫בערבים מפעילים מתקני שעשועים.‬ ‫עיד אל אדחא: בילוי בחיק הטבע ובאכילת בשר על האש.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫22‬ ‫הפילוגים באסלאם‬ ‫מאז הפילוג בין הסונה לבין השיעה בשנת 086, לא התפלגה הסונה שוב מעולם. כ – %09 מהמוסלמים‬ ‫בחיים היום בעולם הם סונים.‬ ‫לעומתם, 2 הפלגים האחרים, השיעה והחוארג' התפלגו אחר כך שוב.‬ ‫הפילוג הראשון באסלאם:‬ ‫לאחר מות מחמד הוחלט להעמיד בראש העדה ממלא מקום - ח'ליפה, שימשיך את מורשת הנביא‬ ‫ותפקידו. אבו-בכר ועמר היו שני החליפים הראשונים (466-236), בתוקף היותם מקורבים לנביא. לאחר‬ ‫רצח עמר תפס את השלטון עת'מאן בן עפאן מבית אומיה לח'ליפה השלישי. ב656, לאחר מרד של‬ ‫חוגים במדינה נרצח עת'מאן. הרצח שנעשה ע"י חוגים מוסלמיים פגע בכבודה של המשרה הרמה.‬ ‫עלי בן אבו טאלב, שטען לכתר בשל היותו בן דודו וחתנו של הנביא, אך סורב שלוש פעמים, נבחר‬ ‫להיות הח'ליפה הבא. הקשר העקיף שלו לרצח עת'מאן הביאו עליו אויבים, בראשם מעאויה, מושל‬ ‫סוריה, שעות'מאן היה דודו. הוא יצא למלחמת נקמה ברצח דודו ולמאבק על יוקרתה של אצולת מכה‬ ‫וזכות משפחות שבט קוריש לשלוט. בשנת 756 - בקרב ציפין - נערכו כוחותיהם של עלי ומועאויה זה‬ ‫מול זה. צבאו של מועאויה היה חזק ומנוסה, לעומת צבאו של עלי, שלא היה מלוכד או מנוסה. למרות‬ ‫זאת נלחם צבאו של עלי בנחישות, מתוך ייאוש וגם בנכונות לסכן הכול; לכן נטתה המערכה לטובתו של‬ ‫עלי. ברגע המכריע, מועאויה ציווה על אנשיו להרים ספרי קוראן על רומחיהם. צבאו של עלי סירב‬ ‫להמשיך להילחם בעוד ספרי הקוראן מורמים נגדו. עלי נכנע והסכים לגשת לבוררות ולהסכמי שביתת‬ ‫נשק.‬ ‫תוך מהלך הבוררות הצליחו להגיע להסכמה בדרכים לא דרכים, שלפיה יוסר עלי מהח'ליפות.‬ ‫עלי לא הסכים לקבל עליו את הדין, ולוחמיו הסכימו איתו וקראו " ָא ֻעּכם א ָא ל ָה" (אין משפט אלא‬ ‫ל ח ִב ל ִב ל‬ ‫לאללה) הם טענו שעלי נכנע לבוררות בשר ודם ולא לבוררות האל, שהייתה נקבעת בהמשך הקרב.‬ ‫אנשים אלה פרשו ממחנהו של עלי ויסדו את הכת הדתית –אופוזיציונית הראשונה באסלאם, שכונתה‬ ‫ח'וארג'. הם פנו אל מזרח עיראק. הם השליטו אנרכיה בכל הארץ במהלך מסעי השוד והביזה שניהלו.‬ ‫בכך, למעשה, הפך הוויכוח הפוליטי בעניין הח'ליפות לוויכוח דתי. הח'וארג' מינו להם ח'ליף משלהם תוך‬ ‫השקפה שלפיה הח'ליף לא חייב להיות מצאצאי הנביא אלא רק ברמה מוסרית ודתית גבוהה. הם הכריזו‬ ‫כ"כופר" על כל מי שלא היה מוסלמי כרצונם ונלחמו במוסלמים-כופרים אלו מלחמת מצווה - ג'יהאד.‬ ‫הח'וארג' פתחו אידיאולוגיה קיצונית:‬ ‫יש להם 6 אראכן = מצוות יסוד. המצווה השישית היא הג'יהאד שאצלם היא מצוות יחיד ולכן מצוות‬ ‫יסוד. לתפיסתם, הג'יהאד צריך להיות מופנה קודם כל כלפי מי שמתיימר להיות מוסלמי ואינו כזה.‬ ‫בעיניהם הוא גרוע מפגאני ולכן יש להלחם בו מלחמת מצווה.‬ ‫הם מקבלים את הקראן. יש להם פרשנות קיצונית שנצמדת לטקסט והם מסרבים לקבל פרשנות מרחיבה‬ ‫או מקילה.‬ ‫להשקפתם, החליף צריך להיות המוסלם הכי טוב באותו זמן (אפילו יהיה זה עבד שחור). כלומר, פוסלים‬ ‫להנהגה עקב ייחוס משפחתי.‬ ‫הגדרת בן אמונתך המוסלמית ככופר היא – תכפיר.‬ ‫הרדיקאלים המוסלמיים אמצו אידיאולוגיה חריג'ית. בעיני הסונים החרג'יה נחשבת לסטייה אם לא כפירה‬ ‫והתנהגותם הקיצונית גרמה לכך שהם כמעט הושמדו על ידי הסונים. כיום ידועים רק כ – מיליון ח'וארג'‬ ‫ומצויים בצפון אפריקה, צפון חצי האי ערב והם אלמנט מבוטל.‬ ‫הפילוג השני באסלאם:‬ ‫אסלאם שיעי הוא הזרם השני בגודלו באסלאם – כ-%51 מהמוסלמים הם שיעים. משמעות המילה שיעה‬ ‫הוא מלשון סיעה, שהיא פלג, קבוצה.‬ ‫השיעים רואים בעלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מחמד ובעלה של פטמה בתו הח'ליף הרביעי, את יורשו‬ ‫הבלעדי של מחמד. השיעים אינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים אבו בכר, עומר ועותמאן. ייסוד‬ ‫הכת מיוחס לבנו של עלי, חוסין, שהוא ו-07 מבני משפחתו נרצחו בעיר כרבלה שבעיראק על ידי צבא‬ ‫סוני (הקרב נחשב אצל השיעים לטבח). לפי המסורת נכרת בקרב ראשו והתגלגל לאשקלון (ליד בית‬ ‫החולים באשקלון על גבעה יש אתר מוקף עצי שקמה ענקיים בני יותר מאלף שנה, שם היה קבור ראשו‬ ‫עד שהועבר משם).‬
‫כרמלה אוהב - ציון‬

‫32‬ ‫רצח חוסיין בכרבלה גרם לכך שתומכי האסכולה שתמכה בבית עלי התחזקו. בתחילה היה זה טיעון‬ ‫פוליטי מובהק המדגיש ומקבל שושלת אחת בלבד – מבית מחמד. אחר כך, עקב פגיעה של בית עבאס,‬ ‫הפכו פסיביים מבחינה פוליטית והחלו לפתח את האידיאולוגיה הדתית שלהם:‬ ‫עיקרי אמונת השיעים:‬ ‫* מצווה שישית = ולאית אל אמאם.‬ ‫הטענה הבסיסית שהפכה לעקרון דתי של חובת נאמנות מוחלטת לשליט מבית עלי שנקרא: אמאם. אמאם‬ ‫יכול להיות רק מבית עלי ופטמה (אם כי גם חומני כונה אמאם). השליט יכול להיות רק אמאם.‬ ‫* לאימאמים הניצוץ האלוהי שעובר מדור לדור.‬ ‫השיעים מאמינים שכשנברא העולם, נטע האל ניצוץ אלוהי שעבר מאדם הראשון, דרך אישים שונים עד‬ ‫אבי מחמד. אבי מחמד העביר את הניצוץ האלוהי למחמד. כשבחר מחמד בעלי כיורשו הוא העביר לו‬ ‫במגע ידו את היכולת לדעת את רצון האל וכל אמאם קיבל באמצעות מגע יד את הידע. על כן כל אמאם‬ ‫דומה בכל לנביא חוץ מיכולת הנבואה (מחמד הוא הנביא האחרון) מה שהופך את האמאם למקור הסמכות‬ ‫היחיד. השיעה בנויה על בסיס מיסטי של העברת הניצוץ האלוהי.‬ ‫* האמאם הנעלם = אל מנתזר‬ ‫האמאם האחרון נעלם. הוא מסתתר ויחזור באחרית הימים כגואל = מהדי, כדי לגאול את העולם‬ ‫ולהשתית את הצדק העולמי (המהדי קיים גם בסונה אך לא ידוע מיהו ואיך יגיע).‬ ‫על השאלה מהי שושלת האימאמים הנכונה התפלגה השיעה 3 פעמים:‬ ‫1. רוב השיעים ראו באמאם מס' 5 – מחמד אל באקר, האמאם. אך חלק התפצל וראה כאמאם‬ ‫בזייד. הם נדדו לתימן וכל שליטי תימן ועד שנת 2691 הם צאצאיו ולכן כל שליטי תימן נקראו‬ ‫אמאם. רובם נמצאים היום בתחומי תימן וקרובים מבחינה דתית לסונה. נקראים: זיידיה.‬ ‫2. חל בעקבות מות האמאם ה – 6 – ג'עפר אל צאדק שנחשב לגדול מפתחי האידיאולוגיה‬ ‫המוסלמית. חלק החליטו שג'עפר הוא האמאם השישי ובחרו בבנו מוסא אלכאטם כאמאם מס' 7,‬ ‫וחלק החליטו שג'עפר הוא אמאם מס' 5 (כי עלי לא היה אמאם, אלא, דמות חשובה יותר) ובחרו‬ ‫באיסמעיל לאמאם מס' 6.‬ ‫3. השושלת שהמשיכה את ג'עפר הגיעה עד האמאם מס' 21 – מחמד אל מנתזר. כילד נכנס למערה‬ ‫כדי להסתתר מהשלטון העבאסי (הסוני) שרדף אותו. חי במערה 06 שנה = הע'יבה הקטנה.‬ ‫משם שלח הוראות באמצעות שליחים – ספיר. זאת עשה עד שיצא את המערה ונעלם = הע'יבה‬ ‫הגדולה. זרם זה הוא המרכזי היום בשיעה ומכונה: אממיה או את'נא עשריה (של ה – 21).‬ ‫הזרם שראה באיסמעיל האמאם מס' 6, נמשך לאמאם מס' 7 שנקרא אף הוא מחמד אל מנתזר =‬ ‫מאמם איסמעיליה, ואף הוא נעלם באופן מסתורי ומחכים לו שיופיע כדי לגאול את העולם.‬ ‫הזרם נקרא: איסמעיליה.‬ ‫השיעים מכירים גם בחדית' - תורה שבעל-פה, אך רק באלה ששרשרת המוסרים כוללת אימאמים או‬ ‫צאצאים אחרים מבית עלי. בכל הנוגע לאג'מאע- מתקבלת דעתם אך ורק אם האמאם היה שותף לה‬ ‫(שהרי הוא חסין מטעות). שערי האג'תיהאד מעולם לא נסגרים אצל השיעים והם רשאים לתת פסיקות‬ ‫הלכה בכל זמן שיידרש.‬ ‫בנוסף לציווי להזדהות עם כאבה של משפחת עלי והשנאה המובנית בו כלפי הסונים, השיעים מצווים‬ ‫להסתיר את אמונתם האמיתית ולהיטמע בהמון =תקיה = זהירות. שיעי שעלול, בגלל אמונתו, להיפגע,‬ ‫מותר לו להצהיר שאינו שיעי.‬ ‫חגים חשובים בשיעה :‬ ‫טקס העאשורא - מראשית עד העשרה בחודש מחרם, לזכר מותו של חסין בן עלי וכרבלה.‬ ‫ג'דיר ח'ם - 81 בחודש ד'ו אל-חג'ה - חג שיעי לציון היום שבו הכריז מחמד על עלי בן אבי טאלב‬ ‫כיורשו. מסורת זו נשללת לחלוטין באסלאם הסוני, שאינו רואה בעלי יורש למחמד, אולם זהו אחד החגים‬ ‫החשובים לשיעים.‬

‫כרמלה אוהב - ציון‬


				
DOCUMENT INFO
Shared By:
Categories:
Stats:
views:2073
posted:8/4/2008
language:Hebrew
pages:23
Description: המילה אסלאם פרושה = מעניין (באה מהבניין אפעל שמקביל לבנין הפעיל בעברית – שם פעולה). ברוב המקרים ביש החלפה בין ש ל - ס בערבית ובעברית: תשעה בערבית = תסעה בערבית, עשר בעברית = עסרה בערבית. אפעל = הפעיל אפעאל = הפעלמה אסלאם = השלמה השלמה במובן של רצון האל במלואו. למעשה, הכנעה, כניעה מוחלטת לרצון האל. לב ליבו של רצון האל, ללא שאלות, ללא ויכוחים/דיונים ובוואדי ללא כעסים – היא יסוד היסודות של העניין. חייב אדם לקבל את גורלו יהיה הגורל אשר יהיה. אסלאם ויהדות הן דתות הדומות זו לזו יותר מאשר מוכנים להודות בכך. האסלאם, כמו היהדות, ובניגוד לנצרות היא דת של עשייה ולא דת של פולחן. האסלאם תופס עצמו כאורח חיים ולא כדת. התפיסה הנוצרית: "יהא לקיסר אשר לקיסר ולאל אשר לאל" אינה קבילה. המוסלמי נבחן יום יום ובכל מעשה אשר הוא עושה.